בקשה לעיון נוסף בהחלטתי- ב"ש 90602/06 מיום 9.4.06- לפיה נדחתה בקשת המבקש לעיון נוסף בהחלטת בית המשפט המחוזי לעצור המבקש עד תום ההליכים המשפטיים (ב"ש 91525/05 מיום 19.6.05).
כנגד המבקש הוגש כתב אישום, יחד עם אחרים, המייחס לו מספר פרטי אישום בעבירות של פעילות בארגון פשיעה, איסור הלבנת הון, עשיית פעולה ברכוש במטרה שלא יהיה דיווח או כדי לגרום לדיווח בלתי נכון, עיסוק במתן שירותי מטבע בלא רישום במרשם, חבלה בכוונה מחמירה, שידול להתאבדות, סחיטה בכוח, ושני אישומים של סחיטה באיומים.
ביום 19.6.05 הורה בית המשפט המחוזי- ב"ש 91525/05- על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו.
ביום 21.8.05 דחה בית המשפט העליון- בש"פ 6206/05- עררו של המבקש, בין היתר, על החלטת המעצר שיצאה מלפני בית המשפט המחוזי, תוך שהוא ציין לגבי המבקש, כי קיימות באישום 14 ראיות לכאורה כנגד המבקש, ואילו באישום תשיעי לא שוכנע בית המשפט הנכבד כי קיימות ראיות לכאורה כנגדו. כב' השופטת נאור ציינה כי:
"... קיומן של ראיות לכאורה בעבירת סחיטה באיומים לפי סעיף 428 לחוק העונשין מטה את הכף לחובתם של הנאשמים... די באישום 14, שהוא אישום חמור, כדי להקים עילת מעצר עד תום ההליכים לגבי נאשמים 2 ו-4".
ביום 2.2.06 הורה בית המשפט העליון- בש"פ 597/06- על הארכת מעצרו של המבקש ב-90 יום מעבר לתשעה חודשים, תוך שהוא מציין חומרת המעשים מחד, ויעילות התקיימות ההליכים בתיק זה מאידך. כב' השו' ג'ובראן ציין בהחלטתו כי:
"אין חולק על חומרת המעשים המיוחסים למשיבים בכתב האישום ונראה,כי מעשיהם, כמו גם האלימות הקשה בה נקטו במהלך הפעילות כנגד חייבים, מעידים על מסוכנותם ועל חשש לשיבוש מהלכי משפט ולהשפעה על עדים... נראה כי עצם השתייכות המשיבים לארגון פשיעה, אורך התקופה בה נקטו פעולות אלימות קשות כנגד חייבים ועברם הפלילי של חלק מהמשיבים מלמדים, כי לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של חלופת מעצר".
ביום 9.4.06 נדחתה בקשת המבקש לעיון נוסף- ב"ש 90602/06- לאחר שלא מצאתי כי נתחדשו עובדות כלשהן ולא נשתנו הנסיבות מאז החלטת בית המשפט העליון דלעיל.
ביום 2.5.06 הורה בית המשפט העליון
בשנית - בש"פ 3433/06- על הארכת מעצרו של המבקש ב-90 יום מעבר לתשעה חודשים, תוך שהוא מציין מחד, כי קצב שמיעת המשפט והתנהלותו משביע רצון (ואולי אף יותר מכך), ומאידך, את חומרת התמונה המצטיירת ממעשי הנאשמים.
היום מונחת בפני בקשה לעיון נוסף בהחלטתי דלעיל. סניגורו המלומד של המבקש, עו"ד אביגדור פלדמן, טען בפני, כי משחל כרסום בראיות התביעה לאחר שהעיד העד אבי מורן, ועדותו אינה מתיישבת, לכאורה, עם עדותו של עד המדינה תומר טישלר, הרי שיש בכוחו של כרסום זה, להצדיק בחינת שחרורו של המבקש לחלופת מעצר. הסניגור המלומד גרס עוד, כי משהעידו העדים הנ"ל, הוסר החשש לשיבוש מהלכי משפט. בנוסף, לגישת הסניגור המלומד, קיימת אפליה בין המבקש לבין מעורבים אחרים בתיק ששוחררו לחלופת מעצר, על אף שהואשמו במספר אישומים רב יותר, ובכלל זה עבירות של סחיטה באיומים. הסניגור המלומד ציין, את הזמן הרב שחלף מאז מעצרו של המבקש ועד היום, ואת עברו הנקי של המבקש, כנימוקים נוספים שיש בהם כדי להצדיק בחינת שחרור המבקש לחלופת מעצר.
מנגד, טען התובע המלומד, עו"ד אביב שרון, כי לא חל כל כרסום בראיות התביעה. לדידו של התובע המלומד, קיימות ראיות לכאורה בעוצמה המצדיקה המשך מעצרו עד תום ההליכים. בנוסף, לגישת התובע המלומד, מהמבקש נשקפת מסוכנות רבה, וזאת לאור האישום נשוא פעילות המבקש בארגון הפשיעה, ועבירות הסחיטה המיוחסות לו.
באלה הדברים, באתי לבחון עיקרי טענות ב"כ הצדדים המלומדים:
פרט אישום 14, שעניינו סחיטה באיומים של אדם בשם תומר טישלר, בגין חוב ששייך במקור לאדם בשם אבי מורן, מבוסס ברובו על עדויותיהם של תומר טישלר ואבי מורן. הסניגור המלומד גרס, כי עדויותיהם של השניים לא מתיישבות זו עם זו, ואינן יכולות ללמד כי המבקש נקט באיומים כלשהם.
