1. זהו ערעור על החלטת קצין התגמולים לפי
חוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט-1959 מיום 6.12.04 ולפיה בהסתמך על תוצאות בדיקות וחוות דעת רפואית מתאריך 31.8.04 מצב כתף ימין של המערער החמיר חלקית, בשיעור 50%, עקב ארוע מיום 31.8.03, שארע בעת שירותו של המערער.
2. המערער נולד ביום 19.1.57 והתגייס לשירות חובה באוקטובר 1975. המערער התגייס בפרופיל 97, המשיך לקבע והשתחרר באוגוסט 1988 בדרגת סא"ל בחיל תותחנים. החל מינואר 1989 החל לשרת כקב"ט במשרד ראש הממשלה. הארוע מיום 31.8.03 ארע בהיותו של המערער בשירות הביטחון. המערער נפגע בתאריך 31.8.03 במהלך אימון דו יומי תקופתי, כאשר תוך כדי ביצוע בוחן "מקבילים" חש שכאב חד ופתאומי פילח את כתפו הימנית. בדיקות אולטרה סאונד, שערך מייד לאחר האירוע פורשו כתקינות והבעיה לא אותרה. משך כ-4 חודשים טופל בפיזיוטרפיה, אך הכאבים נמשכו. רק בבדיקת MRI בינואר 04' נתגלה קרע בגיד הסופרה-ספינטוס, בגינו בוצעה בכתף הימנית ניתוח לאיחוי הגיד הקרוע. ארוע זה התרחש במהלך בוחן כושר שגרתי הנערך כחלק מתוכנית האימונים השוטפת לשמירת הכשירות המבצעית. המערער נדרש לאימונים שכאלה ומבחנים במהלך כל שנותיו בשירות הביטחון (ר' תצהירו מיום 8.3.05 בעיקר האמור בסעיפים ו'-ז'). אין גם מחלוקת כי למרות גילו של המערער באותו זמן (44) לא הופחת הצורך בשמירה על כושר בדומה לזה של בן 35, כאשר עליו להשקיע מאמץ רב יותר בכך.
3. המשיב ייחס רק 50% לשירות, בהתבסס על חוות דעתו של ד"ר שזר ולפיה המערער סבל מכאבים ממושכים בכתף ימין עוד קודם לארוע ביום 31.8.03, כאבים שלדעת ד"ר שזר ניתן לייחס אותם לתהליך דלקתי בגידים, כאשר יתכן ולדעתו קרע חלקי או מלא נוצר בגיד עוד קודם לכן. לכן, ד"ר שזר ראה בארוע מיום 31.8.03 כארוע שהחמיר את המצב בכתף ימין בשיעור 50%. הועדה הרפואית שבדקה את המערער ביום 25.11.04 קבעה כי מצבו מתאים לדרגת נכות כוללת של 10%, כאשר 5% על חשבון השירות.
4. בדיון ההוכחות שמענו את המערער, את המומחה מטעמו, ד"ר גבריאל מוזס, מנהל יחידת כתף בבי"ח איכילוב וכן את המומחה מטעם המשיב, ד"ר נחשון שזר.
חוות הדעת הרפואיות
5. ד"ר גבריאל מוזס בחוות דעתו מיום 22.2.05 כותב, כי על פי האמור בגיליון הניתוח מביה"ח אסותא בתאריך 22.2.04 נעשתה למערער ארטרוסקופיה של הכתף והודגם קרע חלקי בסופרה-ספינטוס באספקט הארטיקולרי וסופרה-ספינטוס עם ציור ווסקולרי עשיר בבורסוסקופיה כאשר בפתיחה התגלה קרע נרחב של הגיד. נעשתה כריתה של החלק שנפגע והגיד נתפר מצד לצד וכן הגיד לעצם. ד"ר מוזס גם הוא מצא כי המערער סבל עוד לפני הארוע ביום 31.8.03 מכאבים בכתף, אולם למרות הכאבים מהם סבל המערער הוא המשיך לתפקד באופן תקין בלי להעדר מעבודתו, כאשר הארוע ב - 31.8.03 "שבר את גב הגמל" ומאז הוא לא היה מסוגל לתפקד כקב"ט ולא היה מסוגל למאמצים הגופניים שנדרשו ממנו. עוד מזכיר ד"ר מוזס כי המערער התגייס עם פרופיל 97 ללא סעיף ליקוי המעיד על סבל בכתפו. הכאבים שלו התחילו בסוף שנת 2001 כתוצאה מעיסוקו שדרש פעילות ספורטיבית אינטנסיבית הכוללת תרגילי כח וכושר. ד"ר מוזס תיאר כי במהלך 14 שנים המערער עבר 31 אימונים חד יומיים ו-7 אימונים דו יומיים וכן קורס המקנה 500 שעות של הכשרה. הוא נדרש להתאמן באופן סדיר כדי לשמור על כושר גופני ברמה גבוהה