1. בקשה לביטול צו עיקול זמני שהוטל ביום 12.5.13 במעמד המבקשת בלבד, על זכויות המשיב בנכס מקרקעין המצוי ברח' בזל 35, הרצליה פיתוח (הידוע כגוש 6668 חלקה 358) (להלן: "הנכס") וזאת עד לסכום של 9,000,000 ש"ח.
2. רקע הבקשה הינו הליך בוררות המתקיים לפני הנשיא בדימוס, כב' השופט א' גורן (להלן: "הבורר"), בעניין שבין המבקשת ש.א.ק.ל חברה לבניין בע"מ, למשיב מר גולן חורש, (להלן: "המבקשת" ו"המשיב" בהתאמה) ואביו מר שמואל חורש. עניינו של הליך הבוררות בתביעות הדדיות שהגישו הצדדים, המבקשת מחד והמשיב ואביו מאידך, זה כנגד זה, והנובעות מכשל התקשרות חוזית בין הצדדים בפרויקט נדלנ"י הנוגע להשקעה בנכס ושיפוצו, וחלוקת הרווח בינהם.
3. במסגרת זו נתבקש הבורר על ידי המשיב, להורות על מחיקתה של הערת אזהרה הרשומה לטובת המבקשת על הנכס הרשום על שמו של המשיב, וזאת לצורך מימוש זכויותיו הקנייניות. בעקבות הבקשה נקבעו ע"י הבורר ביום 25.12.12 תנאים לביטולה (ערבות בנקאית בסך 200,000 $ וכן התחייבות ב"כ המשיב להפקדת 10% מסכום תמורת מכירת הנכס עד להכרעה בפסק הבוררות).
כשלושה חדשים לאחר מכן, ביקשה המבקשת מהבורר את ביטול ההחלטה האמורה ואי מימוש ביטול הערת האזהרה עד מתן פסק דין בבוררות. בהחלטתו מיום 25.3.13 דחה הבורר את הבקשה, משלא מצא שינוי נסיבות המצדיק עיון חוזר בה מחד, ומאידך, קביעתו לשיהוי מצד המבקשת בכך שלא עשתה משך שלושה חדשים כל פעולה לביטול ההחלטה או לשינויה, תוך שבבקשה המחודשת משנה היא את מצב המשיב לרעה, כך על פי קביעת הבורר, ומונעת ממנו לעשות שימוש בזכויותיו הקנייניות.
4. למען השלמת התמונה יצויין, כי הליך הבוררות היה, כך על פי טענת הצדדים רחב היקף תוך שפרוטוקול הדיון נפרש על פני למעלה מ-1,000 עמודים, הושלמה שמיעת הראיות בו לרבות סיכומי הצדדים, וההליך כולו עומד עתה לפני סיומו (ר' גם החלטת הבורר מיום 23.5.13).
5. לאחר כחודש וחצי מהחלטתו השניה של הבורר, עתרה כאמור המבקשת לפני להטלת עיקול על הזכויות בבית, אשר ימנעו מכירתו לצד ג', זאת על מנת למנוע לטענתה סיכול מימוש זכויותיה עם קבלת פסק הבורר הצפוי להינתן, כך על פי הטענה, בזמן הקרוב. הבקשה הוגשה אך כנגד המשיב ולא כנגד אביו, הגם ששניהם הינם צדדים להליך הבוררות (האב מר חורש נתבע כערב לבנו והוא אף "המוציא והמביא" בפועל בכל הנוגע להליך).
6. החלטה זו ניתנת בעקבות צו שניתן על ידי כאמור ביום 12.5.13 במעמד צד אחד, לאחר הגשת בקשת המשיב לביטולו ולאחר דיון שהתקיים בעניין לפני, במסגרתו נחקרו מר שלום בלעיש - מנהל המבקשת, מר גולן חורש - המשיב, וכן עד מטעמו של המשיב, מר רונן זלאיט, ולאחר שהוגשו סיכומי הצדדים.
7. תמצית טיעוני המבקשת היא, כי המשיב מנסה להבריח את הנכס ומסתיר בחוסר תום לב עובדות מהותיות הנוגעות לנסיונו האמור. לטענת המבקשת המשיב שהינו תושב חוץ, חסר כל נכס חליפי להפרע ממנו, ואף אביו שנטען כי הינו בעל אמצעים ונכסים, אינו מחזיר הלוואות לבנקים מזה מס' חדשים, תוך שמנסה לבצע העדפת נושים אסורה בהברחת רכוש ופגיעה במבקשת. בנסיבות אלה יש לשמור על המצב הקיים וזאת על מנת שניתן יהיה לבצע באופן יעיל את פסק הבוררות הצפוי להנתן.
עוד טוענת המבקשת כי המשיב חדל בחוסר תוך לב מלצרף מסמכים מהותיים הנוגעים לעיסקת מכר הנכס הנטענת, וכי עיקול הנכס, להבדיל מעיקול חשבונות בנק, אינו גורם לנזק למשיב, ואין בו למעשה פגיעה כלל. לעניין זה טוענת המבקשת כי נמנעה מבקשת עיקול נוסף כלשהו על מנת לצמצם את הפגיעה למינימום נדרש בלבד.
בהתייחס להחלטת הבורר בדבר הפקדת ערבות בנקאית טוענת המבקשת, כי במידה וימכר הנכס לצד ג', לא יוותר בידיה דבר, אלא ערבות בנקאית פגומה שלא הוגשה בהתאם להנחיות הבורר, שכן מופנית היא לטובתו של הבורר ואיננה אוטונומית.
