נגד המשיבים הוגש כתב אישום שבו 28 אישומים, ומתוכם כנגד משיב 3 (להלן - המשיב) אישומים 18 עד 28, שבהם מיוחסות למשיב עבירות של
סחיטה באיומים, סחיטה בכח, תקיפה, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, ואיומים.
המבקשת עותרת למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו (להלן - הבקשה).
בבקשה נטען (תמצית העיקר): עמיר ולמר ועוז לרר (משיבים 1 ו-2 בהתאמה) הינם בעלי חברה לסחר במוניות (להלן-החברה). במסגרת פעילות החברה הונו משיבים 1 ו-2 לקוחות רבים של החברה, בכך שמכרו להם כלי רכב, אותם שיעבדו כנגד הלוואות שלקחו מחברת מימון. בסמוך לחודש אפריל 2007, ולאחר שהחברה לא עמדה בהתחייבויתיה הכספיות, שכרו משיבים 1 ו-2 את שירותיו של המשיב, על מנת שישמש מעין "שומר ראש", שירתיע את לקוחות החברה אשר הונו ע"י משיבים 1 ו-2, וכן שירתיע את נושי החברה מלדרוש את כספם, לאחר שמשיבים 1 ו-2 לא עמדו בהתחייבויות הכספיות שלהם כלפיהם. במהלך החודשים אפריל-אוגוסט 2007 איימו המשיבים על לקוחות החברה ונושיה, בכך שיפגעו בהם ובבני משפחתם, אם יפגעו בחברה. המשיבים אף תקפו חלק מהנושים, וגרמו להם חבלות. מסוכנות המשיב נלמדת מחומר הראיות ומעברו הפלילי לרבות מאסרים על תנאי שכנגדו. כמו כן, ישנו חשש שאם ישוחרר המשיב הוא ישבש הליכי משפט. אנשים שנפגעו מהמשיב, פוחדים ממנו מאד. חלקו הראשון של כתב האישום, היינו מאישום 1 עד אישום 17 כולל, מתאר את מעשי המרמה של משיבים 1 ו-2. פרק זה של כתב האישום לא מיוחס למשיב. אישומים 18 -27 מיוחסים לכל המשיבים, הן מכוח מבצעים בפועל והן מכוח מבצעים בצוותא. למשיב מיוחסים אישומים 18,19,20,24,27,28 כמבצע בפועל ונוטל חלק מרכזי במעשים, ובאישומים 21, 22, 23,25,26, מואשם המשיב מכוח ביצוע בצוותא.
ב"כ המשיב חלק על קיומן של ראיות לכאורה. לאחר שקראתי את הראיות לכאורה ואת טיעוני הצדדים בכתב, ושמעתי את טיעוניהם, אני קובע:
יש ראיות לכאורה להוכחת אשמת המשיב בעבירות המיוחסות לו. יש
עילות מעצר כנגדו.
לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בחלופה.
אפרט:
הראיות לכאורה
(תמצית העיקר)
שלכאורה מוכיחות את אשמת המשיב בעבירות המיוחסות לו:
במבוא לאישומים 18-28נטען(תמצית העיקר): סמוך לחודש אפריל 2007, כשהחברה לא עמדה בהתחייבויות הכספיות, צרפו משיבים 1 ו-2 את המשיב כשותף מלא לעסקי החברה כדי שנוכחותו והשתתפותו בישיבות עם הניזוקים, תרתיע אותם מלדרוש את המגיע להם. מאותו שלב החליטו המשיבים שלניזוקים לא יוחזרו כספים אלא בתנאים שנוחים למשיבים. מאותו מועד איימו המשיבים על המתלוננים או סחטו אותם באיומים או בכוח ותקפו מתלוננים כמבצעים בצוותא חדא במסגרת ניהול עסקי החברה.
הראיות לכאורה:
משיב 1 מספר
למשיב שהם היו אצל עורך הדין, הוא פתח להם חברה חדשה, ואמר שלפי הנתונים לא תהיה להם בעיה, העסק יעמוד על הרגלים וירוויח הרבה כסף, ומשיב 1 הוסיף:
"הוא אומר אבל כרגע צריכים לעשות מלחמה ולא לשלם כסף לאף אחד."
מנכ"ל חברת קידום (חברה שעוסקת במימון כלי רכב), דן שלוש אמר, שמשיבים 1 ו-2 אמרו לו שהם רוצים להביא את המשיב לפגישות.