ביותר כשהדבר כולל קרב מגע, אימוני כח, כושר גופני ותרגילים במאמץ. כמו כן, הרמת משקולות כבדים ותרגילי ירי ומאמץ. כל הפעולות האלה, לדעת ד"ר מוזס, מצריכות מאמצים קבועים ומתמשכים בכתף ובזרוע וגורמים למעשה למיקרו-טראומה חוזרת תוך פעולה רצופה. את הופעת הכאב לראשונה בנובמבר 2001 כאשר המערער התייצב אצל ד"ר זאב פלדברין מייחס ד"ר מוזס למאמצים הגופניים באימון. ד"ר מוזס מציין עוד כי כאשר החלו הכאבים היה המערער בן 46, צעיר מכדי שניתן לייחס את מצבו לסיבות ניווניות קונסטיטוציונליות. עפ"י חוות דעתו הגיל הממוצע לקרע מסוג זה אצל גברים הוא 67. לכן, קובע ד"ר מוזס כי הפגיעה היא תוצאה של המאמצים הגופנים במסגרת עבודתו של המערער כאשר הארוע מ - 31.8.03 גרם להחמרה משמעותית.
6. ד"ר שזר, המומחה מטעם המשיב, הגיש חוות דעת מגיבה מיום 21.5.05. ד"ר שזר אינו חולק על ההחמרה שהביא הארוע מיום 31.8.03, אולם, חולק על הקשר שבין הופעת הכאבים לפני הארוע והמאמצים הגופנים. לדעת ד"ר שזר כמות האימונים החד יומיים והדו יומיים שעבר המערער אינה כמות קריטית כזו שניתן לומר שהיא יכולה לגרום למיקרו טראומה ונזק מצטבר לגידי הכתף. והוא מוסיף: "אם כך נותרו האימונים העצמיים, אותם מר זר נדרש לבצע כדי לשמור על כושר גופני גבוה, כגורם אפשרי להיווצרות הבעיה". ד"ר שזר כותב בחוות דעתו כי מאמצים מתמשכים וחוזרים על עצמם, עם ידיים מורמות מעל גובה הראש או עבודה ממושכת יכולים להוות גורמים חיצוניים המתווספים לגורם המבני ויוצרים את הדלקת הכרונית בגידי הכתף. בכל מקרה מדובר רק בגורם להחמרה במצב. למיטב ידיעתו, אין כל הוכחה בספרות הרפואית לקשר בין פעילות ספורטיבית לצורך שמירה על כושר לבין התפתחות דלקת כרונית בכתף. ד"ר שזר אינו חולק על כך שהגיל הממוצע להופעת קרע הוא 67, אולם הגיל (44) בו הופיעו הכאבים אצל המערער מתאים בהחלט לגיל הממוצע להופעת כאבים על רקע דלקת כרונית בגידים. עוד מציין ד"ר שזר כי בדיקת MRI מתאריך 25.1.04 הדגימה שינויים ניווניים בכתף ימין, לדעתו, דלקת כרונית בגידי הכתף נוצרת כתוצאה משילוב של גורמים אינטרינזיים (מבניים) וגורמים אקסטרינזיים, כגון עבודה ממושכת עם ידיים מורמות מעל לגובה הראש. לפיכך, ד"ר שזר כתב בחוות דעתו כי אינו משנה את דעתו ולפיה יש להכיר בהחמרה בלבד בשיעור 50%.
דיון והכרעה
7. שני המומחים אינם חולקים על כך שפעילות הספורט על מקבילים החמירה את מצב כתף ימין של המערער. שני המומחים גם אינם חולקים על כך שהמערער סבל מכאבים בכתף ימין עוד משנת 2001. המחלוקת העיקרית בין שני הצדדים היא בשאלה האם יש בפעילות ספורטיבית ובאימונים כפי שביצע המערער במהלך 14 שנים בהם שירת בשירות הביטחון כדי לגרום לכאבים שהופיעו בכתפו ולהיווצרות תופעות ניווניות כפי שנמצאו בצילום ה - MRI או שיש לייחס את הכאבים והתופעות הניווניות למבנה של כתף ימין בלבד. קיימת הנחה נוספת בחוות דעתו של ד"ר שזר והיא כי קיים מבנה קונסטיטוציוני אשר במשולב עם השינויים הניווניים הביא להיווצרות הקרע. על מנת להבין את התופעה של דלקת בגיד הכתף יש להסביר בקצרה כי מבנה הכתף הוא כזה שיש בו שלוש עצמות ושני מפרקים. העצמות מוחזקות במקומן על ידי שרירים, גידים ורצועות. הגידים הם סיבי רקמה קשיחים המחברים בין עצמות הכתף לשרירים ומסייעים להם בתנועה
8. נאמר מייד כי דין הערעור להתקבל.
