החלטה בתיק בש 6742/06

1.         ב11.9.05 ניתן בבית הדין לעבודה פ"ד שאישר הסכם פשרה בין הצדדים. ההסכם מחייב את חברת "נורדן אנרגיה בע"מ" (להלן: החברה) לשלם למבקש 210,000ש"ח בתוספת ריבית, בגין אי תשלום חלק מהמשכורות לו היה זכאי.

חשבונות הבנק וכספי החברה מוקפאים בצו בית המשפט המחוזי בירושלים במסגרת  ב"ש 4747/06, לפי חוק איסור הלבנת הון תשס"ה 2000, ולפי חוק מאבק בארגוני פשיעה תשס"ג 2003. זאת בשל הליך פלילי המתנהל נגד החברה בחשד שעברה עבירות חמורות, לכן אין אפשרות להעביר מהם כספים למבקש. הכספים שהוקפאו הינם כספי פיצויים בגין ההתנתקות שהעבירה לחברה מנהלת סל"ע. לחשבון נפרד, עליו שומרת מנהלת סל"ע, הופרשו כספים שייעודם פיצוי לעובדים. פניית המבקש לפרקליטות בבקשה לקבל את כספו נענתה בשלילה.

2.         המבקש פנה לבית המשפט בבקשה שיורה על שחרור כספי הפיצוי המגיעים לו, מהקפאה.

טענות הצדדים

3.         ב"כ המשיבה מתנגד לבקשה. הוא טען, כי יש מספר נושים לחברה וזכותו של המבקש אינה בהכרח זכות ראשונים, מדובר בזכות חוזית שיהיו בעלי זכויות קנייניות שיגברו עליה והיא אינה גוברת על צו הקפאה של המדינה. כן טען ב"כ המשיבה, כי היה על המבקש לצרף תצהיר לבקשתו זו, כפי שנדרש ממי שטוען שיש לו זכות ברכוש מוקפא, ע"פ פקודת הסמים המסוכנים. לדידו, בקשת המבקש איננה תמת לב משום שהחברה הגיעה איתו לפשרה "על חשבון המדינה". כן טען ב"כ המדינה כנגד ניסיון המבקש לקבל את הכסף מחשבון מיוחד שהוקצה לשם פיצוי לעובדים הנשמר ע"י מנהלת סלע. לטענתו, ע"פ חוק יישום ההתנתקות יכולה מנהלת סלע להעביר אך ורק כספים בהיקף מצומצם. וסכום הכספים שרוצה המבקש לקבל, על פי ההסכם שאושר, עולה על ההגבלה בחוק בהרבה.

ב"כ המבקש טענה, כי החברה אינה חדלת פירעון. אין, בהכרח, מצב בו לא כל הנושים יקבלו את הכספים המגיעים להם. למבקש מגיע הכסף מכוח צו שיפוטי ולא בשל תהליך פירוק. כן טענה ב"כ המבקש, כי החוב עצמו, לתשלום שכר העבודה, נוצר כבר בשנת 1998 ואילו על ההקפאה הוחלט רק בשנת 2005. ב"כ המבקש מציינת את העובדה שהמבקש הסתמך על קבלת הכספים שנפסקו לו.

דיון

4.         בניגוד לטענות שנשמעו במהלך הדיון: מנהלת סלע כלל אינה רלוונטית, כך גם חוק יישום ההתנתקות. השאלה אינה מה ניתן להעביר על פי המנהלת והחוק, כי אם, האם זכאי המבקש לקבל את הכספים. האופן בו יועבר הכסף אינו מענייננו. אם לא ניתן בשל, סיבות שונות, להעביר את הכספים מהחשבון המנוהל ע"י מנהלת סלע, יש להעבירם  מהכספים המוקפאים.

5.         לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה, כי יש לשחרר מההקפאה את  הכספים להם זכאי המבקש. אנמק את דבריי:

היבט משמעותי בעניין שלפנינו הינו פערי הכוחות בין הצדדים. ישנה חשיבות רבה לעובדה שמדובר בשכר ובאדם פרטי שהנזק שייגרם (ונגרם) לו בוודאות, אילו לא יקבל את הכסף לו הוא זכאי, עולה עשרת מונים על נזקה הפוטנציאלי של המדינה.

במהלך הדיון טענה המשיבה, כי היה קל לחברה להגיע להסכם הפשרה עם כסף "של המדינה" אותו הסכימה, ואולי  אף העדיפה, להעביר למבקש ולא למדינה.

האינטרסים השונים של החברה אינם ממין העניין. מדובר כעת בזכותו של המבקש, זכות שבית הדין לעבודה קבע שעומדת לו באשרו את הסכם הפשרה. גם כאשר מדובר באישור הסכם, מביע בית המשפט את דעתו ואין הוא משמש חותמת גומי. לו לא היה זכאי המבקש לכסף- לא היה בית המשפט מהסס שלא לאשר את ההסכם. החברה עצמה נהנית עדיין מחזקת החפות והינה עדיין בעלת הכספים. 

6.         יש להדגיש, כי מדובר בחוב של החברה לעובד, המסתמך על השכר לפרנסתו הקבועה והבטוחה. לשכר ישנה חשיבות מכרעת לקיומו היומיומי. על כן, ראוי שיקבל מענה הולם.

7.        כן, יש לציין כי החברה אינה חדלת פירעון, כך שייתכן ואין בהעברת כספים לעובד,     מניעת תשלום או צמצומו, מנושים אחרים.

8.         אכן, זכותו של המבקש אובליגטורית ואינה  קניינית, אך בל נשכח כי גם למדינה לא עומדת זכות קניינית. מדובר בהקפאה. למדינה עדיין לא השתכללה כל זכות. הכספים מוחזקים בידיה רק ככלי להבטיח כי ניתן יהיה לממש זכות כזו באם תשתכלל. פסקי הדין שהגיש ב"כ המשיבה אינם רלוונטיים לעניינו, מדובר, בשני המקרים בכלי רכב שאין ספק בקיום זכותה של המדינה בהם, בשונה מהמקרה שלפנינו.

9.         התרשמתי כי אין כאן כל פגיעה באינטרס שהוביל להקפאה. לא שוכנעתי כי במקרה זה קיימת סכנה של הברחת נכסים, או כי החברה עשתה יד אחת עם המבקש על מנת להבריח כספים מוקפאים. מדובר בסכום קטן יחסית לכלל נכסי החברה המוקפאים, שלא יפגע משמעותית ביכולת החברה לשלם את חובה אם יתברר כי עליה לעשות כן.

 10.      בשל כל אלו  אני  נעתר לבקשה. המשיבה תשחרר את סכום הפיצויים הפסוק.

ניתנה היום כ' באב, תשס"ו (14 באוגוסט 2006) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.