זהו ערעור על החלטת קצין התגמולים מיום 23.01.05 לפיה אין קשר בין מצב שורש כף ידו השמאלית של המערער לבין החבלה מיום 26.08.04.
רקע עובדתי וטענות הצדדים
1. המערער נולד בשנת 1985, והתגייס לצה"ל ביום 26.07.04 בפרופיל 82 (עקב רשרוש בלב) לטירונות ביחידת חי"ר.
2. טרם גיוסו לצה"ל ניהל המערער חיים ספורטיביים שכללו אימונים גופניים, משחקי כדור והשתייכות לקבוצת כדורגל. לטענת המערער במהלך השנים טרם גיוסו נחבל מספר חבלות בכל חלקי גופו, ככל אדם בתקופת נעוריו, אשר לא הצריכו טיפול או אשפוז רפואי.
3. לטענת המערער ביום 26.08.04, כחודש לאחר גיוסו, השתתף באימוני טירונות, שכללו בין היתר תרגול רב של פזצטו"ת בהם נדרש לבצע נפילות מהירות על הקרקע באמצעות הטחת כל משקל גופו (כ- 90 ק"ג) על כף יד שמאל, וכי באחת הפזצטו"ת הרבות, שביצע, הרגיש לפתע כאבים חזקים ביד ובכף יד שמאל (להלן: "
החבלה"). לטענתו, על אף בקשות חוזרות ונשנות למפקדיו להיבדק, ובשל עומס האימונים, הופנה רק ביום 20.09.04, שלושה שבועות לאחר הפציעה, לבדיקה אצל רופאה צבאית, ד"ר ענבל אורי. ד"ר אורי הפנתה את המערער לצילום כף היד אשר נערך יום לאחר מכן, ב- 21.09.04, ממנו עלה כי המערער סובל משבר. למחרת, ה- 22.09.04, גובסה ידו של המערער. ביום 27.09.04 נערך למערער מיפוי עצמות אשר איבחן שברים ביד שמאל בשני מקומות. ביום 18.10.04 צולמה ידו של המערער והסתבר כי השברים לא התאחו ועל המערער לעבור ניתוח לאיחוי השברים. ביום 09.11.04 עבר המערער ניתוח בבית החולים "בני ציון" עקב חשד לחוסר חיבור של שבר בעצם הסירה של כף יד שמאל שבסופו נערכה הטרייה של הסחוס.
4. ביום 14.11.04 הגיש המערער למשיב תביעה להכיר בשבר בכף היד כקשור לשירות, אשר נדחתה על ידי המשיב בהחלטתו מיום 23.01.05. ביום 27.02.05 הגיש המערער את הערעור הנדון אליו צירף חוות דעת רפואית מטעם האורטופד ד"ר דוד הנדל מיום 11.04.05, תצהיר מיום 24.10.04 וכן דו"ח פציעה מיום 21.10.04 בו אישרו המ"פ והמג"ד של המערער כי ביום 26.08.04 נחבל המערער בכף יד שמאל עקב תרגילי פזצת"א.
5. טענת המשיב לפיה אין קשר בין החבלה לבין שרותו של המערער מבוססת, בין היתר, על כך כי בעת פנייתו של המערער לד"ר ענבל אורי ביום 20.09.04 לא מסר לה המערער על החבלה אלא ציין בפניה את הדברים הבאים : "
לפני כ- 3 חודשים (טרם גיוסו) במהלך משחק כדורסל נחבל באיזור שורש כף יד שמאל, כאשר כדור פגע בו בחוזקה בתנועה פלקסיה דורסלית. מציין כי לאחר החבלה נפיחות במפרק, טופל עצמאית בקירור, חבישה אלסטי ומנוחה. לא פנה להיבדק ע"י רופא. הכאבים חלפו, אך מציין הגבלה בתנועה שנשארה מאז. בנוסף לאחרונה שוב התחדשו הכאבים בזמן הפעלת היד". לטענת המשיב, רק לאחר מכן ביום 21.10.04, פנה המערער שוב בליווי הוריו, לד"ר אורי, ואז ציין כי המידע שנמסר על ידו ביום 20.09.04 היה חלקי, וכי לאחר החבלה הקודמת טרם הגיוס, חזר לפעילות מלאה וכי בתאריך 26.08.04 נחבל בידו במהלך תרגיל בירידה לפזצת"א.
6. עוד מציין המשיב כי בתצהירו של המערער מיום 24.10.04 ובאנמנזה שנמסרה על ידו בבדיקתו על ידי ד"ר ליובושיץ מיום 28.11.04 לצורך מתן חוות דעת מייעצת מסר המערער, כי מעולם לא נפגע בידו ולא סבל מכל בעיה בכף ידו השמאלית לפני הגיוס.