9. ד"ר שזר בחוות דעתו מיום 21.5.05 בעמ' 2 מציין, כי בביקורים אצל ד"ר פלדברין, האורטופד המטפל במערער, "לא צויין קשר בין הופעת הכאבים ובין המאמצים הגופניים באימונים". בבדיקת רישומי הביקורים אצל ד"ר פלדברין עולה, כי התלונה הראשונה על כאבים בכתף ימין מופיעה ביום 23.11.01 (מסמך 68 לת"ר) ובה אכן לא מצויין קשר לפעילות גופנית, אולם כבר בביקור השני ביום 16.12.01 נכתב כי "לאחר הויוקס היה שיפור,
ניסה לחזור להתעמל ושוב הופיעו הכאבים". ביום 15.1.02 נכתב: "כאשר נשען על היד או מאמץ את הכתף מופיע כאב. במנוחה אין כאב." ב- 15.3.02 נכתב: "יש שיפור בכאב בחיי היומיום אך בעת מאמץ יש עדיין כאב." מכאן שד"ר פלדברין ציין קשר בין הופעת כאבים לבין מאמצים גופניים באימונים ("
ניסה לחזור להתעמל"). עוד ציין ד"ר שזר בחוות דעתו הראשונה מיום 31.8.04 בעמ' 2, כי הקרע הוא "קרע דגנרטיבי, כלומר על קרע שינויים ניווניים, במשולב עם מבנה אנטומי מסויים של עצם האקרומיון." בסוגיה זו נשאל ד"ר שזר וענה: "יש אנשים שיש להם אקרומיון שהוא מכופף טיפה, שיש לו גבשושית כאילו, באופן כללי,
זה דיון תיאורטי". לאחר מכן מודה ד"ר שזר שלא ראה את צילומי הרנטגן של המערער ובאשר לצילומי ה- MRI ראה רק תשובות ולא ראה את המבנה הזה של האקרומיון אליו הוא מתייחס וכפי שסכם ד"ר שזר: "אני לא יודע אם יש לך גורמים כאלה." (ר' עמ' 10 שורות 7-19). כלומר גם לפי ד"ר שזר, אין לו כל הוכחה שהמערער סובל ממה שהוא עצמו כינה "גורמים אינטרינזים" להם הוא ייחס את דלקת הגיד. מכאן שכל שנותר לעניין הדלקת הוא עבודתו הקשה של המערער בשמירה על כושר גופני תוך ביצוע הרמת משקולות, מקבילים ושאר פעולות המכבידות על הכתף. עוד יש לציין כי ד"ר מוזס הינו מנהל יחידת כתף בבי"ח איכילוב ומכאן שמומחיותו בסוגיית הכתף באופן ספציפי גדולה יותר מזו של ד"ר שזר, שהוא אורטופד ברמה גבוהה ללא ספק, אך ללא מומחיות ספציפית כפי שיש לד"ר מוזס. לכן בהתחשב בכל הנתונים הללו הועדה מעדיפה את חוות דעתו של פרופ' מוזס על פני חוות דעתו של ד"ר שזר.
10. על מנת לשכנע את הועדה, הגישו המערער והמומחה מטעמו גם מספר מאמרים וצילום של שני ספרים. ספר אחד הוא ספרו של פרופ'
Neer, Shoulder Reconstruction, משנת 1990 (להלן: "
ספרו של ניר"). ספר שני הוא ספר המתייחס לכתף ולאתלטים המרימים את ידיהם מעל הראש, ספרם של
Krishnan ואח', The shoulder and the overhead athlete, בהוצאת Lippincott Williams & Wilkins (להלן: "
ספרו של קירשנן"). כמו כן, הציג המערער מאמר העוסק בשאלה של סיבות תעסוקתיות לכאב בכתף (Occupational factors related to shoulder pain and disability, שנכתב ע"י
Pope וחבריו ופורסם ב - Occupational and Environmental Medicine 1997, 54, 316 - 321). על פי המאמר הזה מי שנושא משקולות ועובד עם ידיים מעל הכתפיים מגדיל את סיכויו לסבול מכאבי כתפיים כפול מן האוכלוסייה הרגילה גם אם ביצע עבודה שכזו רק פעמיים בשבוע. המאמר בחן פעילות הקשורה בהרמת משאות "On an average working day do you do any of the following
on at least two days per week regularly?" (p. 317). וכך נקבע במסקנות:
"
Among men, the work activity associated with the largest increase in risk was carrying weights on one shoulder" (p. 318);
"The associations of shoulder pain with carrying weights on one shoulder and working with hands at or above shoulder level have been reported previously, with both showing a
dose-risk
relation between weight carried and time exposed respectively." (p. 319)
11. לאחר שקוראים את המאמר משתכנעים כי אכן הרמת משאות לפחות פעמיים בשבוע באופן קבוע מעלה את הסיכון לכאבים בכתף. נזכיר כי המערער הרים משקולות או ביצע תרגולים של עומס על הכתפיים יותר מפעמיים בשבוע וזאת על מנת לשמור על הכושר הנדרש.
