נגד ששת המשיבים הוגש כתב אישום בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה בנסיבות מחמירות. לשניים מן המשיבים [ראיד עזון (להלן: "ראיד") וויקטור דהאן (להלן: "ויקטור")] מיוחסת גם עבירה של גרימת חבלה בנסיבות מחמירות תוך שימוש בסכין. למשיב ה-6 גנאדי בולשינוב (להלן: "גנאדי") מיוחסות גם עבירות של נהיגת רכב ללא רשיון נהיגה בזמן פסילה וקלות ראש.
בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה גם בקשה למעצר המשיבים עד תום ההליכים. באי כח המשיבים התנגדו לבקשה כשעיקר טענתם היא שאין ראיות לכאורה מספיקות לצורך שימוש באמצעי זה של מעצר מתמשך. הם גם טוענים שנסיבות העניין מצדיקות שימוש בחלופת מעצר לעניין כל אחד מן המשיבים.
השתלשלות העניינים הכללית בפרשה הנדונה בכתב האישום אינה שנויה במחלוקת או שלכל הפחות אין חולק שיש ראיות לכאורה להוכחתה. אלה עיקר הדברים.
ביום 9.7.05 לפנות בוקר בילו המשיבים במועדון "רנדוו" ברחוב בן גוריון בבת ים. אותו זמן שהו במועדון גם ארתור סטבינסקי (להלן: "ארתור") וחבריו אוקסנה קלוצסקי (להלן: "אוקסנה") ובעלה קונסטנטין דירוייסקי (להלן: "קוסטה"). המועדון שייך לאמו של ארתור. ככל הנראה, בשלב מסויים, ויקטור החל לרקוד עם אוקסנה ומכיוון שהיה שיכור (הלכה למעשה כל המעורבים בתגרה משני הצדדים היו כנראה שיכורים כלוט), פנה ארתור חברה של אוקסנה אל ויקטור ודרש שיפסיק לרקוד עם אוקסנה. התגלע ריב שפתיים שבדרך כלשהי הגיע לכדי ישוב. אולם, ויקטור שב ונטפל לאוקסנה ועורר את חמתו של ארתור בשנית. הפעם, הובילו הדברים לתקרית אלימה מאוד שבסופה נדקר ארתור בסכין כמה וכמה פעמים וכן הופל ארצה ונחבל חבלות חמורות ממכות ובעיטות שנבעטו בפניו ובכל חלקי גופו עד אובדן הכרה. בתגרה נחבלו גם אוקסנה וקוסטה. אוקסנה נחבלה בפניה, בראשה ובכל חלקי גופה ונגרם שבר באפה. היא נגררה על הרצפה גם אחרי שהוטלה על הקרקע. קוסטה הוכה בפניו ובחלקי גופו האחרים. גם המשיבים נחבלו באורח זה או אחר.
המחלוקת סובבת סביב שני צירי ויכוח עיקריים. האחד הוא מי הגורם שפתח בקטטה. לאמור, האם המשיבים או מי מהם הם יוזמי הפעילות האלימה או שמא האלימות מצידם או מצד מי מהם באה כמענה להתקפה מצד קבוצת ארתור וחבריו. השני, נעוץ בשאלה מי הגורם שביצע את הדקירות. אין ויכוח שהדקירות בוצעו, ככל הנראה, בידי מישהו או מישהם מקבוצת המשיבים. אלא שהויכוח מתעצם כאשר נשאלת השאלה האם היה מהלך אחד חובלני באמצעות סכין או שמא היו שני מהלכים כאלה והאם אדם אחד היה אחראי למהלך הדקירה הכפול או שמא משא האחריות לכך מתחלק בין שניים.
בא כח המדינה גורס שהיו שני אירועי דקירה וכי אחד מהם בוצע בידי ראיד ואחד בידי ויקטור. ויקטור בסופו של דבר הודה בכך שדקר ואילו ראיד כופר בכך בכל פה. סניגוריתו, עו"ד דהאן, סבורה שהיה רק אירוע דקירה אחד ואם היה אירוע כפול האחריות לכפל הדקירות מוטלת על ויקטור.
ההחלטה בבקשה ככל שהיא נוגעת לויקטור, היא פשוטה למדי. כאמור, ויקטור הודה במעשי דקירה. אמנם הוא טען בו זמנית כי מישהו מן ה"גורילות" כדבריו (הכוונה לאחד מקבוצת ארתור) הוציא סכין והחל לחתוך את כולם וכשאחד מחבריו, גנאדי, הוציא את הסכין מידי הגורילה ושמט אותה אל הרצפה הרים המשיב, ויקטור, את הסכין ודקר את ארתור. לאמור נשמעת מפיו מעין טענת התגוננות. אולם, לא זו בלבד שטענת ההתגוננות חלשה מאוד שכן המשיב לא עמד בסיכון ולא השתמש בהזדמנות שנקרתה בידו להרחיק את הסכין כדי למנוע שימוש בה, אלא ההיפך השתמש בה למטרת התקופה בשעה שארתור כבר היה מוטל חסר אונים על הרצפה. אלא אף גם זו, שעדי ראיה (קוסטה, אוקסנה, אנטוניה - אמו של ארתור ושרון אקמן שהוא בעל מזנון סמוך שהתבונן בשלב מסויים בתקרית) מצביעים על ויקטור ברמות בטחון שונות כמי שביצע פעולת דקירה.
