1. לפני בקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת, תשס"ב-2001 (להלן: החוק).
2. המבקש הוא עו"ד במקצועו. המשיב פנה אליו לפני כשנתיים על מנת שייצגו במסגרת הליך הקשור למכירת דירה משותפת לו ולגרושתו. המשיב שילם למבקש חלק מתוך שכר הטרחה עליו הוסכם, בסך של 2,000 ש"ח. לאחר זמן מה הודיע המבקש למשיב שאינו מעוניין להוסיף ולייצגו. לטענת המבקש, מאז, כאשר המשיב רואה אותו במקום ציבורי, הוא צועק לעברו ביטויים מכפישים כגון "רמאי", "גנב" "נוכל" ואף מאיים עליו ברצח. על רקע זה, הוגשה בקשה לקבלת צו למניעת הטרדה מאיימת נגד המשיב.
3. בטרם אדון בבקשה אתאר בקצרה את ההליכים שאירעו לאחר הגשתה. ביום בו הוגשה הבקשה, 27.2.14, ביקש המשיב להגיש אף הוא בקשה לצו מניעת הטרדה מאיימת נגד המבקש. בקשתו לא קובלה לרישום. באותו יום נערך דיון ושני הצדדים טענו את טענותיהם. לאחר שהצדדים לא הגיעו לפתרון מוסכם, נקבע דיון נוסף במעמד הצדדים ליום 9.3.14 כאשר הצדדים התבקשו לזמן אליו את עדיהם. ביום 6.3.14 הגיש המשיב בקשה לדחיית מועד הדיון על מנת לקבל שירותי עורך דין מטעם הלשכה לסיוע משפטי. נוכח מועד הגשת הבקשה, לא נתנה בה החלטה עובר לדיון. ביום 9.3.14 לא התייצב המשיב לדיון. המבקש התייצב לדיון וכן התייצבו שני עדים מטעמו אשר היו עדי ראייה לאירועים עליהם הלין, הגב' אוקסנה שמריאנסקי מר בן שטרית דוד. בשים לב לכך שלא נתנה החלטה הדוחה את מועד הדיון, הדיון התקיים כסדרו. לאחר שמיעת העדויות, ניתן צו למניעת הטרדה מאיימת (להלן: הצו) למשך ששה חודשים. בצו נקבע כי על המשיב נאסר להטריד את המבקש בכל דרך ובכל מקום, לאיים עליו וליצור עמו קשר. עוד נקבע בצו כי על המשיב נאסר להיכנס לקומה מס' 14 בבניין בו מצוי משרדו של המבקש. יחד עם זאת, על מנת שלא לקפח את זכויותיו של המשיב, נקבע בהחלטה כי יתקיים דיון נוסף במעמד הצדדים ככול שתוגש בקשה כאמור על ידי המשיב. המשיב הגיש בקשה לביטול הצו. בהחלטתי מיום 9.3.14 נקבע כי יתקיים דיון נוסף במעמד הצדדים ביום 24.3.14 ואליו יוזמנו העדים. בדיון ביום 24.3.14 התייצבו הצדדים וכן מר בן שטרית. הגב' שמריאנסקי לא התייצבה לדיון. כמו כן, התייצב לדיון עו"ד ארקדי פולונסקי אשר מונה מטעם הסיוע המשפטי לייצג את המשיב.
4. המבקש מתאר שלושה אירועים עיקריים בהם הוטרד לטענתו על ידי המשיב. הראשון, לפני כשנה בערך כאשר הלך עם לקוח שלו ברחוב שמאי. המשיב כינה אותו בביטויים הנ"ל לפני הלקוח שלו. השני, בסביבות חודש דצמבר 2013. המבקש הגיע לבית משפט השלום. המשיב עקב אחריו והזמין משטרה בתואנה לפיה המבקש גנב לו כסף. המשטרה הגיע למקום, רצו אחריו שוטרים וחקרו אותו בעניין. הוא נאלץ להסביר להם שגבה מהמשיב סכום כסף זה עבור טיפול משפטי שהעניק לו. השלישי, אירוע מהיום בו הוגשה הבקשה שלפני. המבקש הגיע לחנות "המשביר לצרכן" (להלן: המשביר) על מנת לקנות בגדים, כאשר הוא נתקל במשיב. הלה צעק בתוך החנות כלפי המשיב "אני ארצח אותך, אתה גנב, אתה נוכל". המבקש מוסיף וטוען עוד כי גם לאחר הדיון הקודם בהליך זה, עקב אחריו המשיב מבית המשפט ועד לרכבו. לטענת המבקש, אירועים אלה מצדיקים מתן צו למניעת הטרדה מאיימת. זאת, שכן הוא זכאי לנהל חיים שקטים ונורמאליים מבלי להיות חשוף לאפיזודות מהסוג הנ"ל שעה שהוא מצוי ברשות הרבים.
5. המשיב, מצדו, אינו כופר בחלק מהאירועים הנ"ל. המשיב הודה כי הכפיש את המבקש לפני לקוחו. יצוין כי הלקוח של המבקש שהיה נוכח באירוע, מר בן שיטרית, אישר זאת במסגרת חקירתו. המשיב הודה גם בכך שראה את המשיב ליד בית המשפט השלום בירושלים והזמין משטרה בטענה לפיה המבקש גנב ממנו כסף. המשיב טוען כי הרקע לכך הוא שהמבקש מסרב להחזיר, שלא כדין, שכר טרחה ששולם לו. המשיב הסביר כי הזעיק את המשטרה על מנת לברר את פרטיו של המבקש לצורך הגשת תביעה נגדו. אשר לאירוע שהתרחש במשביר, לטענת המשיב הוא היה שם באקראי והוא מודה שקרא לעבר המבקש "גנב" אך זאת רק לאחר שהמבקש איים להזמין את המשטרה. המשיב טוען בתוקף כי מעולם לא איים על המבקש ברצח.
