1. בפני בקשה משולבת להסרת חיסיון לפי סעיף 45 לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א - 1971 (להלן: "פקודת הראיות") וגילוי "חומר חקירה" לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח חדש) תשמ"ב - 1982 (להלן: "החוק").
2. נגד המבקש הוגש כתב אישום, המייחס לו עבירות סחר בסם מסוכן לסוכן משטרתי. כעולה מכתב האישום, המשטרה הפעילה סוכן סמוי שרכש סמים מסוכנים מאנשים שונים וביניהם המבקש.
בתאריך 3.10.06 הוציא השר לבטחון פנים תעודה בדבר ראיות חסויות מטעמי אינטרס ציבורי חשוב, בתוקף סמכותו לפי סעיף 45 לפקודת הראיות. התעודה מורה, בין היתר, על חיסיון שהוטל על גילוי שיטות הפעלת הסוכן המשטרתי, לרבות פרטי גיוסו, דרכי יצירת הקשר בינו לבין מפעיליו והאמצעים שהיו ברשותו.
3. במהלך הדיון שהתקיים בבקשה צמצם ב"כ המבקש את עתירתו להסרת חיסיון ולגילוי חומר חקירה לגבי המסמכים שסומנו ברשימת המסמכים שבתיק ההפעלה של הסוכן. הרשימה צורפה לבקשה כנספח ב'.
א. תיק המב"ד פ.א. 440/06.
ב. הערכה פסיכולוגית (מס' 28).
ג. אישור המשך הפעלה מיום 25.4.06 (מס' 33).
ד. אישור פמ"ד על שחרור הסוכן מתאריך 9.1.06 (מס' 31).
ה. הסכם מקדמי (מס' 30).
ו. שני מזכרים מיום 12.3.06 (מס' 26).
ז. התכתבות בנושא הטיפול בסוכן (מס' 25) ובמידה והיא לא בענינים טכנייים.
ח. אישור פמ"ד להפעלת סוכן (מס' 17).
ב"כ המבקש התבסס בטיעוניו על ההחלטה שניתנה לגבי גילוי חומר חקירה בבש"פ 3152/05
בן יעיש נ. מדינת ישראל ובמיוחד לסעיף 3 להחלטה. עוד ציין, כי את המונח "חומר חקירה" יש לפרש בצורה רחבה. באשר לחוות-הדעת הפסיכולוגית טען, כי החיסיון לפסיכולוג, הקבוע בסעיף 50 לפקודת הראיות, הינו חיסיון יחסי. לדעתו, קיים אינטרס מצומצם להמנע מחשיפת חוות-דעת פסיכולוגית, העוסקת בסוכן משטרתי בעל עבר פלילי.
ב"כ המשיבה טען בתגובתו, כי תיק המב"ד פ.א. 440/06 אינו "חומר חקירה", כעולה מההלכה שנקבעה בבג"צ 233/85
עלי אלהוזייל נ. משטרת ישראל
ואח' פ"ד לט (4) 124 (להלן: "בג"צ
אלהוזייל"). באשר לחוות-הדעת הפסיכולוגית, טען כי היא חוסה תחת הפיסקה הראשונה של תעודת החיסיון העוסקת, בין היתר, בגילוי שיטות הפעלת הסוכן המשטרתי ומשיקה גם לחיסיון הסטטוטרי שבסעיף 50 לפקודת הראיות. לדעתו, אישור המשך הפעלה מתאריך 25.4.06, אישור פמ"ד על שחרור סוכן מתאריך 9.1.06 ושני מזכרים מתאריך 12.3.06 הינם תרשומות פנימיות, שאינן מהוות "חומר חקירה". הוא הסכים לחשוף את ההסכם המקדמי, שנערך עם הסוכן המשטרתי, למעט נספח א' להסכם, המפרט רשימת יעדים. לטעמו, ההתכתבות בנושא הטיפול בסוכן אינה רלוונטית ואישור פמ"ד להפעלת הסוכן, כשמו כן הוא ואין מה לחשוף בו.
המסגרת הנורמטיבית
4. ההלכה המנחה בסוגיית גילוי ראיה חסויה נקבעה בב.ש. 838/84
ליבני ואח' נ. מדינת ישראל פ"ד לח (3) 729, 738 כדלקמן:
"'עשיית צדק' בהקשר זה משמעותה ניהול הליך פלילי הוגן, שיש בו כדי לחשוף את האמת ולא לגרום לעיוות דין לאותו נאשם ספציפי העומד לדין. על כן, אם חומר החקירה, אשר לגביו חל החיסיון, חיוני הוא להגנת הנאשם, כי אז, בוודאי, הצדק דורש את גילויו, ושיקול זה עדיף על-פני כל שיקול ביטחוני אפשרי. שום נימוק ביטחוני, ויהא הוא הנכבד ביותר, אינו שוקל יותר, במשקלותיו היחסיות של הליך פלילי נתון, ממשקל הרשעתו של חף מפשע. עדיף זיכויו של נאשם, שאת אשמתו אין להוכיח בשל הצורך לגלות ראיה שיש אינטרס ביטחוני שלא לגלותה, על-פני הרשעתו של נאשם, שאת חפותו אין להוכיח בשל הצורך שלא לגלות ראיה חסויה".
5. בבוא בית המשפט לדון בסוגיה של גילוי "חומר חקירה", עליו להבחין בין שני שלבים. בשלב הראשון, עליו להחליט אם המסמך שגילויו התבקש, מהווה "חומר חקירה", שאם לא כן - תידחה הבקשה על אתר. בשלב השני, ובהנחה כי המסמך שגילויו מתבקש הוא בגדר "חומר חקירה", יש לגלותו לסניגור, אלא אם כן, חל עליו חסיון.
זכות הגילוי והעיון הינה חלק מזכות היסוד של הנאשם להתגונן בבית המשפט - ע"פ 4764/98
נדאל נ. מדינת ישראל פד"י נג (1) 832, 838. מטרת הגילוי היא להוציא אמת לאור, שכן, אלמלא זכות זו תישלל מהנאשם האפשרות לסתור ראיה או לבחון את מהימנותה -
שם; רע"פ 933/95
מאירוביץ' נ. מדינת ישראל תק-על 95 (2) 1453. הטעם הנוסף לחובת הגילוי הוא זכותו של הנאשם למשפט הוגן - בש"פ 9322/99
מסראווה נ. מדינת ישראל פד"י נד (1) 376.
6. הפסיקה ביקשה לקבוע מבחנים כלליים על מנת לאתר מהו "חומר חקירה". בבג"צ אל הוזייל נקבע, כי יכללו בו ראיות "השייכות באופן הגיוני לפריפריה של האישום במשמע". הגדרת "חומר חקירה" משתרעת על כל חומר הקשור, בין במישרין ובין בעקיפין, ונוגעת לאישום וליריעה הנפרשת בפני בית המשפט. (מסראווה, שם).