בנסיבות אלה עלי לקבוע שכנגד ויקטור יש ראיות לכאורה. כיוון שמדובר באלימות כל כך קשה בידי אדם שמסתבר שהוא נוטה אחר משקה אלכוהולי וכשהוא בגילופין הוא מהווה סיכון ברור לבריות, לא נראה לי נכון והולם להשתמש בחלופת מעצר. רמת המסוכנות הנובעת מן המשיב היא כה גבוהה עד שלא ניתן לבטל אותה גם בדרך של תנאי שחרור מגבילים מאוד.
אשר לראיות כנגד ראיד. העדות העיקרית כנגדו היא עדותה של מרינה, מלצרית שעבדה בפאב ושלדבריה הבחינה בויקטור כשהוא רוקד עם אוקסנה מגיע למריבה מסויימת עם ארתור ששוככת. כיוון שחבורתו של ארתור יצאה מן הפאב החוצה, יצאה גם מרינה יחד עם בעלת הפאב אל החצר ולפתע שמעה צעקות, הבחינה בארתור שוכב על הרצפה והחבורה של הנאשמים מכים אותו, בועטים בו, חובטים בו בכסא בראש. בשלב מסויים אחד התוקפים, בלי שיניים ובלי חולצה, לבוש ג'ינס, קפץ דרך הגדר, הוציא סכין באורך 15 עד 25 ס"מ ודקר את ארתור בבטנו עם הסכין. איך שהוא ארתור נחלץ מידי תוקפיו, אלא שהחבורה התוקפת שבה והתנפלה עליו, אוקסנה הרביצה לבחור שדקר את ארתור באמצעות התיק שלה. הוא הגיב במכות כלפי אוקסנה ואז התערבה גם מרינה ונסיתה להכות את אותו אדם. וכך ממשיכה מרינה בתאור ההתרחשויות כשבהמשך דבריה מתוארת מערכת של תקיפה נוספת כלפי אוקסנה, כלפי בעלה של אוקסנה (קוסטה) וכלפי ארתור במערכת תקיפה זו נוטל הבחור שדקר את ארתור חלק מרכזי בחבטות ובמכות. אחרי שמרינה השתתפה במסדר זיהוי, היא תארה את מי היא זיהתה, ובין היתר, ציינה כי זיהתה את הבחור הערבי, ב-100% לפי הפנים שלו והוא זה שהחזיק בסכין ודקר את ארתור והרביץ לאוקסנה.
באופן אובייקטיבי אנו יודעים שראיד חסר שיניים קדמיות, וכי במהלך התקרית הוא היה בלי חולצה.
הסניגורית טוענת כי מרינה התבלבלה וטעתה בזיהויו של ראיד שעה שהתכוונה הלכה למעשה לויקטור אשר, כאמור, הודה בתקיפתו של ארתור בסכין. זה מפני שקוסטה העיד שהבחין בויקטור כשהוא מכה את ארתור ולאחר מכן מכה את אשתו אוקסנה. הוא, ויקטור, שבר לאוקסנה את האף. תאור הדקירה מפי עדי הראיה ובמיוחד העד האובייקטיבי שרון אקמן הולם את ויקטור ולא את ראיד. ראיד זוהה בידי שרון אקמן כמי שהיה מעורב בקטטה והרביץ לבחורה, אך אין תאור של המשיב הזה כמי שדקר. גם דבריה של אנטוניה אמו של ארתור מכוונים לכיוונו של ויקטור כמי שהחזיק בסכין ודקר את בנה.
אכן מן הדברים האלה עולה לכאורה אפשרות שמרינה טעתה בזיהויו של ראיד כדוקר. אולם, בשלב הזה, עדותה קיימת והעובדה שהיא מתייחסת אל הדוקר כאדם חסר שיניים וכמי שהיה בשלבים מסויימים חסר חולצה משמשת חיזוק של ממש לעדותה ככל שהדברים נוגעים לשלב הדיוני הזה. מאוד ייתכן שיהיה מקום להעריך מחדש את משקלה הלכאורי של עדותה אחרי שהעדות תשמע בבית המשפט.
מכל מקום לעניין ראיד יחולו הדברים שאומר להלן בעניינם של משיבים אחרים שכן יש ראיות לכאורה נגד ראיד בהקשר להשתתפות בקטטה האלימה, היינו, השתתפות במכות ובחבטות גם בלי ענין הדקירה בסכין.
