בפניי בקשה למעצר המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו בתיק פלילי 5208/06 (להלן: "
התיק העיקרי").
בד בבד עם הגשת הבקשה דנן, הוגש נגד המשיב כתב אישום בתיק העיקרי שבו ייחסה לו המבקשת ביצוע העבירות הבאות: חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329 (א) (1) לחוק העונשין תשל"ז 1977 (להלן:
חוק העונשין), עבירה של החזקה ונשיאת נשק לפי סעיף 144 (א) + (ב) לחוק העונשין והחזקת נכס חשוד, עבירה לפי סעיף 413 לחוק העונשין.
עפ"י הנטען בכתב האישום, ביום 8.10.06 בשעה 20:30 או בסמוך לכך, ( להלן: "
יום האירוע"), התפתח דין ודברים בין אחיו של המשיב, מוחמד אבו מוך, לבין סוהיל עתאמנה (להלן:
"סוהיל").
עוד נטען כי בין משפחת עתאמנה לבין משפחת המשיב, קיים סכסוך ישן. בעקבות ויכוח ודין ודברים שהתפתח והתנהל ביום האירוע, בין סוהיל לבין אחיו של המשיב ברחוב, בבאקה אל גרבייה, (להלן: "
מקום האירוע"), הגיע המשיב, שהיה בקרבת מקום, למקום האירוע, כשבחזקתו אקדח טעון מסוג ברטה ללא היתר כדין. מתברר כי האקדח נגנב בשנת 2004 מביתו של ערן פרלמן מהוד השרון.
בהמשך הגיע למקום, גם סמיר עתאמנה (להלן: "
המתלונן"), קרוב משפחתו של סוהיל, כדי להתעמת עם המשיב ואז, האחרון שלף את האקדח וירה מספר יריות אשר אחת מהן פגעה, במתלונן, וזאת בכוונה לגרום לו מום, נכות או חבלה חמורה, כך נטען בכתב האישום.
המתלונן נפצע בכף ידו מפגיעת הירי, נגרם לו פצע כניסה במסרק הדרוסלי - אולנרי של כף היד ושבר מרוסק של צוואר המסרק השני.
המתלונן הובהל לבית החולים שם אושפז ונותח. המשיב נעצר ביום 10.10.06 ומאז הוא מוחזק במעצר.
המבקשת טוענת כי יש להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו בתיק העיקרי וזאת משום שקיימות נגדו ראיות לכאורה שיש בהן העוצמה הדרושה כדי להוכיח את העובדות הנטענות בכתב האישום, ראיות אלה כוללות הודעות של עדים, דו"חות תפיסה ופעולה וכן תיעוד רפואי.
עוד טענה המבקשת כי, יש בנסיבות העניין ובהתנהגות המשיב כדי להצביע על סכנה ברמה די גבוהה, הנשקפת ממנו כלפי הציבור וכלפי המתלונן, מה גם שקיים חשש מבוסס לשיבוש מהלכי משפט והשפעה על עדים.
עוד נטען ע"י המבקשת כי המשיב, צבר 2 הרשעות קודמות, האחת משנת 1997 שלפיה הורשע בגין עבירת איומים והשנייה מיום 24/5/06 לפיה עבר עבירה של תקיפה חבלנית (בתיק פלילי 2475/05 שלום חדרה), כאשר על פי הרשעה זו, תלוי ועומד נגדו, מאסר מותנה של 5 חודשים בר הפעלה, בגין עבירות אלימות פיזית שעונשן שתי שנות מאסר ומעלה.
בפתח הדיון בישיבה מיום 2/11/06, ביקש ב"כ המשיב לטעון לעניין חלופת המעצר בלבד והצהיר כי הוא אינו חולק על כך, שקיימות הן ראיות לכאורה והן עילת מעצר.
כאמור ב"כ המבקשת סבורה כי נסיבות העבירה, החזקת נשק בלתי חוקי, השימוש בנשק זה והירי במקום ציבורי כשקהל מתגודד שם, זאת בכוונה לפגוע ואכן המתלונן נפגע, לרבות התנהגות המשיב, מצביעים על מסוכנותו הגבוה הן למתלונן והן לכלל הציבור, ועל כן, אין כל חלופת מעצר שיש בה כדי לאיין את מסוכנות המשיב.
לאור זאת, לטעמה, יש לקבל את הבקשה ולהורות על מעצר המשיב עד תום ההליכים המשפטיים, תוך דחיית הצעתו לחלופת מעצר. בעניין זה ב"כ המבקשת הפנתה להחלטות שניתנו בבש"פ 922/01 עירקי נגד מדינת ישראל ובש"פ 4245/99 מוחמד נודיאת נגד מדינת ישראל.
ב"כ המשיב חלק על דברי המבקשת ולדעתו נסיבות העניין, לרבות הנסיבות האישיות של המשיב, מצדיקות העדפת חלופת המעצר על פני המעצר עצמו. אמנם המשיב ירה מס' יריות אך הוא לא ירה לתוך הקהל. עוד טען הסנגור, כי שתי יריות נורו לאוויר וזאת כדי שהמשיב "ירתיע וירשים" את המתלונן ולא בכוונה לפגוע במאן דהוא.
לטענת הסניגור על בית המשפט לבחון חלופת המעצר הן בהתאם להוראות הדין והן בהתאם לפסיקה שהתגבשה בסוגיה זו, תוך שהוא מפנה לפסיקה הבאה: בש"פ 6699/06
שמלי נגד מדינת ישראל (ניתן ביום 22/8/06), בש"פ 3139/06
אבו ריג' נגד מדינת ישראל (פורסם באתר נבו), בש"פ 9126/04
חוסיני נגד מדינת ישראל (פורסם באתר נבו), בש"פ 1171/03
הווארי נגד מדינת ישראל (פורסם באתר נבו) בש"פ 4812/05
זחלקה נגד מדינת ישראל (פורסם באתר נבו), בש"פ 4780/02
מגידש נגד מדינת ישראל (פורסם באתר בתי המשפט).
לדעת הסנגור המקרה של המשיב אינו כה חמור כמו המקרים שהפנה אליהם ושהובאו לעיל, ולכן, על בית המשפט לבחון חלופת מעצר שיש בה כדי להבטיח את שלום הציבור ובטחונו ולצמצם עד כמה שניתן, את הפגיעה בחירותו של המשיב.
עוד הגיש הסנגור לבית המשפט הסכם סולחה שנערך בין משפחת המתלונן לבין משפחת המשיב באמצעות מכובדים מטעם ועדת הסולחה שליד עיריית באקה אל גרביה.
יש לציין כי הנשק הוצא מידיו של המשיב על ידי האנשים שהתקהלו במקום ובדרך זו הסתיים האירוע, בפציעת המתלונן בלבד, ולשמחתנו, האירוע לא הסתיים בצורה יותר חמורה.
ביחס למשיב הוגש תסקיר מעצר שנערך ע"י קצין המבחן מר עתאמנה סאמר, וזאת עפ"י החלטתי מיום 2.11.06. ב"כ המשיב הפנה, אמנם בשפה רפה, לזהות שבין שמות המשפחה של המתלונן וקצין המבחן ומכך ניתן להבין כי המשיב חושש ממגמתיות שבהמלצת שירות המבחן.