1. בתאריך 19.11.12, ניתנה על-ידינו החלטה בעקבות פסק-הדין בעניין
נעמי זיידנר ועל-פיה, לפחות לכאורה, אין מקום לקיום ישיבות הוכחות נוספות בעניינו של התובע, אלא יש מקום לאפשר לצדדים להעלות כנגד החלטת ועדת הערר המכנסת מכח תקנה 4 לתקנות ביטוח בריאות ממלכתי (שירותי בריאות במדינות חוץ) תשנ"ה-1995.
במסגרת אותה החלטה, ניתנה לכל הצדדים האפשרות להגיב על ההחלטה.
2. התובע בתגובתו הלין על כך, שפסק-הדין בעניין זיידנר עלה לאחר חקירת התובע ואחד העדים מטעמו.
כמו כן, ביקש התובע לאבחן בין עניינו לבין עניין זיידנר, באשר לטענתו, בעניין זיידנר, לא היתה מחלוקת שהתובעת יכולה היתה לקבל את הטיפול בישראל, ושם אף נשמעו ראיות לפני ועדת הערר והובאו לפניה כל העובדות והמסמכים הרלוונטיים, לרבות חוות דעת.
בענייננו, טוען התובע, כי הועדה כלל לא שמעה ראיות.
התובע אף העלה טענות כנגד אופן הבאת המסמכים לפני הועדה, כאשר אחד מהם אף לא הוצג כלל לתובע, וכאשר הם ניתנו על-ידי מומחים שהינם עובדי הנתבעת 2.
התובע מודע לכך, כי כאשר בית הדין יושב כערכאת ערעור על טריבונל מינהלי, הוא לא שומע ראיות פעם נוספת, וככל שהוא סבור, שנפל פגם הוא משיב את העניין לפתחו של אותו טריבונל.
לחילופין, טען התובע, כי אם בית הדין לא יקבל את טענתו שיש מקום להמשיך ולשמוע ראיות בתיק, הוא מבקש להשיב את העניין לועדת ערר, על מנת שתשמע הראיות והטענות, כמתחייב מפסק הדין בעניין זיידנר, וזאת לפני ועדה ברכב שונה.
לחילופי חילופין, ביקש התובע, להתיר לו לתקן את כתב תביעתו ולטעון לפגמים שנפלו בהחלטת הועדה
3. עמדת הנתבעת 1 - מכבי שירותי בריאות, היתה, כי ככל שמדובר בבחינה מנהלית של החלטת ועדת הערר, הרי הסעדים האפשריים, הינם מנהליים, ועל כן, לא יהא צורך בקיום הוכחות לגבי נושא הוצאותיו של התובע, שהינו נושא שנוי במחלוקת מבחינתה.
הנתבעת 1 סבורה, כי אין מקום להחזיר את עניינו של התובע לועדת ערר, וכי לא נפל פגם בהחלטת הועדה.
4. עמדת הנתבעת 2 - מדינת ישראל - משרד הבריאות, היתה, כי היא מסכימה שאין מקום לקיום ישיבת הוכחות נוספת, וכי יש מקום שהצדדים יטענו טענויהם לפני בית-הדין כערכאת ערעור על ועדת הערר.
הוסיפה הנתבעת 2 וטענה, כי לאורך כל הדרך עמדתה היתה, שתקיפת החלטת ועדת ערר צריכה להיעשות באספקלריה מינהלית בלבד, ואין מקום לשמיעת הוכחות בתיק.
הנתבעת 2 הדגישה, כי אין בסיס לטיעוני התובע שרק בעקבות הלכת זיידנר הועלו הטענות באשר לתקיפה מנהלית של החלטת ועדת הערר, בעוד שלאורך כל הדרך עמדתה היתה, שככל שהמדובר בתביעה כנגדה ובתביעה כנגד החלטת ועדת הערר, המדובר בתקיפה מינהלית בלבד, כמפורט אף בכתב הגנתה.
כל שהתחדש בעניין זיידנר, הינו שכאשר תובע בוחר לפנות לועדת ערר, הרי זהו המסלול היחיד, שבו יש לבחון את טענותיו, להבדיל ממקרה בו תוקף תובע, רק את החלטת הגוף המבטח.
ב"כ הנתבעת 2 הפנה לכך, שעוד בדיון לפני כב' סגנית הנשיא קציר, העלה טענה שהמדובר בתיק מינהלי.
עוד הוסיפה הנתבעת 2 וטענה, כי היא מתנגדת להחזרת העניין לועדת ערר, על מנת שתשמע ראיות, וכן כי היא מתנגדת לכל טענה ביחס לזהות חברי ועדת הערר.
5. לאחר עיון בעמדות כל הצדדים, ובהתחשב בכך שהחלטה על הגשת עדויות ראשיות בתצהירים, כפי שניתנה על-ידי כב' סגנית הנשיא קציר, כמו גם ההחלטה בדבר קביעת התיק להוכחות, היה בהם כדי ליתן אפשרות, לפחות לכאורה, לתובע, להעלות טענותיו במישור שונה מאשר תקיפה מינהלית, ולאחר שבעניין זיידנר הובהר, כי האפשרות הקיימת לתובע, הינה רק במישור תקיפה מינהלית, ככל שמבוטח פונה ומגיש ערר לועדת ערר, ולא רק תביעה כנגד החלטת קופת החולים - הננו קובעים, כי אין מקום להמשך שמיעת ההוכחות בתיק שלפנינו, אולם יש מקום לאפשר לתובע לתקן תביעתו ולנסחה כערעור על החלטת ועדת הערר, לפי תקנה 4 לתקנות ביטוח בריאות ממלכתי (שירותי בריאות במדינות חוץ), והתובע רשאי לעשות כן עד לתאריך 20.3.13.
6. הנתבעות תגשנה תגובתן לכתב התביעה המתוקן עד לתאריך 14.4.13 (בהתחשב בפגרת פסח).