1. ערר על החלטת בית משפט השלום בחיפה (
כב' השופט מר א' אליקים) מתאריך 17.9.2008 בתיק מ"ת 13340/07/08.
2. לבית המשפט קמא הוגש כתב אישום נגד המשיב, ובכתב האישום מיוחסת למשיב עבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א) ו-(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג - 1973.
בכתב האישום נטען, כי בתאריך 22.7.2008, נערך חיפוש בדירת המשיב, ונמצא כי הוא מחזיק בחדר השינה 177.86 גרם חשיש. בהמשך הדברים נערך חיפוש אף במחסן המוחזק על ידי המשיב בקומת הקרקע בבניין, ונמצא כי במחסן החזיק המשיב חשיש במשקל 1,321.59 גרם נטו, וכן 378 טבליות סם מסוכן מסוג MDMA.
3. לצד כתב האישום הוגשה לבית המשפט קמא בקשה להאריך מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המתנהלים נגדו בתיק העיקרי.
הבקשה נדונה בתחילה בפני כב' השופטת ת' נאות פרי. כב' השופטת פרי מצאה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירה המיוחסת למשיב בכתב האישום, וכן מצאה כי קיימת עילה להארכת מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. בהחלטתה, מתאריך 6.8.2008, דחתה כב' השופטת פרי הצעת המשיב לשחררו לחלופת מעצר בביתו, תחת פיקוח אשתו וחמתו, אך הוסיפה וקבעה, שאם המשיב יציע חלופת מעצר אחרת "אולי יהיה מקום לשקול אותה".
4. לא נקפו אלא שבעה ימים, ובתאריך 13.8.2008 הציע המשיב חלופת מעצר אחרת, והפעם בבית הגב' מסקוב נטליה שהיא קרובת משפחתו של המשיב (בת דודתה של אם אשתו). הוצע על ידי המשיב, כי בחלופת המעצר המוצעת, יהיה המשיב נתון לפיקוחן של הגב' מסקוב ושל אם המשיב, אשר תעבור להתגורר באותה דירה.
הפעם הונחה הבקשה על שולחנו של כב' השופט א' אליקים, אשר הורה לשירות המבחן לערוך תסקיר מעצר בעניינו של המשיב.
5. שירות המבחן אכן ערך תסקיר, ובתסקיר סקר את נסיבותיו האשיות של המשיב, ואת החלופה שהוצעה על ידו. בסיפא לתסקיר המליץ שירות המבחן לבית המשפט קמא לשחרר את המשיב לחלופה המוצעת, באשר התרשם כי "החלופה המוצעת יכולה להתמודד עם רמת הסיכון הפוטנציאלי במקרה זה". כמו כן הציע קצין המבחן, להעמיד את המשיב לפיקוח שירות המבחן בתקופת המעצר, במהלכה יגיע לפגישות שבועיות של קבוצה טיפולית לעצורי בית, ויערך אבחון ביחס לדפוסי השימוש שלו בסמים.
6. לאחר שבית המשפט קמא שקל טענות הצדדים ושקל את תסקיר המעצר, ואף שמע את המפקחות המוצעות, החליט בית המשפט לקבל את בקשת המשיב, והורה לשחרר אותו לחלופת המעצר שהוצעה על ידו. בהחלטתו ציין בית המשפט קמא, כי התרשם לחיוב מהמפקחות שהמשיב הציע לפקח עליו בתקופת חלופת המעצר, וכן ציין כי המשיב עצמו הותיר עליו רושם חיובי, וכי הוא "רוצה להיטיב את דרכיו".
על החלטת בית המשפט קמא לשחרר את המשיב לחלופת המעצר הוגש הערר שלפני.
7. ב"כ העוררת טען, כי לא היה מקום לשחרר את המשיב לחלופת מעצר, שכן חלופת המעצר לא תמנע ממנו להמשיך את עיסוקו בהחזקת סמים מסוכנים. לטענת ב"כ העוררת, בהחזקתו של המשיב נמצאו סמים מסוכנים בכמות גדולה, ובית המשפט קמא אף לא נתן מספיק משקל לעובדה, כי לגב' מסקוב שני ילדים קטנים, העלולים להחשף להחזקתו של המשיב בסמים מסוכנים ואולי אף לצריכתם. לדעת ב"כ העוררת, לא היה מקום להוציא את המשיב מהכלל, לפיו מי שיש נגדו ראיות לכאורה בדבר עיסוקו בסמים מסוכנים, אין לשחררו לחלופת מעצר, ויש להחזיקו במתקן כליאה עד לתום ההליכים נגדו.
