כנגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של רצח, ניסיון לרצח, חטיפה לשם רצח, וקשירת קשר לביצוע פשע. בד בבד, עתרה המדינה למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים.
בתחילת הדיון הודיעוני הסניגורים המלומדים, עו"ד ירום הלוי ועו"ד איתן און, כי בשלב זה, מסכימים משיבים 1, 2, 3 ו-4 למעצרם עד תום ההליכים המשפטיים בעניינם. זאת, בכפוף לשמירת זכותם לשוב ולפנות לבית המשפט בבקשה לדון בעניינם לגופו של עניין, ללא שינוי נסיבות.
משכך פני הדברים, כל שנותר עתה הוא לדון בעניינו של משיב 5.
ע"פ עובדות כתב האישום, בשל סכסוך כספי, קשרו המשיבים קשר לחטוף ולרצוח את חאדר ואיסלאם דכה (להלן: "חאדר" ו"איסלאם" בהתאם). כמתוכנן על ידם ביום 16.7.05 חטפו הקושרים את השניים, ובהמשך רצחו את חאדר דכה, וניסו לרצוח את איסלאם דכה.
ראיות התביעה סבות סביב ציר עדותו של איסלאם.
ביום 23.12.05 נכרת הסכם בין איסלאם למשטרת ישראל.
על פי ההסכם זכאי העד, תמורת עדותו, בין היתר, להגנה משטרתית על חייו, ולתשלום של כ-150,000$.
סניגורו המלומד של משיב 5, עו"ד ירום הלוי, גרס בטיעוניו לפני כי משעדותו של איסלאם דכה אינה מהימנה ושזורה בסתירות. אזי ניתן לקבוע, כי התשתית הראייתית מקועקעת מיסודה. לגישת הסניגור המלומד, איסלאם דכה כלל אינו מכיר את משיב 5, ולא מזהה אותו, ומשלא נערך מסדר זיהוי למשיב 5, הרי שמדובר במחדל חקירתי חמור. ועוד הוסיף וטען הסניגור המלומד, כי גם אם חומר הראיות מצביע על כך שמשיב 5 נכח באירוע נשוא כתב האישום, הרי שמדובר בנוכחות גרידא, אשר אינה מצדיקה מעצרו של משיב 5 עד תום ההליכים המשפטיים.
בהודעתו במשטרה של איסלאם דכה מיום 23.12.05, תיאר הנ"ל כיצד הגיע יחד עם חאדר דכה, לביתו של משיב 1. חאדר הציג עצמו, וביקש מבנו של משיב 1 לקרוא לאביו. בנו של משיב 1 הורה לחאדר ללכת לשער מסביב לשער, ושם פתח משיב 1 את שער ההזזה, שוחח עם חאדר, והזמין אותם להיכנס לחדר. לדברי העד, הוא וחאדר נכנסו לחדר, ומשיב 1 החל לקרוא ב"מירס" לאדם בשם עבד, ויצא למספר דקות. לאחר מכן, נכנסו לחדר בריצה שלושה אנשים מצויידים בשני כלי נשק, כאשר בכלי נשק אחד אחז משיב 2, ובכלי נשק נוסף אחז משיב 3. לדברי העד, משיב 4 היה נוכח בחדר אף הוא. בהמשך, נטל משיב 1 מהעד ומחאדר את מפתחות הרכב והפלאפונים שהיו ברשותם. משיב 2 דרך את הנשק שהיה בידיו, ולאחר מס' דקות (5-10 דקות- שו' 134-135) הגיע משיב 5, נכנס לחדר, עמד בפינה, הסתכל ושילב ידיים. העד תיאר כיצד משיב 1 היכה את חאדר, והורה למשיב 2 להביא משתיק קול. בהמשך, הביא משיב 1 נייר דבק בצבע חום, והחל קושר את חאדר והעד בכל גופם. העד תיאר עוד, את יציאתו של משיב 5 אל מחוץ לחדר, יחד עם משיב 1, ומששבו לאחר מספר דקות, הצטרף עימם לחדר גם משיב 2 (גיליון 1 11-18, גיליון 2 שו' 19-42, ראה עוד לעניין נייר הדבק גיליון 10 שו' 265-266). לדברי העד, משיב 1 אמר לחאדר להסתכל על השירים בטלויזיה לפני שימות, נטל את הנשק ממשיב 4, הוציא את המחסנית, וספר את הכדורים. משיב 2 שאל את משיב 1 האם "מספיק הכדורים", וזה השיב לו: "נשים לכל אחד כדור במצח". העד ציין, כי לאחר מכן החזיר משיב 1 את הכדורים למחסנית, ומשיב 2 לקח את הנשק (גיליון 2 שו' 44-49).
