ערר על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט א' רובין) מיום 19.4.2005, לשחרר את המשיב לחלופת מעצר בתנאים הבאים: מעצר בית מלא בבית הוריו ובפיקוחם, התחייבות עצמית על סך 10,000 ש"ח, הפקדה כספית על סך 7,500 ש"ח, ערבות צד ג' של שני הוריו בסכום של 10,000 ש"ח.
כתב האישום הוגש נגד שלושה: מאור מהגר, המשיב וערן ארנון. בכתב האישום נטען, כי בתאריך 13.3.2005, לפנות בוקר, הגיע המשיב עם מהגר ושתי חברות ל"בגט מרציאנו" ברח' יפו 31, לאחר דקות ספורות התפתח דין ודברים בין המתלונן שהיה במקום לבין המשיב ומהגר. לאחר שהגיע לשם גם ארנון - החלו השלושה להכות את המתלונן באמצעות כסאות, זרקו עליו כסאות ומתקנים נוספים, נטלו בקבוקי בירה מזכוכית מחנות סמוכה וזרקו לעבר המתלונן. מהגר זרק אבן שפת מדרכה לעבר החנות. כתוצאה ממעשי השלושה, נפצע המתלונן בכף יד ועובד בחנות נפצע ונכווה בכפות ידיו משמן חם שנשפך עליו. למקום נגרמו נזקים רבים. מיד לאחר מכן, ומשהבחינו השלושה בשוטרים, הם נסו על נפשם.
בתאריך 28.3.2005, ולאחר דיון בהארכת מעצרו של המשיב, סיפק אדם למשיב סם מסוכן מסוג חשיש בכמות של 3.3 גרם.
בית משפט קמא קבע, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב וכי מתקיימת בענינו עילת מעצר בגין מסוכנותו. בענין זה יש לציין, כי המשיב נתפס כמה ימים אחרי אירוע האלימות בעת ששהה בדירה שאינה מקום מגוריו הרגיל.
הדיון בבית משפט קמא התמקד בשאלת חלופת המעצר, ולענין זה ניתן על ידי שירות המבחן תסקיר מעצר.
ב"כ העוררת טוענת, כי בית משפט קמא פירט בהחלטתו את מעשיו החמורים של המשיב, ההמלצה השלילית של שירות המבחן וכן את עברו הפלילי של המשיב, ולמרות זאת החליט לשחררו לחלופת מעצר והתוצאה אינה מתיישבת עם ההנמקות שהיו חייבות להוביל בהכרח למסקנה של מעצר עד תום ההליכים.
ב"כ המשיב טענה, כי בית המשפט קמא איזן בצורה ראויה את שיקולי המעצר והעדיף שלא להסתמך על המלצת שירות המבחן שאכן היתה בלתי מבוססת והתעלמה מהמסגרת המשפחתית החמה והטובה של המשיב. באשר לעברו הפלילי של המשיב טענה, כי אין מדובר בעבר עם אלימות, ולהיפך, אין בעברו עבירת אלימות אחת.
דין הערר להתקבל מהטעמים הבאים:
א. המשיב וחבריו יזמו קטטה אלימה במסעדה כשהם גורמים לפציעת שני אנשים ולנזק רב במקום. לאחר מכן נמלטו מהמשטרה. אלימות כזו של אנשים צעירים מחייבת תגובה מיידית והולמת כבר בשלב זה של המעצר. אין מדובר באירוע של מה בכך, אלא בהשתוללות של שלושה אנשים כלפי אדם אחד, שלא הרפו עד שפצעו והרסו, וכאשר נוכחו כי המשטרה מגיעה - נסו על נפשם.
ב. למשיב יש עבר פלילי משמעותי על אף גילו הצעיר. בדיקת הגיליון מלמדת, כי עבר שורה של עבירות. על חלק ניכר מהן לא הורשע רק בשל היותו קטין. ואלו העבירות: שבל"ר, נטישת רכב ונהיגה בו ללא רשיון, פריצה לרכב בכוונה לגנוב, גניבה, החזקת סמים מסוכנים, שיבוש הליכי משפט, עבירות סמים נוספות בגינן ישב בכלא במשך שמונה חודשים. מדובר בעבירות שנעברו מאז שנת 2000, והאחרונה בהם בשלהי 2003. נראה כי המשיב אינו נרתע מהעבירות ולא למד לקח ממאסרו. הוסף לכך, כי גם תוך מעצרו הנוכחי, עבר לכאורה עבירת סמים, כמיוחס לו באישום מספר 2.
ג. שירות המבחן בדק את ענינו של המשיב והתרשם, כי מדובר בבחור אימפולסיבי, המתקשה בדחיית סיפוקים וריצוי דחפים, ולפיכך נשקפת ממנו רמת מסוכנות והוא זקוק להצבת גבולות. לעמדתו, ספק אם המשיב יכול לשהות במשך תקופה ארוכה במעצר בית, ויש בו יכולת להערים על המפקחים עליו. בית משפט קמא דחה עמדה זו של שירות המבחן, שכן לטעמו לא הונחה תשתית עובדתית מספקת ובעיקר קבע כי אין בסיס לכך שהמשיב יערים על הוריו בעת מעצר הבית. אכן, בית משפט אינו מחוייב לקבל את המלצת שירות המבחן ככתבה וכלשונה, אולם גורם מקצועי זה התרשם והעריך את מסוכנותו של המשיב על סמך שיחה עם המשיב והידע המקצועי שלו. לממצאיו יש בסיס בעברו של המשיב ובהתנהגותו תוך כדי מעצר, לאחר שלא היסס לקבל מחבר מנת סם. על רקע דברים אלה, היה מקום ליתן משקל רב יותר להמלצת שירות המבחן.
ד. שחרור למעצר בית מחייב מתן אמון במשיב. במקרה זה, לא ניתן לתת בו אמון, הן בשל עבירת האלימות, ההימלטות מן השוטרים, שהייה שלא במקום הרגיל לאחר ביצוע העבירה, דבר שיש בו סממן של הימלטות, וכן עבירת הסמים תוך כדי המעצר. קשה גם לתת אמון בבחור צעיר כזה, שעבר עד היום שורה של עבירות, ישב בכלא ונראה שלא למד לקח. שירות המבחן אף הוא התרשם, כי יש קושי במתן אמון במשיב עצמו וביכולת שלו לרסן עצמו בהיותו סגור תקופת זמן בבית הוריו.
ה. מהגר, חברו של המשיב לביצוע העבירות, נעצר עד תום ההליכים. הפרש הגילאים ביניהם הינו מספר חודשים ואינו משמעותי כפי שנטען על-ידי ב"כ המשיב. הרקע העברייני של השניים אינו כה שונה עד שיש בו כדי להצדיק דין שונה למשיב מאשר למהגר.
ו. התיק העיקרי קבוע לשמיעת ראיות בתאריך 16.5.2005, ויש סיכוי כי יסתיים בהקדם, כך ששמיעת המשפט ממילא לא תיארך זמן רב.
בהחלטה זו אינני מתעלם מקשייו האישיים של המשיב ומבעיות הקשב והריכוז מהן הוא סובל והראויות לטיפול, ומהרצון האמיתי של הוריו לטפל בו ולשפר את דרכיו, אלא שרצון זה צריך לבוא לידי ביטוי במהלך הטיפול בתיק העיקרי בו יוכל בית המשפט לשקול שילוב של ענישה ושיקום.
לאור האמור, אני מאריך מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.
ניתנה היום י"ג בניסן תשס"ה (22 באפריל 2005) במעמד הצדדים.