מהות ההליך
1. זוהי בקשה לעיכוב ביצוע צו לסגירת עסקם של המבקשים (דיסקוטק), שניתן ביום 28.12.03 במסגרת גזר דינו של בית משפט השלום בבית שמש (כבוד השופט רון), בתיק עמ"ק 20140/03. זאת עד למתן החלטה בבקשת רשות הערעור (ע"פ 8757/04) שהגישו המבקשים על החלטת בית משפט קמא מיום 2.9.03, בה נדחתה בקשתם לעיכוב ביצוע נוסף של צו הסגירה.
עיקרי הרקע העובדתי-דיוני
2. המבקשים הם אב ובנו. למבקש 2 (האב) קרקע חקלאית במושב "אורה" שבאזור המועצה המקומית מטה יהודה. המבקשים הקימו על הקרקע משתלה ("איתמר") ודיסקוטק ("יוקה-בר"). המדינה הגישה נגד המבקשים כתב אישום בגין הפעלת העסקים ללא רישיון וללא היתר בניה. הצדדים הגיעו להסדר טיעון לפיו, בין היתר, יוצאו צווי הריסה ואיסור שימוש שביצועם יידחה לשנה, וכן צו לסגירת הדיסקוטק שביצועו יידחה בששה חודשים. כל זאת כדי לאפשר למבקשים להוציא את ההיתרים והרישיונות הנדרשים עפ"י הדין.
ביום 5.8.04, לאחר שחלפה תקופת הדחייה המוסכמת והמבקשים לא קיבלו רישיון לעסק, נדרשו הם לסגור את הדיסקוטק, כמתחייב מצו הסגירה. למחרת היום, הגישו בקשה בהולה לעכב את ביצוע צו הסגירה, שנדחתה ביום 2.9.04. המבקשים הגישו ביום 14.9.04 בקשה לעיון חוזר לבית משפט השלום בירושלים (בהיעדר כבוד השופט רון), אך זה החליט שלא לדון בבקשה. בעקבות זאת הגישו בקשה זו שלפניי.
עיקרי טענות הצדדים
3. המבקשים טוענים כי קיימים סיכויים טובים לזכייתם בערעור, וכי אם לא יעוכב הביצוע והערעור יתקבל, ייגרם להם נזק שאינו ניתן לתיקון. לטענתם, חרף העובדה שפסק הדין ניתן על בסיס הסדר טיעון, סוברים הם כי זהו מקרה חריג, בו על בית המשפט להתערב בהליך.
המבקשים מוסיפים וטוענים כי הסיכויים לקבלת הרישיון טובים המה. אמנם, מינהל מקרקעי ישראל דחה את בקשתם להיתר, אולם לאחרונה קיימו פגישה עם היועץ המשפטי של המינהל במחוז ירושלים, ולטענתם, הוא אינו מתנגד לעשיית שימוש חורג במקרקעין לתקופה מוגבלת, או להגשת בקשה לשינוי תב"ע נקודתי. לטענתם, התב"ע החלה על המקרקעין במושב אורה היא
תב"ע 777 ו-777א', המאפשרת מתן היתרים חורגים באישור הוועדה המקומית. ולראיה, במושב אורה קיים אולם אירועים שקיבל היתר חורג לתקופה של 10 שנים. המבקשים טוענים כי לאחר קבלת ההיתר מהמינהל, יוכלו להגיש בקשה לרישוי עסק, ולשם כך דרוש להם זמן נוסף.
אשר לטענת המשיבה כי העסק מהווה סכנה לשלום הציבור, המבקשים גורסים כי המקור לטענה טמון בכך שהעסק פועל ללא רישיון, וכי הטענה אינה נובעת מבדיקה פרטנית שנעשתה ע"י המשטרה. שכן, המבקשים משתפים פעולה עם המשטרה וגורמי רישוי אחרים. לראיה, ביום 27.8.04 הגיעו המבקשים לסיכום עם המשטרה על הסדרי התנועה באזור, שממנו עולה כי
"בתנאים מסוימים תאשר המשטרה את הפעלת המועדון".
באשר לתלונות על הרעש הבוקע מהדיסקוטק, טוענים המבקשים כי התלונות היו של תושבי "משואה" בלבד והתייחסו לאירועים שנערכו בחצר המשק, בעוד שכיום המועדון סגור ומבודד אקוסטית. המבקשים צירפו את חוות דעתה של ד"ר א' ארנון, אשר מדדה את השפעת הרעש מהדיסקוטק על בתים בשכונת "משואה" בירושלים וקבעה כי הם עומדים בתנאים שנקבעו בתקנות למניעת מפגעים (רעש בלתי סביר), התש"ן - 1990. המבקשים מציינים כי הם השקיעו כספים רבים להתאמת המועדון לדרישות מכבי האש, למעט התקנת ספינקלרים, המוערכת בעלות של עשרות אלפי שקלים "
והם יוכלו להתקינה רק לאחר שיידעו בוודאות כי יינתן להם זמן להכשיר את המועדון".
עוד טוענים המבקשים כי סגירת העסק תפגע באופן חמור בחופש העיסוק שלהם, משום שללא הדיסקוטק ישארו ללא מקור פרנסה.
