א. הבקשה שבפניי היא של המבקש, איתן איסקוב (להלן: "המבקש"), לביטול התנאים המגבילים שנקבעו במסגרת שחרורו בערובה. הטעם לכך הוא שהדיון בתיק העיקרי נמשך - לטענת המבקש - מזה תקופה ארוכה, ועדיין רחוק סיומו.
לטענת המבקש הזמן הרב שחלף מאז ביצוע העבירות המיוחסות לו, ומאז הגשת כתב האישום, מחייב את ביטול התנאים המגבילים בהם שרוי המבקש, מה עוד שהחלק המיוחס למבקש בביצוע העבירות הוא קטן ביותר, ורוב רובו של המשפט אינו נוגע אישית למבקש. עוד נטען שמזה זמן רב לא עלה על דוכן העדים עד הקשור למבקש, וסיומו של המשפט אינו נראה באופק.
ב. כתב האישום (המתוקן) מייחס למבקש ולנאשמים הנוספים עבירה של איסור הלבנת הון, לפי סעיף 3 של חוק איסור הלבנת הון, תש"ס-2000, וכן עבירה של איסור עשיית פעולה ברכוש אסור לפי סעיף 4 של חוק איסור הלבנת הון, תש"ס-2000, הכל בהתאם למפורט באישום השני של כתב האישום (המתוקן).
אביא כאן בקצרה בלבד את פרטי ההליך עד כה: כתב האישום המקורי הוגש ביום 24.8.03. בתאריך 28.8.03 שוחרר המבקש, מן המעצר, וכן שני נאשמים נוספים יחד איתו, וזאת בהסכמת המשיבה, לחלופת מעצר בתנאי מעצר בית מלא, וכנגד הפקדה של 50,000 ש"ח במזומן או בערבות בנקאית.
בהחלטה מיום 9.10.03 (ב.ש. 3799/03) קבעתי, אחרי דיון, שחלקו של המבקש ושני הנאשמים הנוספים בביצוע העבירות נשוא כתב האישום, קטן באופן משמעותי לעומת חלקם של הנאשמים מס' 1 - מס' 3. בהחלטה מיום 17.10.03 איפשרתי למבקש לצאת ממקום שהייתו דאז (נהריה) לצורך עבודה בלבד (בפיקוח ובהשגחה), בימים ובשעות שנקבעו.
בהחלטה נוספת קבעתי שהמבקש ישהה בכפר ורדים, וכי פרט ליציאה לעבודה (בפיקוח והשגחה) על המבקש לשהות בביתו שבכפר ורדים בתנאי מעצר בית מלא.
בערר שהגישו הנאשמים לבית המשפט העליון (בש"פ 10157/03), ביחס להחלטות מאוקטובר 2003, קבע כב' השופט י. טירקל שהעוררים הם מסוכנים, וכי למרות זאת הורה בית משפט זה לנקוט בדרך של חלופות מעצר: "
בכך היטיב עמם. לא מצאתי מקום להיטיב עימם עוד" .
ג. בתיק ב"ש 3462/04 דנתי בבקשת המבקש והנאשמים מס' 5 ומס' 6 לעיין מחדש בתנאי שחרורם בערובה.
קבעתי שלדעתי אין מקום לבחון מחדש את חמר הראיות, וכי נקודת המוצא מבחינתי היתה ועודנה שבשלב הנוכחי של הדיון קיימות בעיקרו של דבר ראיות לכאורה להוכחת האישומים שמייחסת המאשימה לנאשמים בתיק העיקרי, וכי חלקם של המבקש והנאשמים מס' 5 ומס' 6 קטן באופן משמעותי מחלקם של הנאשמים מס' 1 ומס' 3 .
הוספתי שמאז ההחלטה מיום 9.10.03 לא חל שינוי שיהא בו כדי להצדיק מסקנה אחרת.
בהחלטה מיום 29.3.04 (בקשה לעיון מחדש בתנאי הערובה) ציינתי שנעשה בענייננו איזון מתאים בין הקפדה על תנאי מעצר בית מלא, לבין מתן אפשרות למבקשים לצאת לעבודתם בתנאי פיקוח והשגחה, וכי בנסיבות אלה אין הצדקה להקל עם המבקשים מעבר לכך.
בערר שהוגש על ידי המבקש קבעה כב' השופטת מ. נאור בהחלטתה מיום 21.4.04 (בש"פ 3429/04), שמאז החלטת כב' השופט י. טירקל (מיום 1.12.03) לא חלף זמן רב, וכדבריה:
"איני רואה לעת הזו, שינוי נסיבות המצדיק שינוי תנאי השחרור בערובה"
עוד הוסיפה כב' השופטת מ. נאור:
"יחד עם זאת, לחלוף הזמן יכולה להיות משמעות, אשר תצריך, עם הזמן, הקלה זו או אחרת בתנאי השחרור. העורר חושש כי המשפט עשוי להתארך עוד ועוד והתנאים שנקבעו יעמדו בתוקפם לזמן בלתי מוגבל. לכשייקבעו מועדי שמיעת הראיות או ב-10.9.04, לפי המוקדם, יוכל העורר להגיש בקשה לעיון חוזר בתנאי השחרור ובית המשפט יחליט כחוכמתו כשתהיה בידו תחזית צפויה בדבר התמשכותו של המשפט"
ד. בהחלטה נוספת מיום 6.5.04 (ב.ש. 3993/04), נתתי אפשרות למבקש לצאת לעבודה בחברת אופק מיחזור בע"מ בימים ראשון עד חמישי בשבוע, מן השעה 08:30 בבוקר עד השעה 18:00, ובימי שישי בין השעות 08:30 עד 15:00, כשעל המבקש לשהות בימים ובשעות אלה אך ורק בתחומי המגרש של חברת אופק מיחזור בע"מ אשר בקריות, בפיקוח מר גיא סלמן, וכן נקבע שעל המבקש להגיע למקום העבודה בליווי רעייתו, גב' רינת אסייג, ולחזור איתה או עם גיסו, אשר אסייג, ממקום העבודה לביתו בכפר ורדים.
ה. בדיון שהתקיים בתאריך 15.7.04 ב-ב.ש. 4560/04 עמד הסניגור על כך שלמרות מאמציהם של שני הצדדים לקידום התיק, אין צפי לסיום המשפט בפברואר 2005, ומדובר בתיק שבו כ-180 עדי תביעה.
הסניגור הציע באותה ישיבה להסתפק בערבות הכספית המופקדת, ובצו עיכוב היציאה מן הארץ, כשניתן להוסיף הוראה בדבר התייצבות המבקש במשטרה, ואילו המשיבה סברה שאין מקום להקלות נוספות מעבר לאלה שלהן זכה המבקש.
ו. בהחלטה מיום 18.7.04 קבעתי שיש מקום לאפשר למבקש הקלה מסויימת בתנאי שחרורו בערובה כדלקמן: