1. בפני בקשה למעצר עד תום ההליכים של משיבים 1 ו-2, אשר מיוחסות להם עבירות חמורות של שוד מזוין בחבורה, וקשירת קשר לביצוע פשע. עבירות אלו בוצעו ביחד עם יואב אלקלעי (להלן-
"אלקלעי") - נגדו הוגש כתב אישום נפרד, ואדם נוסף שלא אותר. למשיב 2 מיוחסת בנוסף עבירה של מסירת ידיעות כוזבות.
2. בכתב האישום נטען כי המשיבים 1 ו-2 קשרו קשר עם אלקלעי ואדם נוסף לשדוד את ביתם של המתלוננים בכפר סבא. לצורך כך הצטיידו בסכין גדולה, כפפות וכיסויי פנים. כאשר הגיעו לבית, ניתקו את זרם החשמל, והתנפלו על המתלוננת עת יצאה מביתה לבדוק מדוע נותק החשמל. החבורה נכנסה לבית המתלוננים ותוך כדי איומים, והצמדת סכין לגופו של המתלונן, נטלו שטרות כסף בסך 17,200 ש"ח, וכן תכשיטים יקרי ערך.
לאחר ששכנים, ששמעו צעקות בוקעות מן הבית, הזמינו את המשטרה - נתפס משיב 1 בפתח הבית כשהוא מחזיק בשלל השוד ובסכין.
3. אין חולק כי קיימות ראיות לכאורה לביסוס העבירות המיוחסות למשיבים, וכי העבירות המיוחסות להם מקימות עילת מעצר.
4. ב"כ המאשימה עותרת למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים, וטוענת כי אין לשחררם, שכן לא קיימת חלופת מעצר שתאיין את מסוכנותם. ב"כ המשיבים מבקשים לבחון את האפשרות לשחרר את המשיבים לחלופת מעצר במוסדות גמילה מסמים.
משיב 2
5. ביום 04.07.2007 התקיים דיון לגבי משיב 2 בלבד, וכב' השופט נויטל נעתר לבקשת הסניגור שייערך תסקיר מעצר לגביו. בתסקיר שהתקבל בעניינו, המליץ שירות המבחן, אם כי לא בלי היסוס, על הפנייתו לבדיקות רפואיות לצורך בחינת התאמתו לקבלה למוסד הגמילה מסמים "מלכישוע". התסקיר פירט את נסיבותיו האישיות של המשיב 2, שהינו בן 21, שהוריו התגרשו ומגיל 13 נמצא תחת פיקוח פקידת סעד, מאחר והוגדר כקטין נזקק. לפני כשנה וחצי אמו נפטרה מדום לב שנגרם כתוצאה מהתמכרותה לאלכוהול.
6. ב"כ המאשימה מתנגדת לשילובו של המשיב 2 במוסד גמילה כחלופת מעצר, זאת בשל חומרת העבירות המיוחסות לו, ובשל העובדה כי בהתאם להודאתו, הוא נטל חלק פעיל בתכנון השוד ובהוצאתו לפועל. מדובר בעבירות שמלמדות על מסוכנות של ממש, ומדובר במי שהיה כבר בטיפול גמילה, וניסיון השיקום הקודם נכשל.
7. אין מקום לקבל, בשלב זה, את המלצת שירות המבחן לגבי משיב 2, ולשלבו במוסד גמילה. העבירות המיוחסות לו הינן חמורות ביותר. החל משנת 2003, נפתחו נגדו תיקים בגין שימוש בסמים, ובחודש יוני 2003 ביהמ"ש בא לקראתו כאשר הורה להעבירו לקהילת הנוער הטיפולית במלכישוע כחלופת מעצר, אך כעבור שנה וחצי הוא עזב את הקהילה לאחר שנתגלו שרידי סם בגופו כאשר חזר מחופשה.
אינני מתעלמת מנסיבותיו הקשות של המשיב 2, שאיבד את אימו זה מכבר ונמצא תחת פיקוח שירותי הרווחה מאז היה נער. ואולם, בשל המסוכנות הנלמדת מחומרת העבירות, ובשל העובדה כי למשיב עבר פלילי בתחום הסמים, וכי ניסיון הגמילה הקודם נכשל - איני רואה מקום לשחררו לכל חלופת מעצר, ואיני סבורה כי זהו השלב המתאים להשיבו למוסד גמילה.
מבלי לחוות דעה לגבי משפטו הצפוי של המשיב 2, ייתכן ויהיה מקום לבחון את אפשרות שילובו במוסד גמילה מסמים עם תום ההליך המשפטי, ובהתאם לתוצאות המשפט.
יפים לענין זה דברי ביהמ"ש בבש"פ 4954/06
ניסים פיס נ' מדינת ישראל (הוצאת נבו):
"מסוכנותו של העורר אכן עולה על פניה מעצם אופייה החמור של העבירה נשוא הליך פלילי זה. שוד אלים בחבורה כפי שבוצע, שהעורר לקח בו חלק פעיל ביותר, מצביע על מסוכנות גדולה. לכך מתווסף עברו הפלילי המכביד של העורר."
בפסה"ד דובר על בחור צעיר, אשר הביע רצון להיגמל מסמים עוד בטרם ביצע את העבירה, ואילו מיד לאחר ביצוע העבירה, התאשפז במוסד גמילה מסמים. ביהמ"ש סירב לשחררו לחלופת מעצר להמשך טיפול, וזאת לאור מסוכנותו:
"גם אם מהנתונים העולים יש רמז לקיום מוטיבציה עצמאית של העורר להיגמל במנותק משאיפתו למנוע את מעצרו - דבר שאינו עולה באופן חד משמעי מנסיבות הענין - הרי הפסקת הליך הטיפול הקצר בו היה נתון בעקבות ביצוע העבירות נשוא תיק זה, איננו שקול כקטיעת תהליך גמילה רציני וממושך..."
מפס"ד זה, שמנע שחרורו של נאשם שכבר החל טיפול גמילה מסמים, ניתן ללמוד שעל אחת כמה וכמה כאשר מדובר בנאשם שטרם התחיל את הטיפול, אין מקום לשחררו לחלופת מעצר של מוסד גמילה מסמים.
8. ב"כ משיב 2 הראה פסיקה (בש"פ 5840/97
יהודה זקן נ' מ"י (הוצאת נבו)), בה נקבע כי שחרור לחלופת מעצר במוסד גמילה אינו נחשב עוד מהלך חריג כבעבר.
ואולם, פסה"ד הוסיף כי חלופת מעצר מעין זו תתאפשר רק מקום בו שוכנע ביהמ"ש כי היא מאיינת את מסוכנותו של הנאשם.
בענייננו, לא נראה לי כי חלופת המעצר תאיין את המסוכנות, ולכן אין בידי לאפשרה.