1. זו עתירה לגילוי ראיות חסויות לפי סעיף 45 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א- 1971 (להלן - פקודת הראיות).
2. ביום 10/12/2002 הוגש כתב אישום מתוקן כנגד העותר. בכתב האישום המתוקן מיוחסות לעותר העבירות הבאות: סיוע לרצח, עבירה לפי סעיף 300(א)(2) ביחד עם סעיף 31 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - חוק העונשין), עבירות בנשק, עבירה לפי סעיף 144(א) רישא ו- (ב) רישא לחוק העונשין, קשירת קשר לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין ואי מניעת פשע, עבירה לפי סעיף 262 לחוק העונשין.
3. לעותר הומצאה, באמצעות המשיבה, תעודה בדבר ראיות חסויות, מטעמי אינטרס ציבורי חשוב, חתומה על ידי השר לבטחון פנים, בתוקף סמכותו לפי סעיף 45 לפקודת הראיות. התעודה מורה על חיסיון של פרטי מידע מודיעיניים, פרטים, שיטות ומידע על חקירת המשטרה.
4. העתירה שבפנינו הוגשה בשלב שבו העיד מטעם המשיבה, מדובב המכונה "עינאד רמילה" בחקירה נגדית והחקירה הופסקה לבקשת ב"כ העותר שטען כי החקירה הפכה לבלתי אפשרית ובלתי יעילה בשל העובדה כי תשובות העד לשאלות ב"כ העותר חוסות בצילה של תעודת החיסיון.
5.
אלה בתמצית נימוקי העתירה:
א
. יש להסיר את החיסיון שהוטל במסגרת סעיף 5 לתעודת החיסיון ולמסור את פרטי המדובבים כולל שאלת קשריהם עם משטרת ישראל בעניינים שאינם קשורים בתיק זה. לטענת העותר, הסעיף מנוסח באופן כללי וגורף ואם לא יוסר החיסיון יחסו בצילו של הסעיף הנ"ל ראיות שיש בכוחן כדי לפעול לטובתו של העותר.
ב
. יש להסיר את החיסיון שהוטל במסגרתו של סעיף 8 א' לתעודת החיסיון ונוגע לחומר החקירה בתיק וכן למסור שמותיהם של האנשים שמסרו למשטרה מידע מודיעיני וגם את מלוא תוכן הדוחות והידיעות שנזכרות בסעיף 8 א'. לטענת ב"כ העותר, הדוחות הנ"ל שנעשו ע"י חוקרי המשטרה שפעלו לפענוח הפרשה נוגעים כולם לפרשה, בצורה זו או אחרת ואינם יכולים שלא להיות קשורים למי מהמעורבים בפרשה, לכיווני חקירה שנבדקו ועוד.
6. המשיבה התנגדה לעתירה.
7. ביום 5/3/2006 התקיים דין במעמד שני הצדדים. במהלך הדיון, הצהיר ב"כ העותר כי תמצית הדו"חות המודיעיניים שקיבל לידיו מספקות אותו ולפיכך הוא התרכז בטיעוניו בכל הקשור בסעיף 5 לתעודת החיסיון, היינו, למסור את פרטי המדובבים כולל שאלת קשריהם עם משטרת ישראל בעניינים שאינם קשורים בתיק זה. ב"כ העותר הדגיש שקיימת חשיבות רבה לחשיפת זהותו של המדובב "עינאד רמילה" וחשיפת קשריו הקודמים עם המשטרה כי אם בית המשפט ידע שעבודתו במשטרה הופסקה בעבר בגלל פעולות בלתי תקינות מצדו. כגון, איומים, זה יכול להיות רלבנטי להגנת הנאשם שלפנינו. עוד טען ב"כ העותר כי מדובב בשם "קובי" כלל איננו מצוי ברשימת עדי התביעה ויהיה קושי לזמנו לעדות מטעם ההגנה מפאת אי-ידיעת זהותו האמיתית.
8.
דיון
א
. סעיף 45 לפקודת הראיות קובע:
"אין אדם חייב למסור, ובית המשפט לא יקבל, ראיה אם שר הביע דעתו, בתעודה חתומה בידו, כי מסירתה עלולה לפגוע בענין ציבורי חשוב, אלא אם מצא בית המשפט הדן בדבר, על-פי עתירת בעל דין המבקש גילוי הראיה, כי הצורך לגלותה לשם עשיית צדק עדיף מן הענין שיש לא לגלותה".
