החלטה בתיק בש 94049/05

לפני כשלושה חודשים, לאחר שהסתיימה פרשת ההגנה של הנאשם-המבקש (להלן: "אסא") וסמוך לפני סיום פרשת ההגנה של הנאשם הנוסף, פנה אסא בבקשה לשחרר את סניגורו ד"ר שמואל סעדיה מחובת הייצוג ולאפשר לו ייצוג בידי הסנגוריה הציבורית. עו"ד סעדיה התנגד לבקשה. הוא טען כי יצג את אסא בנאמנות רבה ועל פי מיטב מיומנותו המקצועית וכי פניית אסא לא נעשתה על רקע אי התאמה מקצועית אלא כתגובה לכך שהסניגור הגיש תביעה גדולה לשכר טרחה נגד שולחו. גם הפרקליטות התנגדה לבקשה. עיקר טעמה היה בחשש שהעברת הייצוג לסניגור אחר תגרום להארכה גדולה של משך ההליך השיפוטי, המתנהל כבר חמש שנים והוא מרוחק זמן רב מאד מן ההתרחשויות המשמשות נושא למשפט.

דחיתי את הבקשה עיקר טעמיי היה נעוץ בשניים אלה. ראשית, למרות המחלוקת הכספית שהתעוררה בין אסא לעו"ד סעדיה, לא התרשמתי במהלך המשפט שלא שורר אמון בין הנאשם לסניגורו. עו"ד סעדיה ניהל קו הגנה מסוים שהלם במדויק את גרסת הנאשם כפי שנמסרה בעדותו. הסניגור התנהל לאורך המשפט באורח שאינו יוצא דופן ביחס לכל סנגור אחר. בחלקים גדולים של המשפט הוא שיתף עו"ד אחר (עו"ד דוד פולק ולפניו עו"ד אחר) שנשא בחלק גדול, אולי עיקרי, של נטל הייצוג. עובדה זו כמו נעלמה מזיכרונו של אסא שעה שהוא מפזר דברי אשמה חמורים  כלפי מלאכת הייצוג של סניגורו. סברתי שחרף המחלוקת ואולי גם בגלל המחלוקת יעשה הסניגור ככל יכולתו במלאכה שעוד נותר לו לעשותה (עריכת סיכומי טענות ההגנה).

שנית, ברור כשמש שהעברת הייצוג בשלב כה מאוחר של משפט המקיף חומר ראיות גדול ורב  ומשתרע על פרוטוקולים של אלפי עמודים תדרוש פרק זמן ארוך למדיי של לימוד והכנה עד שהסניגור החדש יוכל להגיש את סיכומי ההגנה. העברת ייצוג כזאת אמנם אינה בלתי אפשרית, אך ספק אם הסנגור הנכנס, מוכשר ככל שיהיה, יוכל לחדור לכל נבכי המשפט בלי שנטל חלק בו.

פרט לשני אלה ציינתי כי אין לי כל ביטחון שהסניגוריה הציבורית תיאות לקבל על עצמה את הייצוג בלי שתינתן מצדי הוראה לכך.

אסא לא השלים  עם החלטתי וביקש להשיג עליה לפני בית המשפט העליון.  לאחר דיון יצא מלפני בית המשפט העליון פסק דין האומר שפרקליטות המדינה מסכימה (כנראה על פי המלצת בית המשפט העליון) שהסוגייה תובא לפני לעיון מחדש וכי בדיון החדש תציג הפרקליטות עמדה שנמסרה לבית המשפט העליון (הסרת ההתנגדות להחלפת הייצוג). השופטים הביעו ביטחונם שאם העיון החוזר יביא לתוצאה שאליה אסא חותר אשכיל "לנווט את העניין בצורה כזו שלא ייגרם עיכוב מיותר בהתנהלותו של ההליך עקב השינוי בייצוג (אם כך יקרה)".

פעלתי כמצוות בית המשפט העליון וקיימתי עיון נוסף בבקשה. במסגרתו שמעתי את התנגדותו התקיפה של ד"ר סעדיה (שהבטיח נאמנה ששולחו יזכה לשירות המקצועי המיטבי שהוא יכול להעניק וכן הציע שאם נגזר שהייצוג יועבר, אולי אפשר שמקומו שלו יישמר והסניגור החדש, בין אם הוא מן הסנגוריה הציבורית ובין אם הוא עו"ד פרטי, יפעל בצוותא חדא עמו); שמעתי את עמדת הסניגורית הציבורית של מחוז המרכז (שאמרה שהסנגוריה לא תוכל לייצג את הנאשם אם הוא אינו עומד בקריטריונים של קבלת ייצוג, אך היא תעשה כן אם בית המשפט יורה לה לפי סמכותו שבדין. אם תוטל על הסנגוריה חובת הייצוג, יימצא סנגור שיקבל על עצמו את המשימה. הוא ודאי יזדקק לפרק זמן הולם של הכנה) וכן שמעתי את באת כוח הפרקליטות (שלא הביעה התנגדות לבקשה, אך ביקשה לתחום לוח זמנים קצר ככל הניתן לשמו של השינוי שייערך).

