לפנינו בקשה למתן היתר לפי סעיף 4 לחוק שירות הציבור (הגבלות לאחר פרישה), התשכ"ט-1969 (להלן:
"החוק").
רקע עובדתי
1. דוד ואיש (להלן:
"המבקש"), משמש מאז מאי 2003 בתפקיד חשב משרד הביטחון. עתה הוא מבקש להחליף תפקיד ולשמש כסמנכ"ל כספים בחברת רפא"ל- הרשות לפיתוח אמצעי לחימה בע"מ (להלן:
"החברה או "רפא"ל").
2. אין מחלוקת בין הצדדים על עובדות תיק זה. במשך עשרים שנה עסק המבקש בתחום השכלתו המקצועית- כלכלה, מינהל עסקים וחשבונאות. הוא מילא שורה ארוכה של תפקידים התקדם ועלה בסולם הדרגות עד שהגיע לתפקידו הנוכחי, הבכיר ביותר במערך תקצוב וחשבות במשרד הביטחון.
בתפקידו הנוכחי אחראי המבקש על פעילות כספית בהיקף של כ-40 מיליארד ש"ח. החשב אחראי, בין היתר, על ליווי תהליכי רכש ומכירה של משרד הביטחון, פיקוח ובקרה על השכר בצה"ל ובמערכת הביטחון. הוא האחראי והמפקח על עמידת מערכת הביטחון בתקציב הביטחון על פי חוק. נושאי גביית תשלומים וניהול תזרים המזומנים של מערכת הביטחון אף הם באחריותו. עינינו הרואות, המבקש הינו איש מפתח בכל הקשור לתקציבי משרד הביטחון והקשרים השונים עם התעשיות הביטחוניות. למעשה, בכל אחד מתפקידו היה למבקש קשר כלשהו ישיר או עקיף עם רפא"ל.
בתחילת חודש אפריל פנו מנהלי רפא"ל אל המבקש והציעו לו להציג מועמדותו לתפקיד סמנכ"ל הכספים של רפא"ל לאור פרישתו הקרובה של הסמנכ"ל הנוכחי. המבקש מצא עניין בתפקיד והסכים להיות מועמד לאחר שקיבל את אישורם של הממונים עליו במשרד האוצר ובמשרד הביטחון. ב 19.4.05 נמסר למבקש כי דירקטוריון רפא"ל החליט על בחירתו לתפקיד, בכפוף לאישור הבקשה המונחת לפנינו. בעצה אחת עם מנכ"ל משרד הביטחון והחשב הכללי באוצר חדל המבקש לעסוק בכל עניין הקשור לרפא"ל החל ב 21.4.05.
הבקשה
3. המבקש מודע לכך שסעיף 4 לחוק שירות הציבור (הגבלות לאחר פרישה), התשכ"ט-1969 (להלן:
"החוק") חל על עניינו. ואולם, לטעמו, כאשר בוחנים את השיקולים המנויים בסעיף 14 לחוק ניתן להגיע למסקנה כי אין במעבר משום חשש ל"שמירה על טוהר המידות" כנאמר בחוק והוא מונה מספר טעמים לכך.
לטענתו, בשנתיים האחרונות בהן שימש כחשב, לא נדרש להכריע בשאלות של התקשרות עם רפא"ל החורגות ממהלך העניינים הרגיל. כל הפעולות אשר עשה היו על פי הכללים ורפא"ל לא זכתה בשום שלב ליחס מועדף. ההצעה שהופנתה אליו על ידי רפא"ל הייתה פתאומית ונבעה מכוונת הסמנכ"ל הנוכחי לפרוש מתפקידו. המבקש טוען כי לא הייתה לו שום כוונה לפרוש מתפקידו עד שקיבל את ההצעה האמורה. משהונחה הבקשה לפניו, לאור גילו (בן 50) ואפשרויות תעסוקה חלופיות מעטות יחסית הקיימות לאדם במעמדו וניסיונו, הוא רואה במעבר לרפא"ל הזדמנות חד פעמית שתאפשר לו השתלבות בתחום העסקי לפי כישורו. לטענתו הוא עתיד להשתכר פחות משכרו כיום ועתיד להפסיד חלק מתנאי הפנסיה ורכיבי שכר שונים. עובדה זו מסירה כל חשש לפגיעה בטוהר המידות.
המבקש, טוען כי במסגרת תפקידו לא היה אחראי לקבלת ההחלטות בעניין הרכש מרפא"ל אלא יישם החלטות אשר התקבלו על ידי גורמים אחרים במשרד הביטחון. הוא עסק במימוש העסקאות והיה עליו לוודא שהרכש המבוקש עולה בקנה אחד עם המגבלות ומדינות התקציב של משרד הביטחון.
המבקש רואה במעבר ממשרד הביטחון לרפא"ל כמעין מעבר "בתוך המערכת". לטעמו המעבר לרפא"ל הוא מעבר ממשרד ממשלתי לחברה ממשלתית והוא מבקש שהוועדה תביא בחשבון את האמור בסעיף 14(ב) (5) לחוק.
לאור כל זאת מתבקשת הועדה להעמיד את תקופת הצינון על 4 חודשים שיימנו החל מ 21.4.05 עת חדל המבקש לעסוק בעניינה של רפא"ל.
עמדת המשיבה
4. המשיבה סבורה כי על המבקש חל סעיף 4 לחוק אך בהתחשב בטעמים שיפורטו להלן ניתן להיענות לבקשתו ולאפשר לו להתחיל לעבוד בחברת רפא"ל ב 1 בספטמבר 2005. הסכמת המשיבה מבוססת על כך שמדובר במעבר בתוך השירות הציבורי. רפא"ל היא חברה המצויה בשליטת הממשלה והמעבר לחברה כזו אינה דומה למעבר לחברה פרטית. היא סבורה כי המחוקק גילה דעתו ליחס שונה אותו יש לגלות לעוברים לעבוד בחברות ממשלתיות בתקנות שתוקנו בעניין.
המשיבה סבורה, לאחר בירור שערכה, כי במהלך כהונתו לא קיבל המבקש החלטות החורגות מהשגרה בכל הקשור לפרויקטים הרבים והמגוונים שבין משרד הביטחון ורפא"ל. היא אינה מתעלמת מכך שהאגף בראשו עמד המבקש היה אמון על הניהול הכספי והפיקוח בפרויקטים השונים וכי למבקש היו קשרים רבים לאורך השנים עם רפא"ל.
לסברת המשיבה השתלשלות העניינים שהביאו למועמדותו של המבקש מסירים כל חשש לפגיעה בטוהר המידות. המבקש לא ידע עד לימים האחרונים כי הצעה זו תתגלגל לפתחו וממילא אין לחשוש שמא תכנן מראש את הדברים.
כיוון שהמבקש, בידיעת מנהליו, הטיל על עצמו מגבלה בטיפול בעניינה של רפא"ל החל מ 21.4.05 אין המשיבה מתנגדת כי תקופת הצינון תחל להימנות ממועד זה.
סיכומם של דברים, המשיבה ממליצה להיעתר לבקשה ולהטיל על המבקש ארבעה חודשים שימנו מיום תחילת הצינון הפנימי.
הכרעה
5. אין חולק כי סעיף 4 חל בעניינו של המבקש. לאחר שעיינו במסמכים שהונח לפנינו ושקלנו את טענות הצדדים, הגענו למסקנה כי יש מקום להיעתר לבקשה ולהעמיד את תקופת הצינון על משך זמן של ארבעה חודשים מיום שהמבקש חדל להיות קשור עם רפא"ל.