בפני בקשה לעיון חוזר בהתאם לסעיף 52 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים) תשנ"ו- 1996, (להלן: "
חוק המעצרים").
כנגד המבקש, דרור עטייה (להלן: "
המבקש"), הוגש כתב אישום המייחס לו ולשותף אחר, עבירה של קשירת קשר לפשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "
החוק"); ועבירה של סחיטה באיומים, עבירה לפי סעיף 428 + סעיף 29 לחוק.
נטען בכתב האישום כי במהלך שנת 2009, הגיע לידי המבקש צ'ק של סולו פולופ (להלן: "
המתלונן"), על-סך של 2,300 ש"ח (להלן: "
הצ'ק"), אשר היה ללא כיסוי. בהמשך לכך, יצר המבקש קשר עם המתלונן, הודיע לו כי שילם הכסף כפדיון הצ'ק ודרש ממנו לשלם לו את הסכום הנקוב בצ'ק וכן סכומי כסף נוספים כריבית.
המתלונן החל לשלם את סכומי הכסף בהתאם לדרישתו של המבקש ולאחר מספר חודשים ומשהמתלונן התקשה לעמוד בתשלום סכומי הכסף, החל המבקש לדרוש באיומים הן בעל-פה והן בהתנהגות, לשלם לו כספים העולים בהרבה על סכום הצ'ק המקורי. כתוצאה מהאיומים, ובשל פחדו של המתלונן מהמבקש, העביר המתלונן למבקש בהזדמנויות שונות, סכומי כסף העולים על 10,000 ש"ח.
בהמשך לכך, יצר המבקש קשר עם אחר בשם איציק (להלן: "
איציק"), וביקש ממנו לסייע לו להמשיך ולסחוט סכומי כסף מהמתלונן. עקב כך, החל איציק לסחוט מהמתלונן כסף תוך איומים, והמתלונן העביר לו בהזדמנויות שונות סך של כ 5,000 ש"ח. כך גם עולה כי המבקש, לקח מהמתלונן רכב מסוג פולקסווגן, בו עשה המתלונן שימוש באותה עת, כעירבון, עד לתשלום סכומי כסף על-ידי המתלונן.
בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר המבקש עד תום ההליכים נגדו. בהחלטתי מיום 26.4.11, לאחר שמצאתי כי מתקיימות ראיות לכאורה לייחוס המעשים למבקש וכן מצאתי כי עולה ממנו מסוכנות, הוריתי על עריכת תסקיר מבחן בעניינו של המבקש, לצורך הערכת מידת מסוכנותו ואפשרות שחרורו לחלופת מעצר.
תסקיר המבחן, שהוגש בעניינו של המבקש, מצא כי קיימת סבירות גבוהה להישנות המעשים בידי המבקש, כך גם מצא כי חלופת המעצר שהוצעה אינה ראויה, משכך לא בא בהמלצה לשחרורו. בדיון שהתקיים בפני ביום 31.5.11, ובהתחשב באמור בתסקיר המבחן, הסכים בא כוח המבקש למעצרו עד תום ההליכים, בכפוף לשמירה על זכותו להגשת בקשה לעיון חוזר, במידה ותמצא חלופת מעצר קונקרטית. בהחלטתי מאותו יום, הוריתי על מעצרו של המבקש, כך גם הובהר בהחלטתי, כי ככל שתוגש בקשה לעיון חוזר, על המבקש לשכנע בית המשפט מדוע לסטות מהמלצתו השלילית של תסקיר המבחן ולהורות על שחרורו.
