לפניי בקשת המבקשת לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו בת.פ. 234/08.
כתב האישום והבקשה
1. בד בבד עם הגשת הבקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, הוגש כתב אישום מתוקן נגד המשיב, הכולל שני אישומים. בפרק העובדות של האישום הראשון נאמר, כי ביום 19.10.1997 נישאה המתלוננת, תושבת ירושלים לאדם (להלן: "האב"), תושב רמאללה, ולשניים נולדו שני ילדים, ילידי 1999 ו-2003 (להלן: "הקטינים"). ביום 2.7.07 נפטר האב כתוצאה מאירוע לבבי, וממועד זה ואילך נתגלע סכסוך בין המתלוננת למשפחת האב, בכל הקשור למשמורת בה ישהו הקטינים. ביום 24.1.08 בעקבות הסכסוך, עזבה המתלוננת את רמאללה ושבה עם ילדיה להתגורר בבית חנינה בירושלים (להלן: "הבית"). משכך, גמלה בליבם של סבם ודודם של הקטינים ההחלטה לחטוף את הקטינים מהמתלוננת לביתם שברמאללה. במסגרת ההכנות לחטיפה, סמוך לחודש אפריל 2008, יצרו הסב והדוד (בכתב האישום נכתב בטעות "הסב והאב" - א.פ.) קשר טלפוני עם שכן הגר מול בית המתלוננת, וביקשו ממנו לתצפת על בית המתלוננת, על מנת לקבל פרטים על הקטינים, וכדי לבדוק הימצאותם בסמוך של כלי הרכב אשר בשימוש משפחת המתלוננת. השכן נענה לבקשה זו וסמוך למועדים המפורטים מטה, מסר פרטים בהתאם, לאחר שתיצפת מספר פעמים ממרפסת ביתו לבית המתלוננת ולרחבה הסמוכה לבית, שם נוהגים הקטינים לשחק.
במועד סמוך ליום 19.7.08, פנה הדוד למשיב וסיכם עימו כי יחטוף את הקטינים מקייטנה בה הם שוהים במועדונית הסמוכה לבית ספרם או מבית אימם - שניהם בבית חנינה, לא יאוחר מיום 21.7.08 (להלן: "הקשר"). ביום 21.7.08 בשעות הבוקר, לבקשת הדוד, דיווח השכן טלפונית לדוד, כי הקטינים יצאו מהבית עם אימם. הדוד עדכן את המשיב טלפונית אודות הדיווח. מיד לאחר מכן, במסגרת הקשר ולשם קידומו, הגיע המשיב לבית חנינה יחד עם שניים אחרים שזהותם אינה ידועה למבקשת (להלן: "האחרים"). האחרים התמקמו סמוך לבית ואילו המשיב נותר סמוך לשטח בית הספר. בשעת הצהריים, לאחר שהקטינים יצאו משטח בית הספר ופנו לעבר הבית, קרב אליהם המשיב על מנת לחטפם, אך הימצאות ניידת משטרה ורכב עירייה במקום, מנעו מבעדו להוציא את הקשר מן הכוח אל הפועל.
