החלטה בתיק ב.ש. 3338/05

            בתחילת דצמבר 2005 הגיעה לשלטונות המכס בישראל הודעה כי מעטפה החשודה כמכילה סם הגיעה מברזיל לגרמניה על מנת שתשלח לישראל, קרית שמונה רחוב ששת הימים 37/4. נציג של המכס הישראלי נסע לגרמניה, נטל את המעטפה הביא אותה ארצה ומסר אותה לידי משטרת ישראל. על גבי המעטפה היה רשום הנמען הבא: GAV. RIAL BRITO DE SANTOS. באיתור שעשתה משטרת ישראל התגלה כי ברחוב ששת הימים 37/4 קרית שמונה מתגורר אדם בשם גבריאל ביטון, הלא הוא המשיב שבפנינו. חוקרי המשטרה החליטו כי שוטר המתחזה לאיש רשות הדואר יגש לביתו של המשיב, ימסור לו את המעטפה ולאחר מכן יעצר.

            כשבא השוטר אל הבית לא מצא שם איש. על כן, השאיר על דלת הבית פתק של רשות הדואר המופנה אל האדם ששמו כתוב על המעטפה והמבקש ממנו ליצור קשר עם "יוסי" שליח הדואר, ששמו ומספר הטלפון שלו נרשמו על גבי הפתק. כעבור 4 ימים נוצר קשר אל "יוסי" שלא היה אלא שוטר בשם אופיר מזרחי. המתקשר היה המשיב, גבריאל ביטון. השוטר שאל את המשיב האם המעטפה שברשותו, הנושאת את השם GAV. RIAL BRITO DE SANTOS, מיועדת לו והלה השיב שכן וכי שמו הוא GAV. RIAL BRITO DE SANTOS . השניים קבעו מועד לפגישה בקרית שמונה בכדי למסור את דבר הדואר. משנפגשו, הזדהה המשיב בשם גבריאל ביטון וביקש את המעטפה. השוטר ביקש ממנו את תעודת הזהות שברשותו והסביר לו שבטרם ימסור את המעטפה עליו למלא את פרטיו האישיים על גבי טופס של רשות הדואר למסירת דברי דואר מהירים. לאחר שזיהה אותו על פי תעודת זהות, ביקש השוטר מהמשיב לחתום על קבלת המעטפה והמשיב אכן חתם והמעטפה נמסרה לו.  אז הודיע לו השוטר כי הוא עצור. בשלב זה נתפס בידי המשיב מכשיר פלאפון וכן הפתק שהודבק על דלת ביתו ביום 9.12.05.

            המשיב הועבר לתחנת המשטרה ושם בנוכחותו נפתחה המעטפה. הסתבר שהיא מכילה סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל של כ- 100 גרם שהוסלק ב- 4 מעטפות ניילון שקופות שהוכנסו כל אחת לתוך מעטפת ברכה לחג. המשיב נחקר במשטרה ולמעט תשובות לשאלות טכניות, סירב למסור כל מענה לשאלות שהוצגו לו ושמר באופן דווקני על זכות השתיקה.

            בחיפוש שנערך בביתו נתגלה סם מסוכן מסוג חשיש במשקל של 1.16 גרם.

על יסוד עובדות אלה הוגש נגד המשיב כתב אישום המייחס לו את העבירות הבאות:

א.         ייבוא סם מסוכן לפי סעיף 13 ו- 19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג - 197 יחד עם סעיף 29 לחוק העונשין תשל"ז - 1977.

ב.         החזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי לפי סעיף 7[א] [ג] רישא לפקודה הנ"ל בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין.

ג.          החזקת סם מסוכן לצריכה עצמית לפי סעיף 7[א] +[ג] סיפא לפקודה הנ"ל.

            בבקשת המעצר שהוגשה נגד המשיב טוענת המבקשת כי יש בידיה ראיות טובות לכאורה להוכחת האישומים המיוחסים לו וכי קיימת עילת מעצר שהיא מסוכנות סטטוטורית על פי סעיף 21 [א] [1] [ג] [3] לחוק סדר הדין הפלילי [סמכויות אכיפה - מעצרים] תשנ"ו - 1966 וכן מסוכנות הנובעת מנסיבותיו של המקרה המתבטאות בכמות הסם הנכבדה ועברו של המשיב וכן הדרך המתוחכמת שבה שוגר הסם אל המשיב.

            הסניגור סבור כי אין בעובדות הפרשה כדי לסבך את מרשו בעבירה כלשהי הנוגעת לסם שהגיע מברזיל דרך גרמניה. השם הרשום על גבי המעטפה אינו שמו, הוא לא ידע כלל מה תוכן המעטפה והיא כלל לא נפתחה על ידיו אלא על ידי השוטרים.

