1. נגד המשיב ואחר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה לפי סעיף 7 (א) ו- (ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש) תשל"ג - 1973, דהיינו של אחזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית.
על פי כתב האישום החזיק המשיב בתאריך 18.04.06 יחד עם אחרים ברכב בו נהג חברו ובצוותא איתם - סם מסוכן מסוג קנאבוס במשקל 10.01 ק"ג מחולק ל-11 יחידות, ובסמים מסוכנים מסוג קנאבוס במשקל 1.2023 גרם וחשיש במשקל 1.0649 - שלא לצריכה עצמית וללא היתר.
יחד עם כתב האישום הוגשה בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לסיום ההליכים.
2. ב"כ המשיב טען מתחילת דיון כי המשיב 2 הוא נוסע בלבד ברכב, כי לא נתפס דבר על גופו, אין הוא יודע דבר, עצם שהייתו ברכב אינה מעידה על מעורבותו, וכי האחר שנגדו הוגש כתב אישום הודה בעבירה המיוחסת.
על טענותיו אלה חזר בפניי בדיון שנתקיים אחר ששירות המבחן נתן תסקיר מעצר, שהרי בדיון מיום 27.04.06 - הסכים כי לצורך הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים - קיימות ראיות לכאורה אם כי הן במדרג הנמוך ביותר שאין בו להצדיק מעצר עד תום ההליכים, ומתוך שהעבירה עצמה מקימה עילה למעצר ומתוך שיקול מצבו של המשיב, חולה עצבים המקבל קלונקס באופן קבוע.
3. ב"כ המבקשת טען גם הוא לתשתית הראייתית ולעילת המעצר, ואף כי הסכימה המבקשת כי ינתן תסקיר מעצר - הנה הודיעה כי תתנגד אם תינתן המלצה לחלופת מעצר.
4. בחנתי את חומר הראיות ומצאתי כי יש בו הפוטנציאל הראייתי הדרוש להרשעת המשיב בעבירה המיוחסת לו.
המשיב כאן אמנם ניסה להרחיק עצמו, מסר תחילה כי ישן כל עת נסיעת חבריו וכי לא היה לו שמץ מושג על כי היו סמים ברכב ואילו סמים, שבקיומם נוכח רק כאשר השוטרים מצאו אותם, אך חומר הראיות מלמד אחרת, שהרי המשיב מאשר בחקירתו כי לא ישן מהלך כל הנסיעה, אלא עצר וירד מהרכב יחד עם השניים האחרים לעשות צרכיהם - או אז, כך נמסר בהודעות האחרים- נמצא כביכול הסם במקום שנבחר לעשיית הצרכים - ונלקח.
המשיב טען כי ישב ברכב כל עת הנסיעה במושב הקדמי, אך לא ראה דבר ולא ידע דבר מאחר והיה תחת השפעת כדורי קלונקס.
באשר למשקל הראיות, דיותן, או ההגיון שבהן, (כפי טענת ב"כ המשיב ) ידון בית המשפט בתיק העיקרי - ושלב זה ולצורך הבקשה כאן די בתשתית הראייתית שהונחה.
וראה מקום זה שוב בהלכה הידועה כי בית המשפט הבוחן את קיומן של ראיות לכאורה לצורך גיבושה של עילת מעצר אינו נדרש, אלא לבחון האם די בראיות אשר הובאו בפניו, באם תוכחנה במהלך המשפט, כדי להוכיח את אשמת הנאשם מעבר לכל ספק סביר, וכך נקבע עוד כי בית המשפט אינו נדרש, שלב זה, לבחינת מהימנותן של האימרות המובאות בפניו או לבחינת משקלן האפשרי של הראיות שבפניו ואת דיותן לביסוס הרשעה (ראה בבש"פ 3796/06 נדים אבראהים רוק נ. מדינת ישראל מיום 25.08.06).
5. אין חולקין כי העבירה כשלעצמה מקימה עילה למעצר, אין חולקין גם כי גם אם קמה עילה למעצר, גם אם ניתנו ראיות לכאורה - הרי שומה על בית המשפט לבחון אפשרות לשחרר נאשם בחלופה למעצר - אך כזו לא מצאתי בעניינו של המשיב לאחר שלא ניתן לקבוע כי מתקיימות בו אותן נסיבות חריגות ויוצאות דופן שיהא בהן לגרום להחלטה שלא לעצרו.
כידוע ההלכה היא כי רק במקרים חריגים ויוצאי דופן ניתן יהא לשלול חזקת המסוכנות הסטטוטורית הקמה מתוך העבירה המיוחסת למשיב ולהצדיק חלופת מעצר - וכאלה לא נמצאו בו
עברו הפלילי של המשיב מכביד וכולל בעיקר עבירות רכוש ואלימות, גם עבירות לפי פקודת הסמים המסוכנים, הוא גם ריצה בעבר מאסר בפועל.
שירות המבחן מצא שלא להמליץ על שיחרורו בחלופה שהוצעה כי ישהה במעצר בית אצל הוריו, אף כי התרשם מההורים כאנשים המתפקדים באורח נורמטיבי, ולאחר שנמצא כי אין הם מעורבים בחייו, אינם מכירים את הבעיות המאפיינות התנהגותו ומעשיו, ואין הם מסוגלים להציב הגבולות הדרושים.
שירות המבחן מציין כי המשיב אינו נכון לבחון עצמו, להכיר בבעיית התמכרותו לסמים ולצורך בטיפול - ומכאן אין הוא מתאים לטיפול גמילה, וכך גם נמצא כי מסגרת פתוחה שאינה טיפולית לא תיתן לו מענה.
6. בנסיבות אלה ומכל המקובץ, כאשר ברי כי לפנינו מי שמכור לסמים ולא רק עושה שימוש בקלונקס, לו מיוחסת עבירה של אחזקת סם בכמות הנקובה בכתב האישום - שלא לצריכה עצמית, עבירה שנעשתה בצוותא עם אחרים, כאשר יש לקחת בחשבון גם את אופן חלוקת הסם, אריזתו והטמנתו - אני מוצאת להורות על מעצרו של המשיב עד לסיום ההליכים.
אציין כאן כי גם מעצרם של האחר המעורב באותו כתב אישום, ואחר נוסף נגדו הוגש כתב אישום בנפרד - הוארך עד לסיום ההליכים, ומתוך החובה שלא להפלות (אחר שאני לוקחת בחשבון השוני בנסיבות כל אחד מהם), ומתוך החובה לעשות דין שווה - באתי למסקנתי הנ"ל.
7. תיק החקירה מוחזר לב"כ המבקשת.