בהמשך, תיאר העד כיצד "העמיסו" המשיבים אותו ואת וחאדר בתא מטען רכב הטויוטה שלו, שהיה בחניון ביתו של עיזאת. העד ציין, כי הבחין שם ברכב מסוג
קאיה בצבע עכבר או כסף, וכי ברגע שהוציאו אותם מהרכב הוא הבחין ברכב הקאיה. לדברי העד, כאשר עם הגיעו לביתו של משיב 1, רכב זה לא היה שם (גיליון 3 שו' 50-58, גיליון 11 שו' 301-306). בהמשך, מתואר האופן בו הצליחו השניים להשתחרר, ולפתוח את תא המטען, ולהימלט. ביציאתו מתא המטען מצא את עצמו בשד' ירושלים, כאשר חאדר רץ מאחוריו. העד שמע כ- 10-15 מטר אחריו יריות, הוא חשב שנפגע ונפל על המדרכה. העד שמע את חאדר צועק, והביט אחורה. משיב 2 ירה מס' כדורים
בשתי ידיו, על ראשו חבש, כנראה, פיאה. העד קם
ורץ לכיוון שביל שמוביל לשד' ירושלים, בעת שהבחין במשיבים 3 ו-4 נוסעים ברכב הטויוטה שלו. לדבריו, משהבחינו בו השניים, הם
חזרו ונסעו לעברו לאחור, ואילו הוא המשיך לרוץ על רח' שד' ירושלים לכיוון העיר בת ים. העד הוסיף וציין, כי כאשר רצה לחצות את הכביש, הבחין ברכב הקאיה,
כשהוא נהוג ע"י משיב 5. לדבריו, הוא המשיך לרוץ, עד שהגיע לבניין מסוים, עלה במדרגות הבניין, ודפק בדלת אחד הבתים. משלא נענה, קפץ למרפסת, ושהה בה מס' דקות. העד שמע אמבולנס וצעקות מהרחוב (גיליון 3 שו' 55-77, גיליון 12 שו' 327-332).
בשלב אחר כך פגש העד בבני דודיו, עבדו דכה ומחמוד דכה,
כשהם אכלו מלבי בשד' ירושלים. העד סיפר להם כי הוא וחאדר נחטפו מביתו של משיב 1, וכי משיבים 3 ו-4 נוהגים ברכבו. העד תיאר כיצד התקשר מחמוד לסאמר, הנשוי לאחות של משיב 3, וקבע עימו. העד סיפר עוד, כי סאמר התקשר למשיב 3, וזה אמר לו כי הוא נמצא בביתו של משיב 1. לפיכך, נסעו הארבעה לעבר ביתו של משיב 1. העד הדגיש וציין, כי בתחילה הוא לא רצה להיכנס לביתו של משיב 1, בשל פחדו, ובשל העובדה שהם מצויידים בכלי נשק- אולם אלה הרגיעו אותו כי הם יחד עימו (גיליון 4 שו' 86-91, 94-101).