המשיב אמר לו, שהוא שותף של ולמר ולרר, ומעכשיו הוא קובע כל דבר, ואם הוא, דן, רוצה לעשות משהו זה רק מולו, מעכשיו זה רק הוא. המשיב אמר לו שיש כתובת אחת שזה הוא, הוא מחליט על הכל, כל דבר. ולמר אמר לדן, שהמשיב הוא שותף לכל דבר בעסק.
עובד החברה
אריק סיפר, שמשיבים 1 ו-2 שמעו
למשיב.
אלון, בעל חברת טרייד אין השרון סיפר,
שתפקידו של המשיב זה להיות השומר ראש, הגב של משיבים 1 ו-2.המשיב הודיע לו
שכל מסמך שהוא מעכב למשפחה שלו, הוא בונה מצבה לילד שלו.
המשיב אמר,
שהמכוניות והמוניות של חברת "לרר את ולמר" הם בכלל של המשפחה שלו, ושהוא שותף עם עמיר ועוז בעסק. לא סתם שהוא יושב שם אלא זה ממש שלו.
רונן בק, עובד שלעבר בחברה סיפר,
שאביטל (עבדה בחברה בהנהלת חשבונות) סיפרה
שהמשיב הציג את עצמו בפני אנשים
שהוא בעל החברה, שהוא שולט יחד עם משיבים 1 ו-2 בחברה, ובכל נושא צריכים לפנות אליו.
רונן סיפר, שבכל פעם שהוא ראה נושים שהיו מגיעים למגרש כדי לבקש כסף מלרר את ולמר, משיבים 1 ו-2 היו מפנים אותם
למשיב. הוא ראה שהמשיב היה לוקח אותם או מחוץ למגרש או לקומה השניה או היה אומר לו לצאת מהחדר במשרד שלו,
והמשיב היה נכנס איתם, ו
"...האנשים לפני כן היו צועקים, כשהם היו יוצאים מהמשרד לאחר שנפגשו עם האני, הם היו יוצאים מפוחדים והיו ממלמלים לעצמם בשקט מה זה צריך להיות אני אתבע אותו. או היו אומרים לעוז ולאמיר שהם לא עשו עסקים עם האני אלא איתם. כל הזמן הייתי רואה את זה...אנשים מהשוק האפור התחילו להגיע ולדרוש את הכסף, אמיר ולמר ועוז לרר הפנו אותם להאני. אמיר ועוז היו אומרים להם שהאני מטפל בזה...".
אמיר קרני, שרכש מוניות מהמשיבים, סיפר, שכשהוא בפגישה עם עמיר (משיב 1) ועוז (משיב 2), הוא הרים את קולו על עמיר, ושאל אותו איפה עוד צ'קים,
המשיב אמר לו
"אנחנו נחליט מתי להביא לך את הצ'קים...אני שותף שלהם...". אמיר הבין מאנשים ש
"...האני שומר עליהם (על משיבים 1 ו-2),
שהוא לוקח את החוק לידים, משמש להם כגב לכול מיני דברים שהם עושים...". כמוהו למשל, כשהוא מגיע לעשות הסדר עסקי, המשיב תוקף אותו ומאיים עליו.
מוסא, חברו של המשיב סיפר, שמשיבים 1 ו-2 היו אימפריה ואז בירידה,
והמשיב עזר להם ונהיה אצלם בן בית. אם
המשיב לא היה עומד לצידם וגיבוי שלהם, היו מזיינים אותם. רצו לאכול את משיבים 1 ו-2 בגלל כסף, ואם
המשיב לא היה עושה להם הסדרים, היו שוחטים אותם.
משיב 1 סיפר
"...יש אדם נוסף בשם האני אבו זייד
שעובד איתנו שהוא המנהל והוא אחראי מטעמנו על התזרים מול הבנקים, האני יחד עם אלון ולמר עובדים בשיתוף פעולה שלא יהיה חסר בבנק כסף...כשקרתה הבעיה שלנו בבנק
האני הציע עזרה לנהל את העסק וקיבלנו את הצעתו...הוא שותף שלנו".
המשיב סיפר, שמטרתו היא שיקום העסק והעמדתו על הרגליים.הוא עזר לעסק של משיבים 1 ו-2, בצורה חוקית. משיבים 1 ו-3 כתבו פתק לאחיו של המשיב שישב באולם ביהמ"ש בעת דיון במעצר ימים של המשיבים, ואמרו בו
"תגיד לירון שלא יכבד שיקים חוץ מהצ'ק של שרמן והשיקים של ירון, כל כסף הגביה יופקד בחשבון של ירון.". הדברים מלמדים על מעמדו של
המשיב בעסק ועל שליטתו בכספים.