12. בספרו של ניר, מפנה ד"ר שזר לעמ' 65, בו נדונה האפשרות של קרע מלא כתוצאה ממיקרו-טראומות חוזרות במקרים של פעילות שמפעילה לחץ בלתי רגיל על הכתף כמו "התופס" במשחק בייסבול אמריקאי. אולם יש לזכור כי אנו דנים בקרע כתוצאה מפעולה חד פעמית על מקבילים,
בנוסף לדלקת הקיימת במשך מספר שנים. בספרו של קירשנן על האתלטים מוסבר כי גם אצל אתלטים העוסקים בזריקות ותפיסות הפגיעה מיוחסת דווקא להרמת המשקולות, שהיא כזכור, גם על פי מאמרם של פופ וחבריו, הסיבה העיקרית לפגיעה כתוצאה ממיקרו טראומה. וכך נכתב ספרו של קירשנן:
"
Degenerative disease may be the most common entity affecting the AC joint in overhead athletes. The throwing motion may cause repetitive stress at the AC joint in the follow-through phase with horizontal cross arm adduction. However,
weight lifting (e.g., bench press or military press) has been strongly implicated in destruction of the AC joint
.
Therefore, degeneration in the throwing athlete may be more related to vigorous weight training than to repetitive throwing." (p. 218).
13. לסיכום, הועדה מוצאת כי הוכח לה ברמה הנדרשת בועדה זו כי פעילותו האינטנסיבית של המערער בשמירה על כושר נחשבת על פי הספרות הרפואית בהסתברות גבוהה (ר' רע"א 2027/94
קליג' נ' קצין התגמולים במשרד הביטחון, פ"ד נ(1) 529) כגורם סיכון להתפתחות תופעות ניווניות ודלקת בגיד הכתף. פעילות של הרמת משקולות מספר פעמים בשבוע מתבצעת ע"י הנעה חוזרת ונשנית של הזרוע מעל הראש הגורמת לחלק העליון של עצם הזרוע להתחכך בחלק ממפרק הכתף בגידים שלו, ובכך לקריעת סיבים מסוימים ולדלקת. לפיכך, יש לקבוע כי מצב כתף ימין של המערער נגרם ע"י השירות ולא רק הוחמר בשיעור 50%.
14. יש לציין, כי גם אם לא היינו משתכנעים, כי על פי החומר הרפואי ניתן לקבוע בהסתברות גבוהה כי סוג כזה של פעילות מהווה גורם סיכון לדלקת בגיד הכתף, הרי שעל פי הלכת
קליג' הנ"ל "
אם הוכח לבית המשפט שאין אסכולה רפואית מבוססת הקובעת קשר סיבתי כזה [בין תנאי השירות למחלה], או כי האסכולה המקובלת אומרת שקיים קשר סיבתי כזה בדרגת הסתברות נמוכה, שאינה מגיעה לדרגה של מתקבל מאוד על הדעת, עדיין פתוחה הדרך לפני התובע להוכיח כי במקרה שלו המחלה נגרמה או הוחמרה עקב תנאי השירות. כך או כך, נטל ההוכחה שמחלת התובע נגרמה או הוחמרה עקב תנאי השירות נשאר רובץ על התובע". מכאן שהועדה קובעת כי תנאי שרותו של המערער שהיו כרוכים באימוני כושר אינטנסיביים במהלך השנים, לרבות קרבות מגע, בחני כושר, ירי במאמץ בסטנדרטים גבוהים במיוחד, כדי לעמוד בדרישות בכושר הנדרשות מקב"ט בתפקידו וזאת במהלך שנים רבות, כאשר ההשקעה באימונים גוברת עם הגיל על מנת לשמור על הכושר - מספיקים על מנת להוכיח בנסיבות השירות שלו, כי מצב הכתף נגרם ע"י השירות.
סוף דבר