            עוד טוען הסניגור כי המשטרה סימנה למעשה, את המשיב כבעל המעטפה עוד לפני שנחקר משום שבאיתור המוקדם שנעשה עם הגעת המידע מגרמניה כבר נרשם שמו כמי שמתגורר בדירה ובכך למעשה ירדו מעל הפרק אופציות אפשריות אחרות.

            שקלתי בטענות הצדדים והגעתי למסקנה כי תשתית הראיות שבידי המאשימה טובה דיה להוכחת האישומים המיוחסים לו. מטבע הדברים אתמקד באישום שעניינו ייבוא סם והחזקת סם שלא לצריכה עצמית, הוא הסם שנשלח למשיב מברזיל. אפרט את עיקרן:

א.         השם הרשום על גבי המעטפה דומה עד כדי הטעייה לשמו של המשיב אך אינו זהה לגמרי. לכאורה מדובר בשם אחר, אולם אם תוסר הנקודה שבין שתי המילים הראשונות יתקבל השם "גבריאל", ושם המשפחה הוסווה כ"בריטו" במקום "ביטון". התוספת "DE  SANTOS" באה לקשט את השם ולערפל את הרושם. יושם אל לב ששמו של השולח נושא גם הוא את השם DOS SANTOS  ונראה כי הכוונה היתה ליצור את הרושם כי המדובר באדם השולח לבן משפחתו בישראל בקרית שמונה איגרת ברכה לכבוד חג המולד. הכתובת הרשומה על גבי המעטפה היא כתובתו של המשיב ובכך אין ספק. 

ב.         המסקנה היא כי המעטפה מיועדת למשיב, אך הוא מכחיש זאת. כל אדם אחר שאין לו מה להסתיר, היה משתף פעולה עם המשטרה ומנסה להסביר מי עשוי היה לשלוח לו מעטפה ששווייה עשרות אלפי שקלים. במקום זאת, שומר המשיב על זכות השתיקה באופן תמוה ובלתי מוסבר. לעניין זה נקבע בפסיקה כי שתיקתו של החשוד בחקירה מהווה חיזוק לראיות התביעה [בש"פ 1237/04 מדינת ישראל נגד גיאסוב ואח' תק-על 2004 [1] 1263]. אמנם זכותו של חשוד לשתוק בחקירה, אולם אין הוא יכול להינות משני העולמות: גם לשתוק וגם לטעון כי שתיקתו איננה מסבכת אותו. [ראו בש"פ 8638/96  קורמן נגד מדינת ישראל ,   פ"ד נ[5] 200 בעמוד 205 וגם שטיינברג, "מה נותר מן האזהרה על זכות השתיקה?" הפרקליט מ"ח 123, 181].

ג.          המשיב נשמע מדבר עם אחותו בזמן החיפוש בבית כאומר לה: "אם ישאלו אותך לגבי המעטפה בדואר, תגידי שאת לא יודעת כלום". אמירה זו מעידה שהמשיב יודע שדבר הדואר מהווה סכנה שיש להרחיקה מעליו. גם בנקודה זו שמר המשיב החקירה על זכות השתיקה.

בנקודה אחת מסכים אני עם הסניגור כי אך טבעי הוא שאדם יתעניין בגורל חבילה הנשלחת לו והממוענת על שמו, גם אם איננו יודע מה יש בה ומי שלח אותה. טוען הסניגור כי התהנגותו של המשיב תמימה, שכן אין הוכחה כי השם שהיה כתוב על גבי הפתק שהודבק על דלת הבית, הכיל את השם GAV. RIAL BRITO DE SANTOS. לטענתו השם שהיה כתוב על הפתק הוא גבריאל ביטון, ועל כך אין לבוא אליו בטענות שיצר קשר עם איש הדואר המתחזה. לכך ברצוני להשיב תשובה כפולה:

א.         בדוח פעולה שערך השוטר אופיר מזרחי מיום 13.12.05, נרשם במפורש כי השוטר שאל את המשיב האם המעטפה שברשותו של השוטר, הממוענת אל השם GAV. RIAL BRITO TE SANTOS מיועדת לו והמשיב השיב: "אני הוא גביראל בריטו דה סנטוס".

ב.         בניגוד לסברת הסניגור, הפתק שהודבק על הדלת נמצא בתיק החקירה והוא אכן נושא את השם GAV. RIAL BRITO DE SANTOS ולא את השם גבריאל ביטון.

לאור זאת, נראה שיש מקום לקבוע כי תשתית הראיות שבידי המבקשת טובה לכאורה להוכחת האישומים המיוחסים למשיב.