שיחה בין
המשיב למשיב 2 (
שיחה 1189):
משיב 2: "אמרתי לו (לבחור שהגיע)
האני טאגי ופתאום הוא כזה עשה פרצוף כזה...".
המשיב
: "...אל תדברו, אל תדברו שום דבר, אתם לא חייבים מה פתאום אני הכל, אני הכל...מה יש לך איתו? מה להיפגש, תגיד לו ניפגש עם האני, מה יש לי איתך...אם יעני הם באים ...תגיד להם...דבר עם האני...תגיד להם הוא חייב לא אני חייב...".
משיב 1 אמר (
שיחה 732):
"...שהאני ידבר, האני שותף שלי בעסק...האני ידבר איתכם...".
המשיב אמר למשיב 1 (
שיחה 776):
"...תגיד לו בשתיים כוס אם אמא שלו, אני יראה לו...שתים וחצי תעשה איתו פגישה...".
המשיב אמר לאבי (
שיחה 512):
"...אתה, דבר יפה, עם אמיר עם עוז כמו שאתה תדבר איתי ואתה תתנהג יופי...אל תנסה לתפוס לו ביד כי זה לא יעזור אבי...אל תעמיד אותי במבחנים ...".
המשיב אמר למשיב 1:
"...קודם כל מדברים הכי יפה שיש קול נמוך, הם לא מרימים ת'קול ...מרימים ת'קול, טלפון בחזרה, אחד, שתיים, יש חשבון... ואתה תעשה לי טלפון.".
משיב 1 אמר (
שיחה 127): הוא זרק את זה על המשיב, ואמר להוא, שהכסף נמצא אצל המשיב וגם הצ'קים אצלו. המשיב אמר שאמיר יזרוק עליו, שיעזוב לו, כי הוא יודע להתנהג עם אנשים
.
המשיב אמר ליוסי (
שיחה 250): "...
תגיד לו האני טאגי נמצא איתי פה בעסק...תגיד לו מהרגע הזה, דיבור עם האני, תגיד לו האני טאגי לא עשה לך טלפון ...אל תדאג הוא יעשה לך טלפון...תגיד כמו שאמרתי לך ...".
יעקב אבו, שעבד בחברה, סיפר שהבין שתפקיד
המשיב הוא
לשמור על משיבים 1 ו-2,
והוא ישב איתם כל יום והיה מנהל משאים ומתנים עם אנשים שהיו באים לבקש את כספם חזרה.
עו"ד שרון שנסי, שעיסוקה במוניות, סיפרה:
המשיב אמר לה שהוא עובד עכשיו עם אמיר ועוז (משיבים 1 ו-2), ושהוא ישב איתה ואיתם, והם ינסו להסדיר את המחלוקות. המשיב היה מגיע כל יום אל הולמרים, על תקן של
שותף בעסק שלהם.
איגור אברמוביץ, שקנה מונית ממשיבים 1 ו-2, סיפר: עמיר (משיב 1) אמר לו
שהמשיב הוא "שותף שלישי" שלהם.
(
שיחה 950 מיום 20.5.07;
עדות דן שלוש מיום 29.8.07, בעמ' 6, 7;
עדות אריק אלקובי מיום 6.9.07, בעמ' 6;
עדות אלון דמארי מיום 13.8.07, בעמ' 2, 3;
עדות רונן בק מיום 6.9.07, בע' 4, 5;
עדות אמיר קרני מיום 13.8.07, בעמ' 5;
עדות מוסא זיותי מיום 17.9.07, בעמ' 1-2;
עדות משיב 1 מיום 4.9.07, שעה 09:15, בעמ' 2, 4;
דו"ח תשאול מיום 4.9.07 מהשוטר נתן גלרנטר, בעמ' 1;
עדות המשיב מיום 4.9.07 שעה 11:13, בעמ' 3;
פתק שנתפס ע"י השוטר גלרנטר ביום 5.9.07;
שיחה 1189 מיום 3.6.07, בעמ' 2, 4;
שיחה 732 מיום 1.6.07, בע' 2;
שיחה 776 מיום 1.6.07, בעמ' 1;
שיחה 512 מיום 17.5.07, בע' 2, 8, 11;
שיחה 26 מיום 13.5.07, בע' 1;
שיחה 127 מיום 7.5.07;
שיחה 250 מיום 16.5.07, בעמ' 2, 3;
עדות יעקב אבו מיום 30.7.07, שעה 11:10, בעמ' 6, 7;
עדות עו"ד שרון שנסי מיום 16.8.07, בעמ' 2, 7;
עדות איגור אברמוביץ מיום 22.8.07, בעמ' 4).