6. לאחר ששמעתי באריכות את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להותיר את הצו על כנו. החוק מגדיר "הטרדה מאיימת" בסעיף 2 כדלקמן:
"(א) הטרדה מאיימת היא הטרדתו של אדם בידי אחר בכל דרך שהיא או נקיטת איומים כלפיו, בנסיבות הנותנות בסיס סביר להניח כי המטריד או המאיים עלול לשוב ולפגוע בשלוות חייו, בפרטיותו, או בחירותו של האדם או כי הוא עלול לפגוע בגופו.
(ב) מבלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א), הטרדה מאיימת כלפי אדם יכול שתהא, בין השאר באחד מאלה:
(1) בבילוש, במארב או בהתחקות אחר תנועותיו או מעשיו, או בפגיעה בפרטיותו בכל דרך אחרת.
(2) בנקיטת איומים בפגיעה בו או במאיים עצמו;
(3) ביצירת קשר עמו בעל פה, בכתב או בכל אמצעי אחר;
(4) פגיעה ברכושו, בשמו הטוב, או בחופש התנועה שלו."
7. עיננו הרואות, כי "הטרדה מאיימת" כמשמעותה בחוק, היא פגיעה בכל דרך שהיא באורח חייו ושלוות חייו של הנפגע. כמו כן, החוק צופה פני העתיד במובן זה שהוא חל באותם מקרים בהם מתעורר חשש כי הפוגע עלול לשוב ולחזור על מעשיו. ביישומו של החוק, יש לערוך איזון בין זכויות הצדדים. בצד הרצון לשמור על זכויותיו של המוטרד, יש ליתן משקל גם לזכויותיו של הפוגע.
8. בנסיבות העניין, אף אם אניח כי המשיב לא איים על המבקש ברצח, אלא "הסתפק" בהטחת כינויי גנאי במבקש ברשות הרבים ובהזעקת המשטרה באופן שתואר לעיל, די בכך כדי להצדיק את מתן הצו. למותר לומר שלמבקש קנויה זכות לנוע ברחובות העיר, מדרכותיה וחנויותיה, מבלי לחשוש כי ייחשף ברשות הרבים לפעולות מטעם המשיב השמות אותו ללעג ולקלס ופוגעות בשמו הטוב. זכות זו מוקנית לכל אדם מן הישוב וודאי גם לאדם שמקצועו הוא עריכת דין, הפגיע במיוחד להתנכלויות מעין אלה נוכח משלח ידו. יש לראות בחומרה רבה את זימונה של המשטרה על ידי המשיב בתואנה כי המבקש גנב ממנו כסף, כאשר אין מדובר ב"מרדף חם" אלא בסכסוך על שכר טרחה בגין שירות משפטי. ברי כי זו אינה הדרך לברר פרטים לצורך הגשת תביעה. כמובן שהמשיב זכאי למצות את ההליכים הנראים לו נגד המבקש בדרכים הלגיטימיות הפתוחות לפניו. אולם דרכים אלה אינן כוללות מסע ביזוי פומבי נגד המבקש כל אימת שהוא נתקל בו ברשות הרבים. בהקשר זה יצוין כי אף אם האירוע הראשון אירע לפני זמן רב יחסית, וגם אם אקבל את טענת המשיב כי מדובר בהיתקלויות מקריות, בנסיבות העניין האירועים שהתרחשו מעלים חשש כי בהעדרו של צו נגד המשיב מקרים אלה עלולים לשוב ולהישנות.
9. לסיכום, שתי הערות. מדברי המשיב עולה כי הוא חווה טרגדיה אישית קשה מנשוא, שכן לטענתו ילדיו נחטפו על ידי אשתו לפני מספר שנים ומאז הוא נתון במצב נפשי קשה ביותר. מבלי להקל ראש בעומק צערו של המשיב, מצבו האישי אינו מצדיק את הטרדתו של המבקש באופן המתואר לעיל. הערה נוספת. המשיב הסכים במסגרת הדיון למתן צו הדדי. המבקש התנגד לכך. בנסיבות העניין, איני סבורה שקיימת עילה למתן צו הדדי שכן לא התרשמתי כי המבקש הוא זה שמטריד את המשיב.
10. נוכח האמור לעיל, באיזון בין זכויות הצדדים אני מוצאת שיש להותיר בעינו את הצו כפי שניתן בהחלטתי מיום 9.3.14. על פי נוסחו, הצו מאזן כראוי את זכויותיהם של הצדדים. נשמרת במסגרתו זכותו של המבקש לנהל שגרת יום שלווה גם כאשר הוא פוסע בחוצות העיר. יחד עם זאת, הצו הוא צר יחסית באופן שאינו פוגע במשיב באופן בלתי מידתי. המשיב עצמו טען כי אין הוא מעוניין ביצירת קשר עם המבקש. למען הסר ספק, אין בצו כדי למנוע מהמשיב לנהל הליכים משפטיים או אחרים נגד המבקש בדרכים המקובלות.
11. לבסוף, לאחר ששקלתי בדבר, בשים לב למצבו האישי והנפשי של המשיב, איני פוסקת צו להוצאות.
המזכירות תמציא את ההחלטה לצדדים
ניתנה היום, כ"ט אדר ב תשע"ד, 31 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.