הארבעה נכנסו לחדר בביתו של משיב 1, בו שהה קודם יחד עם חאדר. לדברי העד, בחדר ישבו במשך מס' דקות משיב 1, משיב 2, משיב 4 ומשיב 5, עבדו, סאמר, מחמוד והוא. העד הוסיף וציין, כי כאשר שאל אותם מדוע הם ירו, ענה לו משיב 2 כי הוא זה שירה. לדברי העד, החבורה ציינה בפניו כי אין להם שום קשר עימו ועם משפחתו ובני דודיו, וכי הייתה להם בעיה רק עם חאדר. המשיבים ביקשו שיביא את חאדר, על מנת להסדיר עימו את ה"בלאגן" שלהם איתו (גיליון 4 שו' 101-107).
בהמשך כי משיב 3 נתן לו את מפתחות הרכב, ואמר לו שהרכב נמצא ברח' קדם מאחורי המאפיה (גיליון 4 שו' 107-109).
(ראה עוד לעניין תיאור האירוע תמליל 596/05 ע"מ 9, 12, 16, 24, 40 ו-53; תמליל 631/05 ע"מ 12, 18, 22, 23, 35 ו-38- שם מאזכר העד את משיב בנקודות הרלוונטיות באירוע, כפי שתואר לעיל).
לעניין זיהויו של משיב 5, ציין העד, כי זו הפעם הראשונה בה ראה אותו. עם זאת, שמע את יתר המשיבים קוראים לו חסן אבו ריאש. לדבריו, בהתחלה קראו לו חסן, ואחר כך אבו ריאש. העד תיאר את משיב 5 כ"גבוה שמן עם זקן" (גיליון 9 שו' 234-236, שו' 241). העד זיהה במהלך החקירה את משיב 5 בתמונה שהוצגה לו (גיליון 16 שו' 461-462).
צא וראה, על פי עדותו של איסלאם, משיב 5 נטל חלק פעיל באירוע הכליאה, החטיפה והרצח.
עדותו של איסלאם אינה עומדת לבדה. קיימות בחומר הראיות ראיות אובייקטיביות- חיצוניות המחזקות את דברי איסלאם, ומשתלבות בעדותו, כפי שיפורט להלן.
בהודעתו של א.ב.- עד ראיה שחזה באירוע הירי (העד קיבל תשלום עבור עדותו) מיום 15.1.06, ציין הנ"ל כי לפני כחצי שנה הוא שמע יריות, וחשב שמדובר בזיקוקים או משהו אחר. העד סיפר כי יצא למרפסת, ולפתע ראה שני בחורים רצים (ידע שמדובר באיסלם וחאדר רק לאחר הרצח). לדברי העד, השניים החליקו וקמו, כאשר איסלאם רץ שמאלה לכיוון שד' ירושלים, וחאדר המשיך ישר, ובעקבותיהם רדף בחור שאחז אקדח. לדברי העד, הירייה האחרונה הייתה
בשתי ידיים, ופגעה בחאדר (גיליון 2 שו' 12-28, גיליון 3 שו' 1-8). העד הוסיף וציין, כי לאחר שחאדר נורה, הוא
ראה את איסלאם על הגג של השכנים ממול למרפסת בה עמד (גיליון 4 שו' 1-3). (ראה עוד לעניין מסלול בריחתו של איסלם גיליון 5 שו' 17-24). העד תיאר, כי כאשר ראה את איסלם על הגג, הוא ראה
שאיסלאם היה מלא במדבקות בצבע חום בצוואר, בגב, על הידיים ועל הכתף, וכי ראה את אותן
המדבקות גם על האדם שנורה (גיליון 5 שו' 28, גיליון 6 שו' 1-6). בנוסף, במסדר זיהוי תמונות שנערך ל- א.ב. ביום 17.1.06,
זיהה הנ"ל את משיב 2 כמי שירה בחאדר דכה (ראה הודעת א.ב. מיום 17.1.06).
לאמור, עדותו של א.ב. מתיישבת להפליא עם עדותו של איסלאם, ומציירת את אותה התמונה העובדתית העולה ממנה. א.ב. תיאר מסלול מנוסתו של איסלאם, כפי שזה תיאר אותו, בנוסף לדבק הנייר שראה על גופם של איסלאם וחאדר.