ההליך
1. ביום 29.9.05 תפסה המשיבה, יחד עם חפצים ומסמכים אחרים שאינם נשוא החלטה זו' שופל מס' מע"צ 489-30 (להלן: ה"
שופל") ומשאית מ.ר. 15-221-18 (להלן: ה"
משאית"), רכושה של המבקשת, שעוסקת בבצוע עבודות עפר באתר פי גלילות, לאחר שנחשדו בביצוע עבודות כריה שלא כדין בניגוד לסעיף 111(א) לפקודת המכרות וגניבת חומר חציבה.
2. ביום 6.10.05 דחה בימ"ש השלום ברמלה (כב' השופטת אסתר נחליאלי -חייט) את בקשת המבקשת להחזיר לה את השופל והמשאית.
המבקשת עררה על ההחלטה לבימ"ש זה וביום 11.12.05 החליט ביהמ"ש (כב' השופטת אוהד) להחזיר את השופל למבקשת כנגד הפקדת 400,000 ש"ח במזומן או בערבות בנקאית צמודה עד תום ההליכים ולהחזיר את המשאית למבקשת כנגד הפקדת 180,000 ש"ח במזומן או בערבות בנקאית באותם התנאים.
כמו כן, אסר ביהמ"ש על המבקשת להכניס את השופל והמשאית לאתר העבודה בפי גלילות ולבצע באמצעותם עבודות כריה שלא כדין בכל אתר (ראה ההחלטה בב"ש 93561/05 בביהמ"ש המחוזי בתל-אביב).
המבקשת עררה לביהמ"ש העליון על החלטת ביהמ"ש המחוזי, וביום 12.3.06 החליט ביהמ"ש העליון (כב' השופטת פרוקצ'יה), לאחר שקיבל הודעה מטעם המשיבה ושמע טיעונים בע"פ מפי ב"כ הצדדים, לקבל את הערר והחזיר את הדיון לבימ"ש זה למתן החלטה חדשה.
בסיפא החלטתו קבע ביהמ"ש העליון כדלקמן:
"
בנסיבות אלה, אינני רואה מנוס מהחזרת הענין לבית המשפט המחוזי, כדי שיחזור וידון בסוגיית שחרור התפוסים ויחליט, לאחר שישמע את טענות הצדדים וישקול את הנתונים הרלבנטיים שיוצגו בפניו באלה: ראשית, מהי תכלית התפיסה ומה היא נועדה להשיג בנסיבות מקרה זה ובשלב הנוכחי של ההליך הפלילי; שנית, על רקע תכלית התפיסה כפי שתוגדר, מהם תנאי השחרור הראויים והמידתיים שיש בהם כדי להגשים את מטרת התפיסה מבחינת אינטרס הכלל, תוך פגיעה פחותה ככל הניתן בזכות הקנין של המבקשת".
3. ביום 21.3.06 הוגש לבימ"ש השלום בת"א כתב אישום בת.פ. 2786/06 המייחס למבקשת ולשני מנהליה ובעלי מניותיה, רועי שטרן וחיים ורסנו, עבירות של כריה שלא כדין של 16,800 טון חול ו- 7,200 טון כורכר במהלך חודש ספטמבר 2005 באתר פי גלילות, וגניבת חומרי חציבה בשווי כחצי מיליון ש"ח ולמנהלי המבקשת גם עבירה של אחריות נושא משרה בתאגיד לפי סעיף 111(א) ו(ב) לפקודת המכרות.
כתב האישום הוגש למרות שב"כ המבקשת ומנהליה ביקש שלא יוגש לפני שייערך להם שימוע בע"פ, לאחר שיעיין בחומר הראיות ויעתיק אותו, ולאחר שב"כ המבקשת ומנהליה לא הגיש טיעונים בכתב עד יום 19.3.06, כפי שהתאפשר לו לעשות ע"י עו"ד יצחק חנוך מהמשיבה.
טיעוני ב"כ המבקשת
4. ב"כ המבקשת עותר להחזיר את השופל והמשאית למבקשת כנגד רישום שעבודים ועיקולים עליהם לטובת המדינה, הפקדת ערבות בנקאית או מזומן בסכום של 20,000 ש"ח, התחייבות עצמית של המבקשת בסכום של 450,000 ש"ח, שתי ערבויות בחתימת מנהלי המבקשת בסכום של 250,000 ש"ח כל אחת ושלוש ערבויות צד ג' בסכום של 150,000 ש"ח כל אחת.
ב"כ המבקשת טוען ששווי המשאית הוא 108,000 ושווי השוק של השופל הוא 350,000 ש"ח ומפנה לדברי ב"כ המשיבה בדיון בביהמ"ש העליון לפיהם הוא מסתפק בהפקדת 80 אחוז משווי הכלים שנתפסו מהמבקשת.
5. לטענת ב"כ המבקשת טענת המשיבה לפיה יש צורך בהחזקת הכלים, או למצער להחזירם כנגד הפקדת הסכום שנקבע ע"י ביהמ"ש המחוזי, על מנת להבטיח את חילוטם לאחר הרשעת המבקשת ומנהליה עלתה רק במהלך הדיון בביהמ"ש העליון וגם אם יש צורך בהבטחת החילוט לא מידתי לדרוש מהמבקשת להפקיד סכום כולל של 600,000 ש"ח.
ב"כ המבקשת טוען שאין בידי המבקשת להפקיד את הסכום הנ"ל והחזקת הכלים גורמת לה נזקים כלכליים, בשל הפסקת עבודות או הצורך לשכור כלים חלופיים, שעולים על הקנסות שיוטלו על המבקשת ומנהליה אם יורשעו בעבירות המיוחסות להם.
כמו כן, מפנה ב"כ המבקשת לכך שהשופל והמשאית משועבדים לבנק הפועלים ולכן אין בידי המבקשת לבצע בהם עסקה כלשהי ללא הסכמת הבנק.
6. באשר לכתב האישום שהוגש נגד המבקשת ומנהליה, טוען ב"כ המבקשת שאין להתחשב בו שכן הוא הוגש למרות שלא ניתנה להם זכות השימוע.
לטענת ב"כ המבקשת מרשתו פעלה בגלוי והפעולות נשוא כתב האישום לא טעונות רשיון כריה. הוא מסתמך על סיפא מכתבו של מנהל מחוז ת"א במשרד לאיכות הסביבה למנהל המבקשת רועי שטרן מיום 25.1.06, לפיו אין צורך בהשגת היתר לפעולת כריה לצורך ביצוע צו ניקיון, כשמטרתה היא להחזיר את המצב בשטח למצבו הטבעי. לטענת ב"כ המבקשת העובדה שהמבקשת מוכרת את העפר, שיש לו ערך מסחרי, לא מחייבת לקבל את הטענה שהיא כורה אותו שלא כדין, שכן הכל נעשה בגלוי ובידיעת המשרד לאיכות הסביבה.
תשובת המשיבה
7. המשיבה טוענת שאחת המטרות של ההחזקה בכלים נשוא ההחלטה היא הבטחת חילוטם לאחר שהמבקשת תורשע בביצוע הכריה שלא כדין ולכן יש צורך בהפקדת בטוחות כספיות כנגד החזרתם למבקשת בסכומים שנקבעו בהחלטה נשוא הערר.