החלטה בתיק מ"ת 23260-10-11

בפני בקשה לעיון חוזר במסגרתה עותר ב"כ המבקש לבטל כליל את מעצר הבית בו נתון המבקש.

רקע

כנגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות של קשירת קשר לפשע, פריצה לרכב וגניבה מרכב- עבירות מתאריך 01.09.11.

בהחלטה מתאריך 19.10.11 קבע כב' השופט ברסלר- גונן כי קיימות ראיות לכאורה לחובת המשיב וכן עילת מעצר והורה על הגשת תסקיר אשר יבחן חלופה בעניינו.

בתאריך 09.11.2011, לאחר קבלת תסקיר ובחינת החלופה שהוצגה בעניינו, הורתי על שחרורו של המשיב למעצר בית מלא וכן יציאה לעבודה במסעדה אשר הייתה מתחת לכתובת מעצר הבית.

בהמשך, במסגרת החלטה שניתנה בתאריך 28.12.11, בחנתי שוב את תנאי שחרורו של המבקש וקבעתי כי אין מקום להקלה בתנאים מאחר והבקשה איננה עומדת בתנאים שנקבעו.

בתאריך 14.02.12 הוגש כתב אישום נוסף כנגד המבקש ובקשה לעיון חוזר בגין הפרת תנאי שחרור. לאחר שהמבקש יצא את מעצר הבית והגיע לחברת החשמל בניגוד לתנאי שחרורו. לאחר דיון בבקשה הורתי על שחרורו של המבקש לאותם תנאים בהם שהה עובר למעצרו, תוך הטלת ערבויות נוספות.

כיום עותר ב"כ המבקש להורות על ביטול מעצר הבית בו נתון המבקש מהנימוקים הבאים:

ראשית, נטען כי לאחר שהסתיימה פרשת התביעה עולה כי חל כרסום מהותי בראיות התביעה הנובע מסתירות בעדות שמסר עד התביעה, אלכתנאני. לטענת ב"כ המבקש, העד מסר כי גובהו של החשוד כגובהו שלו- 1.76, בעוד שגובהו של כ- 1.90. העד סבר כי החשוד הוא בן משפחתו של המתלונן ואף קרא לו בשמו בעת שרדף אחריו. העד תיאר את החשוד כבן 30, 40 בעוד שהמבקש היה בעת ביצוע העבירה כבן 21.

בנוסף, בכתב האישום נטען כי המבקש עקב אחר תנועות המתלונן משעת צאתו מהבנק ועד למועד גניבת התיק (כשעה) אולם איכוני השיחות אינם עולים בקנה אחד עם האמור לעיל.עוד נטען כי קיים חוסר התאמה בנוגע לרכב בו נמלט החשוד ע"פ גרסת המתלונן (יונדאי) לבין הרכב בו נהג המבקש (שברולט).

בנוסף לכרסום החל, לשיטת ב"כ המבקש, בתשתית הראייתית, נטען כי במכלול השיקולים יש להתחשב אף בחלוף הזמן ממועד שחרורו של המבקש והזמן שעתיד לחלוף עד למועד הישיבה הקרובה ובכך שמסוכנותו של המבקש, באם הייתה, פחתה.

טענה נוספת שהועלתה היא שינוי הנסיבות בעניינו של המבקש אשר משמש כמטפל יחידי באחיו הקטן ועתיד אף להתמנות כאפוטרופוס לאח בהעדר אם אשר נפטרה ואב אשר מנהל אורח חיים שולי הכולל ריצוי מאסרים בפועל.

ב"כ המבקש מתנגד לבקשה.

ראשית נטען כי לא התגלה כרסום ראייתי במהלך ניהול המשפט, כפי שטוען ב"כ המבקש וכי הקושי של העד לזהות את המבקש, היה קיים בעת בחינת התשתית הראייתית.  אי יכולתו של העד לזהות את המבקש איננה פוגמת בעוצמת הראיות מאחר ומימלא לדבריו נחשף רק חלק מצומצם מפניו של הגנב וסביר כי אדם במצבו של העד לא יוכל לזהות בוודאות את הפורץ.

אשר לעובדה כי העד קרא בשמו של בן משפחת המתלונן מאחר וסבר כי מדובר בו- ב"כ המשיבה טען כי העד עשה זאת מאחר וסבר כי מדובר ב"מתיחה" שעשה בן משפחת המתלונן לקרוב משפחתו ובהתבדחות בין מכרים ורק לאחר מכן הבין את שאירע.

אשר לאיכונים- נטען כי מדובר בפרשנות שגויה של ב"כ המבקש וכי הטענה כי המבקש עקב אחר המתלונן איננה נסמכת על האיכונים אלא על הודאתו שלו, לפיה שהה בסמוך למקום ממנו נגנב הכסף וכן על כך שאין מחלוקת שהמבקש היה בבנק בו משך המתלונן את הכסף. אשר לממצאים העולים מאיכונים- נטען כי אין בהם כדי להשליך על הראיות לזכותו או לחובתו של המבקש מאחר והם מראים כי לא בוצעו שיחות בטווח הזמן שבין השהות בבנק לבין הגניבה ומשכך אינם מהווים אינדיקציה למיקומו של המבקש.

מכל האמור לעיל, עתר ב"כ המשיבה להורות על דחיית הבקשה לעיון חוזר ולהותיר את המשיב בתנאי מעצר הבית.

דיון והכרעה:

אשר לטענה בדבר הכרסום בתשתית הראייתית, עיון בהחלטת כב' השופט ברסלר גונן מיום 19.10.11, מלמד כי הקביעה שישנן ראיות לכאורה לחובת המבקש נשענה על ראיות נסיבתיות, דהיינו הימצאותו של המבקש בבנק בעת משיכת הכסף ע"י המתלונן, כפי שניתן היה ללמוד מצפייה בקלטת האבטחה של הבנק  וכן הימצאותו בסמוך למקום ההתפרצות, בהתאם לדברים שמסר המבקש עצמו.