8. המשיב מבקש לדחות הבקשה ולבטל העיקול שהושת במעמד צד אחד. תמצית טענותיו נוגעת הן במישור הפרוצדורלי (מילוי תנאי הבורר, אי המצאת הצו במועד ועוד), והן בשל טענות להעדר ראיות מהימנות לכאורה, שיהוי, חוסר תום לב, מאזן נוחות והעדר הכבדה, הן בשל הכנסותיו הגבוהות של המשיב והן לאור היות תביעתה של המבקשת גם כנגד מר שמואל חורש שהוא לכשעצמו בעל נכסים ואפשרויות למילוי אחר פסק הבוררות, ככל שינתן כזה כנגדו.
9. כידוע, במסגרת הנורמטיבית על פיה נדונה בקשה כאמור להטלת עיקול זמני, נבחנים ומתאזנים מספר תנאים ושיקולים, האחד עם רעהו, זכות לכאורה, חשש להכבדה, מאזן הנוחות והצדקו של הצו (ר' הוראות תק' 362 ותק' 374 לתקסד"א).
10. בענייננו, לאחר בחינת כלל הטענות ולאחר שנחקרו המצהירים בפני, ומתוך ההלכה הנותנת, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום להותרת צו העיקול על כנו.
11. ראשית באשר לראיות לכאורה: החלטות הבורר בדבר התנאים הנדרשים לצורך שחרור הנכס מהערת האזהרה הרשומה לזכות המבקשת ומתן אפשרות למשיב למוכרו לצד ג', ניתנו לאחר ששמע הבורר בהרחבה את כלל הראיות בתיק. עיון בהחלטת הבורר מיום 25.12.12 מלמד, כי במסגרת הבקשה שהובאה לפניו, איזן הוא בין האינטרסים השונים, באופן שלא קיבל את בקשת המשיב לפיה יהווה התשלום האחרון בטוחה מספקת ומנגד קבע את התנאים שנראו לו כראויים. בהחלטתו מדגיש הבורר, כי בעדויות שבאו לפניו הוברר, כי נגרמים למשיב נזקים רבים בכל יום של עיכוב במכירת הנכס, ולפיכך יש לעשות הכל להקטנת הנזקים מחד ומצד שני להשאיר בטוחה סבירה לזכות המבקשת מאידך, באם תתקבל תביעתה (לזכותה ברווחים על פי ההתקשרות - י.ש).
על אף שפורמלית מוקנית כמובן למבקשת זכות להגשת בקשת העיקול, נראה לי כי יהיה בלתי סביר ובלתי ראוי, לבטל באחת את החלטת הבורר אשר שמע ובקיא בראיות הנוגעות למחלוקת בין הצדדים, והאמון על כלל דקדוקי הטיעונים בתיק, ולדון מחדש בטענות המבקשת להקפאה מחודשת בפועל של הליך מימוש זכויותיו הקנייניות של המשיב ולתנאיה, שאלה שנידונה והוכרעה למעשה בשתי החלטות שניתנו על ידי הבורר בעניין זה (25.12.12 ו- 25.3.13). דעתי היא כי יש בכך משום נסיון פסול לעקוף את החלטות הבורר, ושיש, בהעדר נימוקים משמעותיים המצדיקים זאת, למונעו.
בנסיבות אלה, ספק אף בעיני אם אכן קיימות למבקשת, בנקודת זמן זו, ראיות מהימנות לביסוס עילה העולה על הסכומים שקבע הבורר בהחלטותיו ושיש בה הצדקה לשינוי החלטותיו.
משנה תוקף לאמור, משהוברר כי החלטת הבורר לא ניתנה כלאחר יד, שכן בדיון שנערך לפניו שנה קודם אותו מועד (25.12.11), עוד בטרם נשמעו כלל ראיות הצדדים, סירב הבורר לבקשת המשיב לביטול הערת האזהרה. רק משנסתיימה שמיעת מסכת הראיות, שנה מאוחר יותר, נעתר הבורר כאמור לבקשה להסיר את הערת האזהרה, בהתאם לתנאים שקבע, על יסוד הראיות שנפרשו לפניו.
12. כך גם באשר למועד הגשת הבקשה. לא ניתן להתעלם אף מהשיהוי הבלתי סביר בהגשת הבקשה. החלטת הבורר ניתנה עוד ביום 25.12.12. הבקשה לעיקול הוגשה לפני בימ"ש זה רק חמישה חדשים מאוחר יותר, ביום 12.5.13. משך כל אותה תקופה נמנעה המבקשת מלהגיש כל בקשה לביטול או שינוי ההחלטה, או בקשה לעיקול הזכויות בנכס, בשיהוי בלתי מתקבל על הדעת, תוך שינוי מצבו של המשיב לרעה לאחר שחתם בפרק הזמן הזה על הסכם מכר, כשטענתה לסיבותיו של שיהוי זה (החלטת המבקשת לפיה לכשיגיע המועד המתאים יגישו בקשה - עמ' 35 ואילך לפרוט'), לא הניחה את דעתי.
אף אם אזקוף לזכותה של המבקשת כי לאחר שנודע לה דבר קיומו של הסכם מכר נטען למכירת הנכס לצד ג', פנתה לבורר לביטול החלטתו, הרי שמאז החלטתו השניה (מיום 25.3.13) שדחתה את בקשתה, גם כן חלף זמן ניכר של למעלה מחודש וחצי, בו לא נקטה היא כל פעולה נוספת שהיא.