בא כוח
המבקש, ביקש לבחון בשנית אפשרות שחרורו של המבקש לחלופת מעצר בפיקוחם של שלושה מפקחים. בא כחו המבקש ביקש לסטות מהמלצת תסקיר המבחן ולשם כך הפנה להחלטת בית המשפט המחוזי בנצרת בש 3368/07
פלאח נ' מדינת ישראל (30.12.07), וכן להחלטת בית המשפט העליון במסגרת בש"פ 10122107
מדינת ישראל נ' גאני (3.12.07), שם סטו בתי המשפט מהמלצתו השלילית של שירות המבחן והורה על שחרור לחלופת מעצר, אף שהיה מדובר בעבירות העולות בחומרתן ממקרה זה. בא כוח המבקש הדגיש בטיעוניו, כי אין המדובר במקרה אשר בוצע באלימות, וכי המסוכנות שנקבעה הינה מסוכנות נקודתית כלפי המתלונן. מסוכנות אשר ניתן לנטרלה באמצעות חלפת המעצר המוצעת, עת שלגישת בא כוח המבקש המדובר בחלופת מעצר ראויה. בא כוח המבקש, הוסיף והתייחס לשחרורו של שותף המבקש בביצוע, אשר שוחרר למעצר בית, וזאת אף כי אין שוני גדול בין הביצוע של השותפים. משכך עותר בא כוח המבקש, לסטות מהמלצתו השלילית של שירות המבחן ולשחרר מרשו לחלופת מעצר.
המשיבה,התנגדה לשחרור המבקש לחלופת מעצר. כך הובהר על ידיה, כי חרף שחרורו של שותף המבקש לחלופת מעצר, הרי שקיים פער גדול בין המעשים, והדברים באו לידי ביטוי בהחלטת המעצר בה הובהר כי חלקו של המבקש הינו גבוהה בהרבה מחלקו של השותף, וכי הוא הרוח החיה מאחורי מעשה הסחיטה. מעבר לכך הוסף כי שירות המבחן בא בהמלצה שלילית והעריך כי קיימת סבירות גבוהה להישנות העבירות בעתיד. משכך מבקשת המשיבה להימנע מלשחרר המבקש לחלופת מעצר.
דיון והכרעה
ב"כ המבקש ביקש את לשמור את הזכות להציע חלופת מעצר שונה מזו שנבחנה בעבר ע"י שירות המבחן ובהתאם גם הותר לו לעשות כן. עד זאת ראוי להדגיש כי ככל שהדבר נוגע לנתונים שפורטו בהחלטות הקודמות הרי שלא חל כל שינוי. שמיעת הראיות טרם החלה וממילא לא חל כרסום בראיות. הזמן שחלף ממועד המעצר אינו בגדר של זמן רב המצדיק עיון חוזר. שמיעת הראיות קבוע לחודש נובמבר ומכאן, וככל שהדבר קשור לנתוני ההליך העיקרי, לא חל למעשה כל שינוי שהיה מצדיק עיון חוזר, למעט הזכות שניתנה להציג חלופה אחרת ולנסות לשכנע את בית המשפט לאמצה, בשים לב לאמור בתסקיר הקודם.
בהחלטתי הקודמת, נעשתה הבחנה ברורה בין מעשיו של המבקש לבין חלקו של שותפו לביצוע, בהפעלת כלל מסכת הסחיטה והאיומים, ודומה כי דברים אלו הובהרו היטב.
כך גם נתתי דעתי, למסוכנות העולה מהמבקש, הן לנוכח מעשיו כעולה מכתב האישום, והן לנוכח עברו הפלילי, בייחוד לנוכח ביצוע חלק מהמעשים המתוארים בכתב האישום, עת שהמבקש ריצה מאסר בגין תקיפת עובד ציבור. עם זאת בהחלטתי הפניתי לכך שלא עולה לכאורה כי המעשים שבוצעו על ידי המבקש בוצעו באלימות או שעולה ממנה מסוכנות אינהרנטית המחייבת מעצר עד תום ההליכים. משכך בבחינת, מסוכנות המבקש כעולה מכתב האישום אל בין עברו הפלילי של המבקש, מצאתי כי יש לבחון עניינו של המבקש בהיעזרות בשירות תסקיר המבחן.