7. לטענת המשיב אשר נתמכה בחוות דעתו של המומחה מטעמו, ד"ר ליובושיץ, מיום 26.12.04, וחוות דעת משלימה מיום 12.07.05, השבר בעצם הסירה נגרם למערער טרם הגיוס, ועל כן אין מקום להכיר בקשר של גרימה או החמרה בין תנאי שירותו לבין הנכות הנטענת.
דיון הכרעה
8. לאחר שמיעת הצדדים בתיק, ולאחר עיון בטענות הצדדים, בחוות דעתם המומחים, וסיכומיהם אנו מוצאים כי דין הערעור להתקבל.
9. עיקר המחלוקת בין הצדדים נסבה על השאלה האם השבר אשר נגרם למערער בכף היד נגרם עוד טרם גיוסו עקב פגיעת כדור, או שהשבר נגרם למערער רק לאחר גיוסו עת עשה תרגילי פזצת"א.
10.המשיב והמומחה מטעמו נתנו משקל רב לכך כי באנמנזה אשר נכתבה על ידי ד"ר אורי ענבל מיום 20.09.04 נרשם כי נמסר לה על ידי המערער כי טרם גיוסו נפגע בעת משחק כדור וכי כעת סובל מהגבלות בתנועה (אנמנזה אשר הופיעה אחר כך בהפניות אותן קיבל המערער לבדיקות שונות אותן ביצע לאחר מכן) ועל כן יש להעדיף את גרסתו זאת על פני גרסתו המאוחרת לפיה נפצע בעת תרגילי הפזצת"א.
11.ראשית נציין כי מצאנו את עדותו של המערער אמינה ועל כן מקובלים עלינו הסבריו כי בעת ביקורו אצל ד"ר אורי נשאל אם קיבל
בעבר חבלות במקום ולכן ציין את הפגיעה לפני הגיוס, עוד אנו מקבלים את עדות המערער כי בעת הגיעו לבדיקה אצל ד"ר אורי היה לחוץ ומפוחד בשל היותו עדיין טירון וכן בשל החשש מפני אי היכולת להמשיך את טירונות החי"ר ועל כן נמסר על ידו בעת הבדיקה מידע חלקי בלבד (עמוד 9 לפרוטוקול).
12.בנוסף לאמור הרי שמצאנו להעדיף את חוות דעתו של ד"ר הנדל אשר בחן את צילומי הרנטגן של המערער טרם מתן חוות הדעת (עמוד 3 לפרוטוקול מיום 02.04.06), וזאת בניגוד לד"ר ליובושיץ אשר הודה בעדותו בפני הועדה כי בעת בדיקתו את המערער ידו הייתה מגובסת ועל כן לא נעשתה לו בדיקה, וכי בזמן כתיבת חוות הדעת הוא לא ראה את צילומי הרנטגן של המערער, והסתמך על מסמכים רפואיים של המערער, ובין היתר על סיכום בדיקתו על ידי ד"ר אורי מיום 20.09.04 וכן על מסמכים רפואיים מיום 22.09.04 ומיום 21.10.04, ומהם הסיק כי מאחר ונרשם כי למערער שבר ישן והיות והוא נפגע בידו טרם גיוסו, הרי שהשבר נגרם טרם גיוסו וללא קשר לשירות (פרוטוקול עמודים 1-2 ).
13.מעבר לכך כי ד"ר הנדל בדק בעצמו את צילומי הרנטגן ולא הסתפק בעיון במסמכים רפואיים, הרי שאף מקובלים עלינו הסבריו כי אם אכן בעת משחק הכדור, טרם גיוסו, היה נגרם למערער שבר בכף היד אזי לא היה מתאפשר לו להמשיך ולבצע פעילות גופנית כמו הפעילות הגופנית המאומצת אותה נדרש המערער לבצע במסגרת אימוני החי"ר (עמוד 4 בחוות דעתו), וכי אין המדובר בשבר אשר ניתן להמשיך ולחיות עמו ללא טיפול:
"
שבר בעצם הסירה לא יכול להיות שקט. דהיינו, שהנפגע לא יבקש טיפול רפואי. זה תמיד כואב וזה כואב מאד במקביל בתפקוד. לפעמים בעקבות הטיפול הכאב פוחת ואז ויכול להישאר שם איזה שהוא שבר ולמקום הזה קוראים חיבור נדחה או חיבור פיברוטי. זאת אומרת שאין הרבה תנועה ולכן אין הרבה כאב. המקום נשאר חלש אבל הוא לא כואב. אבל החבלה הראשונית והשבועות והחודשים שאחריה, המצב מאד מאוד מתבטא קלינית .
ש : טיפול יכול להיות גם קרח וחבישה ?