לפי הראיות לכאורה, לכאורה המשיב הוא בבחינת "מבצע בצוותא" באישומים 21,22,23,25,26
:
כאמור, אישומים
21,22,23,25,26 מיוחסים למשיב מכוח היותו
מבצע בצוותא (
התביעה ציינה, כי די בקביעה שיש ראיות לכאורה לאישומים 18,19,20,24,27 ו-28 המיוחסים למשיב מכוח היותו מבצע בפועל, כדי לעצרו עד תום ההליכים המשפטיים).
לפי פסיקת בית המשפט העליון: משמעות מהותית, ואף חיונית לביצוע, עשוייה להיות גם לחלקו של מי שאינו נוכח במקום ביצוע העבירה. אין צידוק ענייני לדרישת הנוכחות (דנ"פ 1294/96
משולם
, פ"ד נב (3) 1, 30). תתכן חלוקת עבודה בין העבריינים, כך שהם יפעלו במקומות ובזמנים שונים, ובלי שכל אחד מהם מיצה את העבירה, ובלבד
שחלקו מהותי להגשמת התכנית המשותפת. אין נדרש שכל אחד מהמבצעים בצוותא יבצע בעצמו את כל היסודות העובדתיים של העבירה, ואף אין נדרשת נוכחותו. נדרשים מבחן
קרבת המעשה למשימתם המשותפת של המבצעים בצוותא, ומבחן השליטה הבודק אם
למבצע בצוותא שליטה פונקציונלית, יחד עם האחרים, על העשייה העבריינית והתפתחותה (ע"פ 7637/05
יוסף
, בע' 16, 17 לפסה"ד).
לפי הראיות לכאורה
דלעיל המשיב היה
מבצע בצוותא באישומים דלעיל: בשלב שבו בוצעו העבירות המפורטות בחלקו השני של כתב האישום, המשיב היה שותף ואף יותר מכך עם משיבים 1 ו-2 - המשיב היה
מנהל, מכוון, מנחה, קובע מדיניות ודרכי פעולה, הוא היה הכתובת בחברה, הוא זה ששלט בפועל בחברה ומי שעל פיו יישק דבר. המשיב פעל עם משיבים 1 ו-2 בצוותא להגשמת מטרתם המשותפת-להדוף את הנושים בכל מחיר,לרבות באיומים, בסחיטות באיומים ובאלימות פיזית כלפי מתלוננים.המשיב היה
"עמוד השדרה" של משיבים 1 ו-2 בחברה, שימש
כגב שלהם וכ
שומר ראשם ועסקיהם, והם פעלו כמיוחס להם באישומים 21,22,23,25,26 משום שחשו בטוחים וחסינים כשהמשיב הנחה אותם בכלל ובמתואר באישומים אלה, בפרט, כך לפעול. לפי הראיות לכאורה דלעיל היה איפוא המשיב
לכל הפחות מבצע בצוותא באישומים הנ"ל.
אישום 18
- יש ראיות לכאורה להוכחת אשמת המשיב בעבירות של סחיטה באיומים, סחיטה בכוח ותקיפה, כמבצע בפועל:
אישום זה מייחס סחיטה באיומים ע"י המשיב כלפי
יעקב אבו ומעשי אלימות, איומים וסחיטה כלפי
בן ציון קאזיס (חברו של יעקב אבו).
הראיות לכאורה:
העבירות כלפי יעקב אבו -
המשיב אמר לאבו:
"..."לקחת את המחשב, משחק אותה אבו ענתר, אני רוצה את המחשב עכשיו, ואם לא תביא לי את המחשב עכשיו, אני אטפל בך."..."...אני יזיין אותך, אני ארצח אותך, אני לא יהרוג אותך, אבל אני אשלח ילד בן 16 עם 16
M
שירצח אותך ואת המשפחה שלך"..."לך ימניאק,אני עוד יזיין אותך,ואני אגמור אתך את החשבון."
יעקב אבו סיפר שהוא אויים ע"י המשיב שירצח אותו, שהוא יפגע בהורים שלו ובמשפחה שלו.
בן ציון קאזיס סיפר, שהוא היה עד למפגש בין המשיב לבין יעקב אבו, והמשיב קילל אותו ואיים
שירצח את משפחתו וילדיו וכן שישלח לו נער עם 16
M
שירצח אותו.
קאזיס אמר שהמשיב אמר
שישלח ילד בן 16 שיפרק את
אבו. בן ציון קאזיס אישר שמה שאבו סיפר זה נכון. לכאורה - במעשיו דלעיל איים המשיב על אבו על מנת להניעו להחזיר לו חפץ.