קבוצת המשיבים הבאה היא נטליה שכטמן (להלן: "נטליה"), ירוסלבנה שכטמן (להלן: "ירוסלבנה"), בוריס צ'סרסקי (להלן: "בוריס") וגנאדי בולשינוב (להלן: "גנאדי"). קבוצה זו נמנית עם התוקפים אבל אין ראיה שמישהו ממנה השתמש בכלי נשק קר.
ברי הדבר שיש עדויות המתייחסות לכל אחד ואחת מן המשיבים הללו, על נטילת חלק במהלכי התקיפה, בין תקיפתו של ארתור ובין תקיפתם של אחרים מקבוצת ארתור (בעיקר תקיפת אוקסנה שנחבלה בצורה קשה מאוד). סניגורם של המשיבים הללו ערך ניתוח מדוקדק של הראיות, הישווה עדות אחת לשניה והצביע על התפתחויות בעדויות, על נקודות תמיהה מסויימות (מבחינת זוויות ההתבוננות של העדים, סערת הרגשות שהם היו נתונים בה, ריבוי המשתתפים בקטטה שמעוררת קושי של דיוק בזיהוי וכיו"ב). הסניגור גם הדגיש במיוחד עדויות שהן יותר אוביקטיביות מן העדויות של חברי קבוצת ארתור שהם בעלי אינטרס בתגרה. כך למשל העד שרון אקמן ציין שהמשיבות, היינו הנשים בתוך קבוצת המתקיפים לא נטלו חלק של ממש בתקיפה, אלא ניסו להפריד (למשל ירוסלבה) או סטו הצידה מן המקום (למשל נטליה). לבסוף ציין הסניגור שהעדויות ובעיקר העדויות האוביקטיביות מצביעות על תרומה נכבדה של ארתור וקבוצתו להתרחשות התגרה ובעיקר שארתור וחבריו היו יוזמי התגרה.
אינני סבור שבשלב הזה של ההליך עלי לערוך ניתוח של העדויות מן הסוג שערך הסניגור. די לי בכך שיש עדים המצביעים על מעורבות של כל אחד מן המשיבים הללו במעשי האלימות הקשה. בכל זאת, כיוון שהמשיבות נטליה וירוסלבה שוהות כעת במעצר בית ונראה שאקמן שהוא אליבא דכולי עלמא האוביקטיבי בין העדים אינו מייחס להן פעילות אקטיבית בתגרה אין מקום לשינוי הסטטוס שלהן. במובן של הוראת מעצר. להיפך, כיוון שירוסלבה היא אם ל-3 ילדים, ברור לי שאין זה הגיוני שהיא תיוותר במעצר בית מוחלט לאורך זמן מה גם שבעלה עצור בפרשה הזאת.
לעניין בוריס וגנאדי (וכן לעניין ראיד, גם בהנחה שעדות מרינה לעניין השימוש שלו בסכין תתברר כמוטעית) גם כשאני משווה לנגד עיני את המעורבות של ארתור וחבריו בקטטה ואולי אפילו ביוזמה, אינני יכול שלא לקחת בחשבון את התגובה הקשה עד להחריד בברוטליות שלה של המשיבים דנן. המשיבים וחבריהם היו בעלי כח פיזי העולה לאין ערוך על בעלי הריב דידם. והדברים הגיעו לידי ביטוי בפגיעות החמורות שנפגעו ארתור ואוקסנה וגם האחרים.
במצב דברים כזה אינני יכול לשקול את חבטות האגרוף, ההכאות באמצעות כסא, בעיטות וכיו"ב כשהן לעצמן. עלי לקחת בחשבון את העובדה שמדובר באלימות בחבורה, אלימות של בריונים שיכורים ואלימות שבמהלכה נשלף גם סכין (לפחות סכין אחד) ושהשימוש בו הוא חובלני ואין בו כדי לעצור את שאר התוקפים ממימוש רצונם להכניע את יריביהם. אמת המשיבים לא נועדו מראש לצאת ולבצע משימת תקיפה התגרה התפתחה. אולם זו לא היתה תגרה רגעית, ובמצב דברים כזה, באופי אלימות כזה, ובשל כך שהאלימות לא נפסקת מצד המשיבים ברגע שמי מחבריהם משתמש בסכין, התוקפים כולם הופכים לאחראים במידה זו או אחרת לאלימות בכללותה. כל אחד מחברי הקבוצה נוטל חלק מסויים ואחריות למעשי שאר חברי הקבוצה, גם אם אין זו הטלת אחריות פורמלית.
לפיכך אני קובע שהתביעה הציגה לפני ראיות לכאורה כנגד המשיבים, ראיות המבססות עילת מעצר סטטוטורית נגדם. מכלל זה יוצאות כאמור לעיל שתי המשיבות שעוצמת הראיות כלפיהן חלשה יותר בגלל עדותו של אקמן ולכך תהיה השלכה בבואי לקבוע את תנאי השחרור שלהן.