ערר, על פי סעיף 74(ה) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "
החסד"פ"), על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כבוד השופטת נאות פרי), מיום 24.6.08, בנוגע לבקשת המערער לחייב את המשיבה להמציא לו חומר חקירה (להלן: "
ההחלטה").
עררו של העורר (אשר ייקרא, להלן, למען הנוחות: "
הנאשם"), מופנה רק כנגד דחיית בקשתו לחייב את המדינה להמציא לו נתונים סטטיסטיים, הקשורים בעבירות בהן מואשם הנאשם.
המדינה הגישה ערר מטעמה, המופנה כנגד אותו החלק בהחלטה, בו חוייבה להמציא לידי הנאשם
העובדות
;
1. בכתב אישום, אשר הוגש ביום 24.1.06, בת.פ. 1232/06 בבית משפט השלום בחיפה, הואשם הנאשם ביחד עם שניים אחרים, בפרסומי המרדה, עבירה לפי סעיף 134(א)+136(4) לחוק העונשין, התשל"ז-1987 ובעבירה של החזקת פרסומי המרדה, לפי סעיף 134(ג)+136(4) לאותו חוק, בכך שביום 4.9.05 הגיעו הנאשם והאחרים (להלן: "הנאשמים"), במכונית, לשפרעם, כשברשותם כרזות ודבק. הנאשמים הדביקו את הכרזות במקומות ציבוריים שונים בשפרעם. לטענת המדינה, יש בתוכן הכרזות כדי לעורר מדנים ואיבה בין חלקים שונים של האוכלוסיה.
2. הרקע להדבקת הכרזות, על פי האמור בכתב האישום, הוא אירוע, אשר אירע ביום 4.8.05 בשכונת הדרוזים בשפרעם, בו ירה עדן נתן זאדה, למוות, במיכה בכחוס ז"ל (להלן: "המנוח"), שנהג אוטובוס אגד וכן ירה בשלושה מנוסעי האוטובוס ופצעם.
3. הנאשם טוען, שכתב האישום הוגש נגדו ממניעים זרים ולא בשל שיקולים משפטיים גרידא. לטענתו, המניע להגשת כתב האישום הוא היותו פעיל ימין מוכר ופעילותו במסגרת זו. לטענתו, מאחורי הגשת כתב האישום נגדו עומדים גורמי השב"כ. בשל המניעים הזרים, לטענתו, להגשת כתב האישום, מבקש סנגורו של הנאשם להעלות בבימ"ש קמא, טענת "הגנה מן הצדק" ומשום כך מבקש הוא לעיין בחומר נוסף, אשר לא נמסר לעיונו ואשר, לשיטתו, מהווה חומר חקירה.
בימ"ש קמא קיבל את הבקשה, באופן חלקי.
4. הדיון בפניי התמקד בשני "סוגים" של חומר.
האחד- נתונים סטטיסטיים בקשר לעבירות מהסוג הנדון בכתב האישום, לגביו דחה בימ"ש קמא את הבקשה. על דחיה זו עורר הנאשם.
השני- תדפיסי דוחות סודיים ותדפיסים מהמרשם הפלילי, המתייחסים למבקש ולצדדים שלישיים, לגביו קיבל בימ"ש קמא את הבקשה (בכפוף למחיקת "כל פרט הנוגע לצדדים שלישיים, מקורות מודיעיניים ואופן ביצוע פעולות חקירה במידה ומצויין בדו"ח"). על קבלת חלק זה של הבקשה עוררת המדינה.
5.
כללי -
זכותו של נאשם לקבל חומר חקירה מוסדר בסעיף 74(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "
החסד"פ"), הקובע:
"הוגש כתב אישום בפשע או בעוון, רשאים הנאשם וסניגורו, וכן אדם שהסניגור הסמיכו לכך, או, בהסכמת התובע, אדם שהנאשם הסמיכו לכך, לעיין בכל זמן סביר
בחומר החקירה וכן ברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת, והנוגע לאישום, שבידי התובע ולהעתיקו."