ביום 21.7.08 סיכם המשיב עם מרואן אבו-מיאלה (להלן: "מרואן") שיצטרף אליו למחרת היום לביצוע החטיפה, ולצורך כך יאספו מביתו בשעה 16:00. ביום 22.7.08, סמוך לשעה 16:00, במחנה הפליטים שועפט, אסף המשיב את מרואן ואדם נוסף בשם אדהם הינדי ברכב מסוג "סובארו לגאסי" (להלן: "הסובארו") והשלושה נסעו לבית חנינה לביצוע החטיפה. באותו יום, סמוך לשעה 19:00, שבו המתלוננת והקטינים לבית ממסיבה שנערכה בבית ספרם לרגל סיום הקייטנה בה שהו, ברכב מסוג "פולקסווגן בורה", נהוג על ידי אימה של המתלוננת (להלן: "הרכב", "הסבתא"). בד בבד, הגיעו השלושה לבית הספר, וידאו כי הקטינים יוצאים משטח בית הספר ולאחר מכן נסעו להמתין לרכב באזור הכניסה לבית. עם הגיעם לפתח הבית, חסם המשיב שנהג את הסובארו את הרכב. המשיב שנהג את הסובארו נותר ברכב כשמנועו מונע והאחרים יצאו מהסובארו, וניסו לפתוח את הדלתות האחוריות של הרכב, ללא הצלחה. משכך, הורו לסבתא לפתוח את חלון הרכב ואז הכניס מרואן את ידו לתוככי הרכב, פתח את מנעול הדלת האחורית והשותפים הוציאו בכוח את הקטינים מהרכב, חרף בכיים של אלה וחרף זעקותיהן של המתלוננת והסבתא. המתלוננת ניסתה לאחוז בידה את רגלו של בנה הקטן, אך מרואן היכה אותה בידה באמצעות ידו. מרואן ואדהם הכניסו את הקטינים בניגוד לרצונם לסובארו ונמלטו מהמקום לכיוון רמאללה, דרך מחסום קלנדיה (להלן: "המחסום"), בשעה 19:13. מרחק מה אחרי המחסום הועברו הקטינים לרשות הדוד והסב והמשיכו עימם לרמאללה. עוברי אורח ששמעו את זעקות האם, הזעיקו את המשטרה.
בהמשך, כוחות הביטחון נכנסו לתמונה ויצרו קשר עם המשטרה הפלסטינית לאיתור הקטינים. כעבור כשמונה שעות, יצר אדם מטעם מושל רמאללה קשר טלפוני עם אחיה של המתלוננת ואיפשר למתלוננת לשוחח עם הקטינים, שלא הפסיקו לבכות. המתלוננת הגיעה למושל רמאללה ושם אולצה לחתום על מסמך המקנה לסב זכות לראות את הקטינים ברמאללה אחת לשבועיים, שאחרת לא תקבל המתלוננת את הקטינים לרשותה. המתלוננת חתמה על המסמך וקיבלה את ילדיה לרשותה.
על יסוד האמור, הואשם המשיב בקשר לפשע עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק") ובחטיפה, עבירה לפי סעיף 369 לחוק.
2. באישום הנוסף שבכתב האישום המתוקן, הואשם המשיב בעבירות נשק, עבירה לפי סעיף 144(א) לחוק. בפרק העובדות של אישום זה נאמר כי מישל סבאג יואב (להלן: "מישל"), שלו היכרות מוקדמת עם המשיב, הינו "בעל רשיון מיוחד בחברת שמירה" מטעם משרד הפנים ומשמש החל מיום 16.6.08 כמנהל סניף ירושלים של חברת צ.מ.א. שומרת אחזקות ושמירה (2007) בע"מ (להלן: "החברה"). במסגרת תפקידו זה, החל מיום 30.6.08, מוסמך מישל לנהל חדר נשק בחברה ולרכוש תחמושת עבור החברה ומטעמה.
ביום 2.8.08 או במועד סמוך לכך, סיכמו מישל והמשיב כי מישל יספק למשיב 2000 כדורים בקליבר 9 מ"מ (להלן: "הכדורים"), תמורת סכום כסף. ביום 3.8.08 סמוך לשעה 10:30 רכש המשיב מחברת הנשק "מגנום 88 בע"מ" (להלן: "מגנום") את הכדורים, על חשבון החברה וקיבלם לידיו, זאת לאחר שהציג במגנום היתר לרכישת הכדורים, אותו קיבל במרמה ממשרד הפנים. סמוך לאחר מכן קיבל המשיב ממישל את הכדורים ושילם עבורם למישל סכום כסף שאומדנו המדויק אינו ידוע למבקשת. בהמשך אותו היום, קיים המשיב שיחות טלפון עם רבים אחרים על מנת למכור את הכדורים.