לפי ההלכה שנקבעה בבית המשפט העליון בב"ש 838/84 ליבני ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(3) 729, בעמ' 738 (שם נאמרו הדברים בהקשר של חסיון לטובת המדינה אך הם יפים גם לעניינינו):
"..."עשיית צדק" בהקשר זה משמעותה ניהול הליך פלילי הוגן, שיש בו כדי לחשוף את האמת ולא לגרום לעיוות דין לאותו נאשם ספציפי העומד לדין. על-כן, אם חומר החקירה, אשר לגביו חל החיסיון, חיוני הוא להגנת הנאשם, כי אז, בוודאי, הצדק דורש את גילויו, ושיקול זה עדיף על-פני כל שיקול בטחוני אפשרי. שום נימוק ביטחוני, ויהא הוא הנכבד ביותר, אינו שוקל יותר, במשקלותיו היחסיות של הליך פלילי נתון, ממשקל הרשעתו של חף מפשע. עדיף זיכוי של נאשם, שאת אשמתו אין להוכיח בשל הצורך לגלות ראיה שיש אינטרס ביטחוני שלא לגלותה, על-פני הרשעתו של נאשם, שאת חפותו אין להוכיח בשל הצורך שלא לגלות ראיה חסויה. ... לעניין זה איני רואה חשיבות לסוג העבירה, בה מואשם הנאשם, ולעונש הצפוי לו. הרשעת חף מפשע היא פגיעה כה עמוקה ומכאיבה בסדריו של ההליך הפלילי, עד כדי שאין להרשותה בשום תנאי. על-כן, אם הראיה החסויה מרכזית היא וחיונית ובעלת חשיבות מהותית לקביעת חפותו, או אשמתו של הנאשם, מן הראוי הוא לגלותה".
ובאשר לחיוניותה של ראיה חסויה נקבע בהחלטה הנ"ל:
"בית-המשפט יכריע באשר לחיוניותה של עדות חסויה להגנת הנאשם לפי השאלה אם בעדות זו מצוי פוטנציאל ראייתי, שעשוי - על-פי קנה-מידה
אובייקטיבי - לעורר ספק סביר באשמת הנאשם (ע"פ 889/96 מאזריב נ' מדינת ישראל [2], דברי הנשיא ברק בעמ' 466)... בגדר המבחן האובייקטיבי תיקבע חיוניותה של העדות להגנת הנאשם... על סמך ההנחה כי היא תניב את המידע שהוא מבקש להציג באמצעותה, ובלבד שקיים פוטנציאל ראייתי לנכונותה של הנחה זו ואין היא מופרכת" (ראה ע"פ 621/01 מדינת ישראל נ' דרוויש חמדאן, פ"ד נה (2) 823, בעמ' 828).
ב
. ביום 25/1/2006 קיימנו ישיבה בדלתיים סגורות, בה הופיעו לפנינו נציג המשטרה, רפ"ק שמעון בן סבו וכן נציגת היועץ המשפטי לממשלה. החומר החסוי הוצג לפנינו ע"י נציג המשטרה וקיבלנו הסברים אודותיו מפי נציגת היועץ המשפטי לממשלה, וזאת כמתחייב לפי סעיף 46(א) לפקודת הראיות.
ג
. לאחר הצגת החומר החסוי וקבלת הסברים אודותיו ולאחר שמיעת הבקשה במעמד שני הצדדים, כאמור לעיל, הגענו למסקנה כי דין העתירה להידחות.
באשר להסרת החיסיון שהוטל במסגרתו של סעיף 5 לתעודת החיסיון ומסירת פרטי המדובבים כולל שאלת קשריהם עם משטרת ישראל בעניינים שאינם קשורים בתיק זה, אין אנו נעתרים לבקשת העותר לגלות את זהותם של המדובבים וקשריהם עם המשטרה בתיקים אחרים מכיוון שחשיפת זהותם עלולה לגרום לסיכון ממשי וכמעט ודאי לחייהם וחיי בני משפחתם ומאחר שאין בגילוי הזהות כשלעצמה וכן בגילוי קשריהם עם המשטרה בתיקים אחרים, כדי להוות פוטנציאל ראייתי חיוני להגנת העותר. בעניין זה ראוי להוסיף שכל מהלך הדיבוב של המדובב המכונה "עינאד רמילה" הוקלט ומאפשר להתחקות אחר מהלך הדברים. ב"כ העותר יכול וצריך להמשיך בחקירתו הנגדית מבלי שחקירתו הנגדית תגרום לחשיפת זהותו של המדובב וחשיפת קשריו עם המשטרה בתיקים אחרים.