העבירות כלפי בן ציון קאזיס-
קאזיס סיפר:הוא הותקף ע"י המשיב
וצלעותיו נשברו.המשיב "
"פירק לי את הצורה,
שבר לי את העצמות והצלעות"...בקושי יכול לזוז...אינו יכול לשכב בלילה על גבו מרוב כאבים."
המשיב דחף אותו לקיר בחוזקה. כתוצאה מהמכה איבד קאזיס את הכרתו למס' שניות. המשיב לפת את צווארו, חנק אותו בחוזקה והפליא בו במכות. המשיב לקח את המונית שלו ואת הפלאפון שלו ואמר לו שירצח אותו ואת בני משפחתו.
קאזיס סיפר:
המשיב אמר לו שיפגע במשפחתו.
המשיב תפס אותו בצוואר, נתן לו מכה, דחף אותו על הגב, לקח את הטלפון שלו ואת המפתח של האוטו שלו.
קאזיס סיפר לחוקר חכים
: המשיב דחף אותו והוא קיבל מכה בקודקוד ראשו מאחור. הוא חטף מכה בצלעות מאחור. החוקר ראה סימנים ברורים על צווארו של קאזיס. קאזיס הביע חשש ממשי וכבד לחיי ילדיו ומשפחתו. הוא אמר שלא יגיע להעיד בבית משפט ואם המשטרה הקליטה אותו הוא יעדיף לקפוץ ולא להעיד.
דניאל בן הרוש, חברו של בנצי קאזיס,
סיפר לחוקר:
המשיב סטר לבנצי קאזיס בחוזקה, וכשקאזיס ניסה להתרומם מהכיסא המשיב סטר לו שוב מספר פעמים, היכה בראשו, והושיב אותו בכוח חזרה לכיסא תוך כדי לחיצה/לפיתה על גבי כתפיו של קאזיס בכוח לכיוון הכיסא, לבל יקום מהכיסא. הוא זיהה בתמונה את המשיב. קאזיס בא לעשות בוררות כדי להחזיר את המונית שלו. זה היה כי קאזיס העליב את המשיב ואמר לו שיקנוס אותו. בן הרוש אמר שלא יעיד, ויגיד לשופט שהוא לא רוצה לדבר.
קאזיס אמר שהוא צריך לשלם 15,000 ש"ח עבור הדברים שאמר למשיב בפגישה וכך יגיעו לסולחה. בסיום ה"בוררות" קאזיס קיבל את מפתחות המונית שלו שהיו אצל המשיב. לכאורה - במעשיו דלעיל תקף המשיב את קאזיס וגרם לו חבלה של ממש, וסחט אותו בכוח ובאיומים כדי לשכנעו לשלם סך של 15,000 ש"ח. בעקבות הפעלת הכוח והאיומים קאזיס הסכים לתשלום.
(
עדות יעקב אבו מיום 30.7.07, שעה 11:10, בעמ' 22;
עדות יעקב אבו מיום 17.9.07 שעה 09:14, בעמ' 4;
דו"ח תשאול מהשוטר גדי אבידן, מיום 1.8.07, בעמ' 2;
שיחה 49 של קאזיס, בעמ' 1;
דו"ח תשאול מיום 1.8.07 מהשוטר גדי אבידן, בעמ' 1-2;
עדות יעקב אבו מיום 30.7.07, בעמ' 27-28;
שיחה 40 בין קאזיס לחוקר, בע' 1, 27, 28;
דו"ח תשאול מהשוטר זאב חכים מיום 1.8.07, בעמ' 1, 2;
דו"ח תשאול מיום 5.8.07 מהשוטר נתן גלרנטר, בעמ' 2-3,
ותמונה;
דו"ח תשאול מיום 5.8.07 מהשוטר זאב חכים, בעמ' 1;
מ.ט. 445/07, בעמ' 79, 84, 85, 86, 104, 106, 137, 145, 161).
מענה לטענות המשיב בהקשר לאמור לעיל(בנוסף למענה העולה מהראיות עצמן),
שדינן להידחות:
1. בשלב הדיון בבקשה עד תום ההליכים ביהמ"ש אינו מכריע בשאלת מהימנותם של עדים (בש"פ 8087/95
זאדה
, בסע' 15 לפסה"ד). מה גם, שלכאורה
לא נמצאו קשיי מהימנות בראיות לכאורה.
2. לפי המידע שמסרה התובעת: לא ניתן או הובטח ליעקב אבו, דבר; מעשי אבו ומסוכנותו קטנים משמעותית מאלה של המשיב. מעשיו של אבו נבחנים, ותתקבל החלטה לגביהם (בע' 21-22 לפר').