החלטה בתיק בש 92897/06

1.         בפני ערר על החלטת בימ"ש השלום בת"א (כבוד השופטת שפירא) מיום 08.08.06 בב"ש 3029/06, שעצרה את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

2.         עפ"י עובדות כתב האישום, מואשם העורר בסחר בסמים מסוכנים בכך שמכר לסוכן משטרתי סם מסוג חשיש בשני מקרים: במקרה אחד ביום 15.06.06 492.66 גרם נטו מחולק ל-5 "פלטות" תמורת 7,000 ש"ח ובמקרה השני ביום 22.06.06 489.34 גרם נטו מחולק ל-5 "פלטות" תמורת 6,500 ש"ח.

            כן מואשם העורר בהחזקה בביתו של 86 גרם נטו חשיש ו- 0.75 גרם נטו קוקאין, בהחזקה במקלט ביתו של 678 גרם נטו חשיש ובהחזקה ברכבו של 4.76 גרם נטו חשיש, כשהנ"ל נתפסו ב- 02.07.06.

3.         לטענת ב"כ העורר יש לשחררו בתנאים מגבילים, כפי שממליץ תסקיר המעצר, בהתחשב בכך שהעורר הוא צעיר בן 24 ללא עבר פלילי.

לטענת המשיבה, יש לדחות את הערר לאור חומרת העבירות ומסוכנותו של העורר.

4.         לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בבקשה על נספחיה החלטתי לדחות את הערר וזאת מן הנימוקים כדלקמן:

אמנם העורר הוא צעיר בן 24 ללא עבר פלילי, אך בנסיבות העניין אין בכך כדי להוות משקל שכנגד למסוכנותו העולה מהעבירות בהן הוא מואשם.

העורר חבר לאחרים שהציעו לסוכן המשטרתי למכור לו חשיש והגיע עמם ברכבו כדי לספק לסוכן המשטרתי את הסמים וזאת בשני מקרים בכמויות גדולות של כ- 500 גרם נטו חשיש בכל פעם.

בנוסף, העורר החזיק במקלטו וברכבו מגוון של סמים, הן חשיש במשקל של כ-770 גרם נטו סה"כ והן קוקאין (0.75 גרם נטו), וזאת לאחר המכירה של החשיש לסוכן המשטרתי, דהיינו, מדובר, כפי שהגדירה זאת השופטת קמא, במשיב שהיה בבחינת "מחסנאי" של סמים.

עבירות חמורות אלו של סחר בסמים הן מהחמורות ביותר וככלל מביאות להחזקה במעצר עד תום ההליכים (בש"פ 11219/05 פתאלי נ' מ"י תקדין עליון 2005 (4) 3183).

כך נוהג ביהמ"ש גם לגבי מקרים של אדם צעיר ללא עבר פלילי, וגם במקרה של המלצה של שירות המבחן לחלופת מעצר (בש"פ 8521/05 אבו עביד נ' מ"י תקדין עליון 2005 (3) 3636), תוך קביעה שניתן לנהל עסקי סמים גם ממקום מעצר בית וחלופת מעצר לא תהווה פיתרון מספיק למסוכנות (בש"פ 294/06 בלעום נ' מ"י תקדין עליון 2006 (1)   2467).

במקרה דנן, עפ"י תסקיר שירות המבחן, מדובר בעורר באדם שמצבו הידרדר מבחינת השימוש בסמים, כשהוא משתמש בסמים עוד מהתקופה של בטרם שירותו הצבאי, כשבתקופת טרום המעצר העמיק השימוש.

שירות המבחן התרשם כי העורר לא מודע לעומק התמכרותו ועלול להידרדר לשימוש עמוק יותר וממליץ על פיקוח של שירות המבחן וקשר טיפולי (בלא תכנית טיפולית ספציפית) ועל עבודתו במשך היום ושהייתו במעצר בית חלקי בבית אחיו, תוך התעלמות מהתמכרותו של העורר לסם שהיא כנראה "שורש הרע" העומד מאחורי פעולותיו העברייניות.

אני סבור שבנסיבות אלו אין מקום לקבל את המלצת שירות המבחן, שהינה המלצה בלבד (ראו בש"פ 5309/05 צמח נ' מ"י, תקדין עליון 2005 (2) 4061).

שלב המעצר אינו השלב המתאים לפתיחה בהליך גמילה במי שלא השתלב בכך קודם לביצוע העבירה נשוא המעצר ואין הצדקה בדר"כ לשחרור לחלופת מעצר לשם תחילת טיפול גמילה (בש"פ 5715/06 אברהם נ' מ"י  תקדין עליון 2006 (3) 560).

שחרור לחלופת מעצר לשם טיפול גמילה יינתן רק במקרים נדירים וחריגים המצדיקים זאת (בש"פ 4292/06 זיתון נ' מ"י תקדין עליון 2006 (3) 3408).

במקרה שבפני אף לא הוצעה ולא הוצגה כל חלופת מעצר לשם טיפול גמילה.

בנסיבות התיק שבפני, שהעורר לא מודע לעומק התמכרותו הנמשכת כבר שנים, ואין כל חלופה לטיפול גמילה, יש חשש שאם יישלח למעצר בית הרי, עקב התמכרותו לסם ימשיך להשתמש בסם ולסחור בו. חלופת המעצר המוצעת לא מפיגה חשש זה והסיכון הפוטנציאלי לציבור הצפוי כתוצאה משחרורו של העורר רב.

לטעמי, בנתונים אלה ובשלב זה, המקרה שבפני אינו נמנה על אותם מקרים נדירים ויוצאי דופן שבהם ניתן לקבל את חלופת המעצר המוצעת.