ב"ש, פ
בית המשפט המחוזי נצרת
|
64-08,2-08
30/01/2008
|
בפני השופט:
יצחק כהן - סגן נשיא
|
| - נגד - |
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד יבגני רובין
|
הנתבע:
שאול באיאנה
עו"ד הרצל סמילה
|
| החלטה |
א. המבקשת עותרת למעצר המשיב עד תום ההליכים נגדו כמצוות ס' 21(א) לחסד"פ (סמכויות אכיפה-מעצרים) התשנ"ו- 1996 (להלן: "
חוק המעצרים").
על פי המיוחס למשיב בכתב האישום, בינו לבין שלומי דהן (להלן: "
שלומי"), שהנו אסיר המרצה מאסר בבית סוהר צלמון (להלן: "
הכלא"), קיימים יחסי חברות מזה מספר שנים.
המשיב מכיר את שירן לוגסי (להלן: "
שירן") וכדבריו, מהשכונה.
כמיוחס, ביום 6.12.07, התקשר שלומי אל שירן ושידלה להחדיר עבורו סם מסוכן לכלא. שלומי אמר לשירן שהוא שולח אליה מטעמו אדם שיביא לה את הסמים, כפי העולה מהמיוחס והמבואר להלן, מדובר במשיב.
באותו יום, בשעות הלילה, יצר המשיב קשר טלפוני עם שירן ובסמוך לשעה 23:00 הגיע המשיב בסמוך לבית מגוריה ומסר לה סם מסוכן מסוג הרואין בכמות של למעלה מעשרה גרם נטו שהיה ארוז בדומה לטמפון וזאת, על מנת ששירן תוכל להחדירו לאיבר מינה ולהבריחו לכלא (להלן: "
הסם").
למחרת היום החדירה שירן את הסם אל בית הסוהר כשאריזת הסם חבויה באיבר מינה והעבירה את הסם לשלומי.
בגין כך, מואשם המשיב בעבירות של סחר בסם מסוכן והחזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי בלבד זאת, במסכת הראשונה לכתב האישום.
במסכת השניה לכתב האישום, מצוין כי ביום 13.12.07, בסמוך לחצות הליל, ולאחר תיאום טלפוני מוקדם, הגיע המשיב שוב סמוך לבית מגוריה של שירן ומסר לה סם מסוכן מסוג הרואין במשקל של כ- 10 גרם אשר היה ארוז אף הוא, באריזה דמוית טמפון.
למחרת היום, בכניסתה של שירן לחדר החיפוש בכלא כשהסם חבוי באיבר מינה, עלה בליבה של הסוהרת המבצעת את החיפוש חשד, ובסופו של דבר נתפסה חבילת הסם ומשקלה נטו, 9.92 גר'.
בעקבות האמור, יוחסו למשיב עבירות של סחר בסם מסוכן (פעמיים) בניגוד לס' 13 +19 א' לפקודת הסמים המסוכנים (נ"ח) ה'תשל"ג - 1973 בצירוף ס' 29 לחוק העונשין ה'תשל"ז - 1977, והחזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי בלבד (פעמיים) בניגוד לס' 7
(א) + (ג) רישא לפקודת הסמים.
כמבואר, מדובר בסם מסוג הירואין.
ב. בין הצדדים קיימת הסכמה הן לעניין קיומה של עילת מעצר סטטוטורית (לאור העבירות המיוחסות למשיב), והן בדבר מסוכנותו של המשיב.
כמו כן, מסכים הסנגור כי קיימות ראיות לכאורה, אולם עיקר טענתו הינה כי ראיות אלה הינן קלושות והכרסום בהן הינו רב, ולכן יש לשחרר את המשיב לחלופת מעצר ראויה.
מכאן, הדיון בפנינו מצומצם לשאלת עוצמת הראיות לכאורה העומדות לחובתו של המשיב והמשתמע מכך.
ג. המבקשת טוענת בבקשתה כי בידיה ראיות לכאורה טובות להרשעת המשיב במיוחס לו; ראייתה המרכזית של המבקשת הינה הודאתה של שירן לצד ראיות חיצוניות המחזקות את גרסתה.
1. לגרסת המבקשת, אומנם בשלב ראשון, שירן טענה בחקירתה שאין היא מכירה את האדם שסיפק לה את הסמים, ואף נתנה תיאור הפוך לתיאורו של המשיב, אולם בד בבד מסרה את מספר הטלפון האמיתי של המשיב וטענה כי המספר שייך לאותו אדם שהביא לה את הסמים.
2. במסדר צילומים שנערך לשירן במסגרת חקירתה טענה שירן כי היא איננה מזהה אף אחד למרות שתמונתו של המשיב נכללה במסדר וכפי שהתברר מאוחר יותר השניים מכירים היטב.
אולם, לטענת המבקשת, חשוב הוא שעוד בשלב הראשוני יצרה שירן בחקירתה קשר בין המשיב לאירועים נשוא האישום.