בטיעונו הזכיר ב"כ העוררת, כי בשעת החיפוש בדירתו, כמו גם בשעת מעצרו, המשיב אמר כי הסמים המסוכנים שייכים לאדם אחר, והוא אף נקב בשמו. ואולם, לאחר העימות שנעשה בין המשיב והאדם בשמו נקב, שינה המשיב את גרסתו, וטען כי החזיק בסמים לשימושו העצמי. אשר לטענת המשיב, כי השתמש בסמים המסוכנים לצורך שיכוך כאבי הגב מהם הוא סובל בעקבות תאונה שאירעה לו, ציין ב"כ העוררת, כי פלא הוא, שאשת המשיב, המתגוררת עמו, כלל לא ידעה על כך, ללמדך שטענת המשיב בעניין זה אינה אמת.
8. לעומת טענות ב"כ העוררת טען ב"כ המשיב, שאין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט קמא. ב"כ המשיב טען, כי למעשה הערר אינו מופנה כלפי ההחלטה לשחרר את המשיב לחלופת מעצר, אלא כלפי טיבה של החלופה עצמה, ועל כך שמדובר בחלופה ראויה למד בית המשפט קמא הן משירות המבחן והן מהמפקחות המוצעות לפקח על המשיב, שהותירו על בית המשפט רושם חיובי. ב"כ המשיב הוסיף וטען, שהסמים שנתפסו אצל המשיב נועדו לשימושו העצמי, וזאת כדי לשכך את כאביו, ועתה הוא הפסיק להשתמש בסמים אלה, ומוכן לעמוד לכל בדיקה שיבקשו לעשות לו.
לטענת ב"כ המשיב, בית המשפט קמא רשאי היה לאמץ את המלצתו החיובית של קצין המבחן בתסקיר המעצר, מה עוד, שהמשיב והמפקחות שהוצעו על ידו הותירו רושם חיובי על בית המשפט קמא, ובכך אין להתערב. ב"כ המשיב גורס איפוא, כי חלופת המעצר היא חלופה ראויה, המאיינת את מסוכנותו של המשיב, ויש בה כדי להשיג את מטרות המעצר באופן הפוגע באופן קל יותר בחירותו של המשיב.
ב"כ המשיב אף הוסיף, כי למשיב בן חולה בקצרת, ושחרורו של המשיב לחלופת המעצר תאפשר למשיב לסייע לאשתו לטפל בבנו.
9. אעיר, שאף המשיב ביקש לומר דבר מה, ומשנעתרתי לו אמר, כי בעבר היה לו סכסוך עם פלוני, ועל כן, כאשר נמצאו הסמים בהחזקתו, החליט להתנקם בו ולהעליל עליו שהסמים שלו. ואולם, לטענת המשיב, דברים אלה לא היו אמת, ומקורם היה ברצונו לנקום בפלוני. המשיב הוסיף וטען, כי הסמים הוחזקו על ידו לשימושו העצמי, לצורך שיכוך כאביו מהתאונה בה נפגע לפני זמן מה.
10. לאחר ששקלתי טענות ב"כ הצדדים, הנני מחליט לקבל את הערר. ראשית אציין, שאינני שותף לרושם החיובי מהמשיב, ובניגוד לבית המשפט קמא, הנני סבור שהוא אינו אומר אמת, ככל הנראה מחשש מפני פלוני עליו הצביע בגרסתו הראשונית כבעליו של הסם המסוכן.
בחנתי את תיק החקירה, ונראה כי לא יכולה לכאורה להיות מחלוקת שבידי המשיב נמצאה כמות גדולה של סמים מסוכנים. כמות זאת מפעילה את החזקה הקבועה בסעיף 31 (3) לפקודת הסמים המסוכנים, לפיה החזיק בסמים המסוכנים שלא לשימושו העצמי. החזקה כי המשיב החזיק בסמים המסוכנים שלא לצריכתו העצמית מפעילה את חזקת המסוכנות הקבועה בסעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו - 1996. למעשה, כאשר אדם מחזיק בכמות כה גדולה של סמים, ומוסר גרסה ראשונית כי הסמים הוחזקו על ידו עבור אדם אחר, מעיד הוא על עצמו כי הוא חוליה בשרשרת הסחר בסם, ומכאן שקיימת בו מסוכנות קונקרטית, אף בלא הצורך להזקק לחזקות סטטוטוריות שונות.
אמנם, המשיב מנסה לסתור את החזקות האמורות בטענתו כי החזיק בסמים לשימושו העצמי ולצורך שיכוך כאביו. חזקה על בית המשפט שישמע את המשפט כי ישקול טענה זו של המשיב. מכל מקום, בשלב הנוכחי אין אני מוכן ליתן לה משקל. צא וראה, אם סבל המשיב מכאבים בגבו, והיה פונה לרופא המשפחה שלו, היה מקבל מרשם לתרופה מתאימה אותה יכול היה לרכוש בבית המרקחת של קופת החולים בה הוא חבר במחיר זול ממחיר הסמים ברחוב. מדוע בחר המשיב לרכוש דווקא סמים מסוכנים שאינם מותרים, וידוע שמחירם אינו מצוי בפיקוח?