6. הביטוי "חומר החקירה", אינו מוגדר בסעיף ואף האמירה "רשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת והנוגע לאישום" אינה בת גבולות ברורים והפסיקה מילאה מונחים אלה תוכן.
לא ניתן לקבוע "רשימה סגורה" של חומר אשר יהווה, או לא יהווה חומר חקירה ולפיכך נקבעו בפסיקה העקרונות, אשר לאורם יש ליצוק תוכן למונח זה והם - עקרונות יסוד של הזכות למשפט הוגן, אשר "איננה רק זכותו של הפרט אלא היא משקפת אינטרס ציבורי כללי, שנועד להבטיח כי מערכת המשפט תכריע בגורלו של נאשם בגדרו של משפט הוגן, שבו ניתנה לו הזדמנות מלאה להציג את הגנתו" - דברי כבוד השופטת פרוקצ'יה בבש"פ 2043/05
מדינת ישראל נ' גד זאבי
ואח' . תק-על 2005(3), 3453, עמ' 3459, הנבחנת "במישור הערכי, במשקפי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו" - בש"פ 8555/06 -
פלוני נ' מדינת ישראל . תק-על 2006(4), 1966, עמ' 1969.
לאור חשיבות הזכות למשפט הוגן וזכויות היסוד, המקבלות משנה חשיבות במשפט הפלילי, נקבע, כי יש ליתן למונח פירוש רחב - בש"פ 10032/06 -
דוד אזולאי נ' מדינת ישראל . תק-על 2006(4), 4546, עמ' 4549, הכולל כל ראיה שיש בה כדי לסייע לנאשם בהגנתו, גם אם איננה מתייחסת ישירות למעשה העבירה. כך, ייכללו בחומר חקירה "גם ראיות השייכות באופן הגיוני לפריפריה של האישום ולא רק ראיות המתייחסות במישרין למעשה העבירה המיוחס לנאשם, יכולות להוות "חומר חקירה" (בג"ץ 233/85 אל הוזייל נ' משטרת ישראל, פ"ד לט(4) 124, 129 (1985)" וכן נכלל חומר אשר לא נאסף ע"י הרשות החוקרת, אולם נמצא, על פי טיבו, בשליטתה, במובן הרחב.
בבחנו את החומר אותו מבקש הנאשם, אל מול כתב האישום, על ביהמ"ש להיות מודרך על ידי כללי השכל הישר ועל ידי המגמה לאפשר לנאשם הזדמנות הוגנת להכין את הגנתו, אולם, "בחינה זו ראוי לה שתיעשה על פי כללי השכל הישר בלא להפליג למרחקים ובלא לכלול ב"חומר החקירה" ראיות שהרלוונטיות שלהן לתביעה הפלילית הנדונה היא רחוקה ושולית..." - בג"ץ 233/85
- עלי אל הוזייל ואח' נ' משטרת ישראל ואח' פ"ד ל"ט (4) 124, עמ' 129.
כמו כן על ביהמ"ש להביא בחשבון שיקוליו זכויותיהם של אחרים, העלולים להיפגע כתוצאה מחשיפת החומר ולאזן בין זכות זו לבין חיוניות החומר להגנת הנאשם: "במצב שבו, מצד אחד, החומר אינו מועיל לקיום משפט הוגן, ומצד שני, הצגתו עלולה לגרום פגיעה בלתי ראויה באדם או בערך ציבורי חשוב, יש למנוע את חשיפתו של החומר לעיון - בג"ץ 620/02 התובע הצבאי הראשי נ' בית הדין הצבאי, פ"ד נז(4) 625. ככל שהזיקה בין טיב החומר לבין השאלות שבמחלוקת במשפט רופפת יותר, כך עולה משקל הפגיעה הצפויה בזכויותיהם של אחרים או בערכים שונים שבאינטרס ציבורי, הכרוכים בהצגתו לעיון (בש"פ 6022/98 מדינת ישראל נ' מזור, פ"ד נ(3) 686)" - בש"פ 91/08 -
מדינת ישראל נ' מוחמד שיבלי . תק-על 2008(1), 2346, עמ' 2348.