כן טוענים המבקשים כי הם מופלים לרעה ביחס לתושבים אחרים של מושב "אורה" שהפעילו עסקים ללא רישיון. זאת, הן משום שהתושבים האחרים קיבלו אורכה של 18 חודשים כדי להכשיר את עסקיהם והן משום שכתב האישום שהוגש נגד תושבים אחרים של המושב - שהפעילו אף הם עסקים ללא רשיון - בוטל, לאחר שהתקבלה טענתם להגנה מן הצדק (תפ 3531/00
מדינת ישראל נ' אורה מושב עובדים להתיישבות, מפי כבוד השופטת ד"ר מיכל אגמון-גונן). לפיכך, טוענים המבקשים, כי יש ליתן להם אורכה של 18 חודשים להכשרת עסקם כדין, ולחלופין, יש להשהות את סגירת העסק עד שיינתן פסק הדין החלוט בעניינם של תושבי אורה האחרים.
4. המשיבה מתנגדת למתן אורכה נוספת לסגירת
הדיסקוטק ומבקשת את סגירתו
המיידית. מנגד, מסכימה המשיבה ליתן אורכה נוספת לדחיית ביצועם של צווי ההריסה ואיסור השימוש שהוצאו ביחס למשתלה (וליחידות הדיור). בהתנגדותה נסמכת המשיבה על הטעמים הבאים: האחד - סיכויי הרישוי לעסק אפסיים, לאחר שהמינהל דחה את הבקשה למתן היתר ומשום שתוכניות המתאר החלות על האזור אינן מאפשרות הקמת מועדון ריקודים.
השני -העסק מהווה הפרעה חמורה לתנועה וסכנה לשלום הציבור (בהתאם לחוו"ד של קצין הרישוי), ולמשטרה הוגשו תלונות בגין הרעש שהוא גורם. לטענתה, העסק גם אינו עומד בדרישות מכבי האש ובדרישות משטרת ישראל בנוגע לאבטחה ולתנועה הרבה של המכוניות והלקוחות, ממנו ואליו, והרעש הבוקע ממנו גורם מטרד לשכנים, הן במושב והן מחוצה לו (בשכונת משואה בירושלים).
5. המשיבה מפרטת את המגבלות הקיימות בתוכניות המיתאר החלות על המושב (
תוכנית מי/במ777, תוכנית מי/777א) ועל אזור מטה יהודה (
תוכנית מי/200ב') ביחס למפלסי הרעש, שעות הפעילות, מגבלות הכניסה והחנייה למושב, השימוש המותר בלולים למטרות לא חקלאיות ואיסור השימוש בקרקע ע"י מי שאינו בעל הנחלה. המשיבה גורסת כי "
הפעלת הדיסקוטק מהווה סטייה ניכרת מהתוכניות התקפות במקום".
אשר לטענת המבקשים בדבר הפגיעה בחופש העיסוק שלהם, טוענת המשיבה כי פרנסתם מהמשתלה ומהמבנים הובטחה, לאחר שלגביהם הסכימה, כאמור, לעיכוב הביצוע.
6. לעניין מדיניותה בדבר הארכת מועדים לביצוע צווים, טוענת המשיבה, כי ארכה של חצי שנה עד שנה ניתנת בדרך כלל בהסכמת התביעה מטעם המועצה האזורית מטה יהודה, כאשר תוך פרק זמן זה מתברר לצדדים אם יהיה רישוי בדיעבד אם לאו. לעומת זאת, ארכה של 18 חודשים ניתנת, לטענתה, רק במקרים מיוחדים וחריגים, בהם קיים סיכוי ברור מראש לרישוי אך הליך הרישוי צפוי להיות ארוך במיוחד. המשיבה מדגישה כי היא אינה מסכימה להארכות מועד במקרים שבהם אין אפשרות רישוי וגם הגיעו תלונות למשטרה.
אשר לטענות ההגנה מן הצדק, המשיבה טוענת כי המבקשים עצמם מציינים בבקשתם כי פסק הדין בת"פ 3531/00 הנ"ל בוטל ע"י בית משפט זה, שהורה על החזרתו לבית משפט קמא, משום שלא נערך בירור עובדתי. לפיכך, כיוון שאין מדובר בפסק דין חלוט, לא ניתן להישען עליו.
דיון והכרעה
7. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, באתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. כמה טעמים לכך. ראשית, סיכויי הרישוי בטווח הקרוב נחזים להיות קלושים, בין היתר, משום ש
הבקשה לשימוש חורג הוגשה
למינהל רק ביום 4.11.04 (לאחר שחלפה הארכת המועד לביצוע צו הסגירה)
וטרם אושרה. כך שגם אם תאושר בעתיד, יידרשו המבקשים להגישה לאישור הועדה המקומית ואפשר כי יידרש גם שינוי תב"ע נקודתי, משום שמדובר בשימוש שאינו תואם את תוכנית המיתאר של האזור. שנית,
נכון להיום העסק אינו מותאם לכל דרישות מכבי האש (שהרי גם המבקשים מודים כי עדיין לא התקינו ספינקלרים) וכן לדרישות המשטרה.