בדיון הוזכרו אינדיקציות בנות ממש לכך שאסא אינו חסר יכולת כלכלית. הוא אמנם מצוי בהליכי פשיטת רגל אך הנאמנים גילו שהוא מנהל פעולות עסקיות שונות ומחזיק חשבון בנק שבו נצבר סכום של 300,000 ש"ח לערך.

אודה שלא היה לי קל לגבש את החלטתי. לא הפריעה לי העובדה שהשקפתי לא התקבלה ושהוכוונתי אל שינוי החלטתי. אין קל מלפעול על פי הנחייה של ערכאה גבוהה. אולם כיון שההנחיה לא הייתה חד-משמעית (אף כי ברור וגלוי לי שפסק הדין כיוון לכך שהייצוג יוחלף; שאם לא כן, מסתמא הייתה העתירה נדחית) היה עלי לשקול היטב את האנטרס הציבורי בשני מובנים. המובן האחד הוא "טובת המשפט". טובת המשפט איננה רק הבטחת "השקט הנפשי" של הנאשם שסר אמונו בסנגורו, אלא גם עמידה על המשמר שההליך השיפוטי לא יושם לאל באמצעות מהלכים חריגים שאת סופם אין לשור (לדעתי שום סנגור שמכבד את עצמו לא יסכים לקבל על עצמו את הייצוג לפני עיון ברמה מסוימת בחומר. ומה אעשה אם אחרי העיון יבוא סירוב של סנגור אחד ושני ושלישי וכו'? הפקדת הייצוג בידי הסנגוריה הציבורית מגלמת יתר ביטחון, אך גם הסניגורים הפועלים בשם הסנגוריה אינם רובוטים המופעלים בלחיצה על מתג חשמלי). המובן השני הוא שמירה על כספי הציבור. ספק רב בעיני אם אסא עומד בקריטריונים של קבלת ייצוג מן הסנגוריה הצבורית. לפיכך אם אתן הוראה לסנגוריה לייצג אותו אמצא מוציא כספי ציבור ללא הצדקה. אלא שבלי זה; היינו, בלי להעביר את היצוג לסנגור ציבורי, קיים ספק באשר ליכולת להביא את ההליך אלי סיום בכלל ובזמן סביר בפרט.

אחרי שאמרתי את כל אלה ומאחר שאינני מניח ששופטי בית המשפט העליון לא העלו דברים אלה במחשבתם, גמרתי בדעתי לקבל את הבקשה ולהורות לסנגוריה הציבורית להעניק ייצוג לנאשם.  אם יש הכרח לשחרר את עו"ד סעדיה מתפקידו (כאמור אני מבין את פסק הדין של בית המשפט העליון  כהנחיה להחלפת הייצוג) לא תהיה תקנה למשפט אם ההגנה לא תופקד בידי הסנגוריה הציבורית. הסניגוריה הציבורית אינה מוכנה (לדבריה גם אינה רשאית) לפעול ביחד עם סניגור פרטי, לכן לא אוכל לקבל את הבקשה החלופית של ד"ר סעדיה.

התביעה תגיש את סיכומיה בעוד כחודשיים ימים. ההגנה הייתה אמורה להגיש סיכומיה בעוד כחצי שנה. תהיה זו התחסדות סרת טעם אם אומר שאני סמוך ובטוח שהסניגור הציבורי יעמוד בלוח הזמנים הזה. צר לי לאכזב. הלוואי שאתבדה.

הסניגורית הציבורית המחוזית תודיע, בתוך 21 ימים,  לבית המשפט את שמו של הסניגור שעליו הוטל הייצוג. הסניגור שיתמנה יחל בעיון בחומר מייד. תזכורת במעמד הצדדים תתקיים כשבועיים לאחר הגשת סיכומי טענות התביעה. באותה ישיבה אקבע את מסגרת הזמן להכנת סיכומי ההגנה.

התיק יועלה לעיון עם הגשת סיכומי התביעה. 

ניתנה היום כ"ח בכסלו, תשס"ו (29 בדצמבר 2005) בהעדר הצדדים. המזכירות תמציא לצדדים החלטה זו.

חכ