שירות המבחן, לאחר שהתרשם מהמבקש באופן בלתי אמצעי, לא בא בהמלצה לשחררו לחלופת מעצר. שירות המבחן בחן את עניינו של המבקש, עברו, והרקע המשפחתי ומצא כי קיימת סבירות גבוהה להישנות עבירות זהות בעתיד. בעניין זה אציין, שמכאן ניתן להסיק כי מסוכנותו של המבקש אינה קונקרטית כלפי המתלונן, כפי שבא כוחו בחר להציגה, אלא שהמדובר במסוכנות כללית כלפי כלל הציבור.
מעבר לכך, לא שוכנעתי כי יש מקום לסטות מהמלצת שירות המבחן, בייחוד לא לנושא אישיותו של המבקש. אכן שיקול הדעת הסופי בדבר שחרור נאשם הינו של בית המשפט, וכך בית המשפט נוהג. עם זאת להמלצת שירות המבחן, משקל מכריע באיזון בין כלל השיקולים שבית המשפט בוחן בעת ההחלטה על מעצר עד תום ההליכים. עורכי התסקיר, הינם אנשי מקצוע מיומנים שלהם ממומחיות בבחינת התנהגותו של הנאשם המובא בפניהם, סביבתו, משפחתו והאינטראקציה ביניהם, ויש לתת לעמדתם משקל משמעותי. מכאן, כי יש צורך להצביע על טעמים נכבדים על מנת להצדיק סטייה מהמלצות שליליות שנקבעו בתסקיר.
"כבר נפסק, כי סטייה מהמלצה שלילית של שירות המבחן תעשה באופן חריג, ומקום בו קיימים לכך טעמים כבדי משקל (ראו, למשל, בש"פ 3386/07 מדינת ישראל נ' אשד (לא פורסם, 18.4.07); בש"פ 3286/07 מדינת ישראל נ' עמר (לא פורסם, (16.04.07))" [בש"פ 3201/10
מדינת ישראל נ' פלוני (טרם פורסם, 6.5.10)], ראו בנוסף:
בש"פ 7593/10
פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם,24.10.10), פסקה 19 להחלטת כב' השופט דנציגר.
בש"פ 6626/10
פלוני נ' מדינת ישראל, (טרם פורסם, 21.9.2010), פסקה 7 להחלטת כב' השופט פוגלמן.
עם זאת, בסיכום התסקיר הקודם אי בהירות בגינה החלטתי לאפשר כעת בחינתה של החלופה החדשה שהוצעה, באופן בו גם יוכל שירות המבחן להבהיר את אי הבהירות שבמסקנותיו בסיכומו של התסקיר הקודם. אבהיר להלן: בצד קביעות תסקיר המבחן הקודם לסבירות הישנות המעשים בידי המבקש, נבחנה בנוסף חלופת המעצר המוצעת. חלופת המעצר המוצעת נדחתה לגופה, והסיבות לכך פורטו בתסקיר. מהאמור בסיומו של התסקיר, לא ברורה המסקנה הסופית במובן זה שלא ברור האם סברה קצינת המבחן כי המסוכנות היא בדרגה בה לא ניתן לשקול, בכל מקרה, חלופת מעצר או שסברה כי בשים לב לרמת המסוכנות שאובחנה אין די בחלופת המעצר שהוצעה בעת ההיא ושנבחנה ע"י שירות המבחן.
בהתאם, וככל שסבורה קצינת המבחן כי מסוכנות המשיב היא בדרגה גבוהה שאינה מאפשרת שחרור לחלופת מעצר, כי אז יש להבהיר זאת. אם סבורה קצינת המבחן כי רמת המסוכנות היא בדרגה שניתן לאיינה בחלופת מעצר, אלא שהחלופה שהוצעה בעבר אינה ראויה, כי אז יש מקום לבחינתה של חלופת מעצר אחרת.