3. בבקשת המבקשת למעצר המשיב נאמר, כי בידי המבקשת ראיות לכאורה להוכחת האישומים המיוחסים למשיב, לרבות הפללתו על ידי אחד משותפיו לעבירה. כן נאמר, כי העבירות ונסיבות ביצוען, שכללו תכנון קפדני ושימוש בכוח כלפי הקטינים הנחטפים ואימם, מקימות נגד המשיב עילות מעצר על פי סעיפים 21(א) (1)(א) ו-(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המעצרים"). עוד נאמר כי לחובת המשיב שתי הרשעות קודמות בעבירות של נשיאת נשק שלא כדין, בגינן ריצה זה מכבר עונשי מאסר ממושכים. לדעת המבקשת, בשל חומרת העבירות המיוחסות למשיב, אין תחליף ראוי למעצרו.
המסגרת הנורמטיבית
4. דינה של הבקשה להידון על פי הוראות סעיף 21(א)ו- (ב) לחוק המעצרים, היינו כי קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירות על ידי המשיב, כי קמה עילת מעצר וכי לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך שהפגיעה בחירותו של המשיב תהא פחותה.
5. ב"כ המשיב, עו"ד סהר עלי, הסכים כי קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירות המיוחסות למשיב וכי קמה עילת מעצר וביקש כי יוגש תסקיר של שירות המבחן על מנת שתיבדק האפשרות לחלופת מעצר.
המבקשת התנגדה להגשת תסקיר של שירות המבחן, וכן הדגישה כי היא עומדת על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים בכל מקרה, גם אם תימצא חלופת מעצר ראויה בעניינו על פי המלצת שירות המבחן.
שירות המבחן נתבקש להגיש תסקיר מעצר בעניינו של המשיב כדי לבחון חלופת מעצר שהוצעה על ידו בביתה של דודתו בכפר בית צפפה בפיקוח אימו ודודתו.
תסקיר מעצר
6. מתסקיר המעצר מיום 29.10.08 עולה כי המשיב הוא כבן 28, נשוי ואב ל-4 ילדים בין הגילאים 1-6 שנים. אחד מילדיו סובל ממחלת כליות ומקבל טיפול אינטנסיבי בבתי חולים. עד למעצרו עבד המשיב, לדבריו, באיסוף אשפה בעירית ירושלים ובמקביל עבד בשמירה. בהתייחסות לנסיבות מעצרו התרשם שירות המבחן כי המשיב מתקשה לראות חומרת האישומים והשלכותיהם על קורבנות החטיפה, כמו כן את הבעייתיות הנגזרת ממעורבות בה. המשיב תופס את התנהגותו כסיוע לעזרה מבלי לראות את האלמנטים הפוגעניים והסיכון שנגזר מהתנהגותו. המשיב תיאר תחושות מצוקה שחש בתנאי המעצר. שירות המבחן העריך כי קיים סיכון במצבו למעורבות פלילית נוספת. בסיפא לתסקיר המעצר נאמר, כי משיחה שערך קצין המבחן עם הערבות המוצעות, התרשם כי המדובר בחלופת מעצר סבירה, יחד עם זאת, על רקע הערכת הסיכון התקשר להעריך האם החלופה המוצעת יש בה לאפשר תנאי הפיקוח הנדרשים במקרה זה, ולאור זאת אין בידי שירות המבחן לבוא בהמלצה חד משמעית לשחרור.
עיקרי טענות הצדדים
7. באת כוח המבקשת, עו"ד איילה גלברט-יעקב, התנגדה לכל חלופת מעצר המוצעת על ידי המשיב, ולשיטתה יש לעוצרו עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. ב"כ המבקשת הפנתה להערכת המסוכנות כפי שבאה לידי ביטוי בתסקיר המעצר. בנושא המסוכנות, הפנתה גם לעברו הפלילי של המשיב, אשר כולל עבירות נשק אשר בגינן נדון למאסר בפועל. כן ציינה, כי המשיב ביצע עבירות נשק בעבר בעוד שהיה תלוי ועומד נגדו מאסר על-תנאי, וכי יש בכך להצביע על מסוכנות.