עד המדינה תומר טישלר כבר העיד זה מכבר בבית המשפט, בטרם ניתנה החלטתי מיום 9.4.06 בבקשה לעיון נוסף. בהחלטתי הנ"ל שיוויתי לנגד עיני עדותו של עד המדינה- הן במשטרה והן בבית המשפט- וקבעתי כי לא חל שינוי ראייתי המצדיק שחרור המבקש לחלופת מעצר. בנוסף, ציינתי כי הודעותיו של העד אבי מורן מיום 19.4.05 ו-20.4.05 במשטרה, מתיישבות ומשלימות התשתית הראייתית המותאמת לגירסתו של תומר טישלר.
העד אבי מורן העיד בבית המשפט ביום 10.4.06. בעדותו ציין העד, כי בעבר חב חוב למבקש, ובשלב בו תומר טישלר נכנס לתמונה, הוא נפגש עם המבקש מס' פעמים על מנת לבדוק כיצד הוא יכול להחזיר את החוב למבקש. לדברי העד, באחת הפעמים אמר לו המבקש כי הוא רוצה לפגוש אותו, והם נפגשו בבית קפה בהוד השרון, כאשר המבקש הביא עימו אדם נוסף בשם מרואן (נאשם 1) לפגישה. העד ציין לעניין הפגישה כי: "... מרואן בחור רגיל, ביריון, יושב בצד שמאל. אני לצערי הרב מכיר את הנושא הזה של הגביה בשוק האפור. אמנם לא הוציא מילה, אבל הנוכחות שלו הייתה נוכחות", ובהמשך: "מה שהרגשתי, לחוץ כמו בנאדם שחייב כספים" (עמ' 1296-1295 לפרוטוקול הדיון מיום 10.4.06).
בהמשך, תיאר העד את הפגישות שנערכו בצ'יינג' בטירה. העד ציין כי בפגישה הראשונה נכחו עמו, המבקש, תומר, מרואן, ועוד אדם. העד ציין כי בישיבה הוצע לו שיקבלו מסגרת אשראי לניכיון שיקים, וכך יוכלו להחזיר חלק מהחוב ע"י כספי ניכיון השיקים. העד הוסיף וציין, כי
המבקש היה זה שניהל את הישיבה, וכי האווירה בישיבה הייתה נינוחה. בהמשך הטעים העד וציין, כי
הייתה לו הרגשה של חשש, אולם הוא לא היה מבוהל (עמ' 1301- 1304 לפרוטוקול). עוד ציין העד, כי מערכת היחסים בינו לבין המבקש לא הייתה מושתתת על איומים (עמ' 1308 שו' 26), וכי הוא לא חשש מהמבקש, והאמין בו (עמ' 1330 שו' 6, 10). בנוסף, ציין העד, כי תומר סיפר לו כי מושמעים כלפיו איומים (עמ' 1307, שו' 32, עמ' 1308 שו' 1-2).
לעניין האירוע במרכז השירות של חב' "אורנג' " ציין העד, כי לאחר התקיפה הוא פנה למבקש ושאל אותו מה קרה, וזה אמר לו שיבדוק, ויחזור אליו בשלב מאוחר יותר. בהמשך, חזר אליו המבקש, וציין בפניו כי נאשם 3 טען שתומר העליב אותו, ובעקבות כך התפתחה תגרה. המבקש ציין בפני העד, כי באם תומר עשה דבר מה,
הם יראו את העד כאחראי כי הוא הכיר להם את תומר (עמ' 1313 שו' 32 ואילך, עמ' 1314-1317 עד שו' 22).
להדגיש, בסיום עדותו ציין העד כי: "
ברור שהרגשתי מאוים בזה שאנחנו בטירה, ברור שהרגשתי מאוים בזה שיש כל הזמן הרבה אנשים שם ואתה מרגיש באיזה שהיא אווירה מסוימת שאתה נמצא, אבל אני גם מרגיש מאוים בבית משפט
" (עמ' 1331 שו' 2-5). ובהמשך: "...
שוק אפור, את רוצה שאחזור שוב. שוק אפור. גורם נוסף שאני לא מכיר אותו, טירה, הרבה חבורה גדולה, אז עוד פעם", כן ציין העד כי
האיומים על תומר טישלר חידדו לו את החושים (עמ' 1331 שו' 11-15).
הנה נא, דבריו של אבי מורן בבית המשפט מתיישבים עם הדברים שמסר במשטרה. יתר על כן, כפי שציינתי בהחלטתי הקודמת, דבריו של אבי מורן מתיישבים ומשתלבים עם דבריו של עד המדינה תומר טישלר. שני העדים מתארים את אותם האירועים שהתרחשו. עד המדינה תומר טישלר, מתאר בפרוטרוט האיומים שהושמעו כלפיו, לאחר שהפך להיות "בעל החוב" במקומו של אבי מורן. אמנם, לכאורה, מעדותו של העד בבית המשפט עולה כי לא הושמעו איומים כלשהם ע"י המבקש, אולם דבריו בסוף עדותו, מסירים הגולל, ומבהירים כי העד חש מאוים הן בצ'יינג' בטירה, והן בבית המשפט.