העורר הובא לדין בגין עבירה של התפרצות לבית אבות בקרית טבעון (להלן: "הנכס"), ביחד עם שני נאשמים נוספים. העורר והנאשם 2 - טל הרשקוביץ (שיקרא להלן: "טל"), התפרצו לנכס וגנבו שיק ע"ס 7,000 ש"ח, כסף מזומן בשווי 6,000 ש"ח, וכספת שהכילה כסף מזומן בסך 1,548 ש"ח וסך של 2300 $.
הנאשם 3 - אסף פריינטה (להלן: "אסף") הסיע את העורר וטל עד לנכס והמתין להם עד לחזרתם ואז הסיע אותם בחזרה. הם נטלו פטיש שבאמצעותו פרצו את הכספת.
כב' השופטת רמה לאופר-חסון, קבעה בהחלטתה כי יש בחומר הראיות שבידי המאשימה תשתית ראייתית לכאורית להוכחת יסודות העבירות המיוחסות לעורר וכי גם בפני, העורר לא טען להעדרן של ראיות לכאורה.
הסנגור טען כי חלקו של העורר קטן ושולי ביחס לחלקו של טל ומכאן הוא סבור כי האבחנה שנעשתה בין העורר לבין האחרון, הביאה לתוצאה מפלה ואינה יכולה להיות אבחנה מותרת. טענה זו כאמור נדחתה על ידי בית משפט קמא, ששחרר בתנאים את טל והנאשם 3.
כאמור בית משפט קמא היה מוכן להניח כי העורר לא היה היוזם, מלכתחילה, אך הוא נרתם בלב חפץ למשימה מתחילתה ועד סופה ולא נרתע, חרף העובדה שבו זמנית, התנהל נגדו הליך פלילי אחר.
בית משפט השלום מצא את ההבדל בין העורר לבין האחרים, בעיקר בעברו העשיר לעומת עברו הנקי של טל מההיבט הרלבנטי לעניין כתב האישום, אין לחובתו הרשעות קודמות בעבירות כנגד הרכוש וכי עברו הפלילי האר אינו מכביד. הסנגור טוען כי טל הורשע כבר בעבירה נשוא כתב האישום בתיק העיקרי וצירף תיקים אחרים.
עיינתי בהרשעותיו של העורר ומצאתי כי הוא ביצוע את העבירות הקודמות, עבירות כנגד הרכוש, בעיקר פריצה לרכב, במהלך שנת 97, על עבירות אלו נידון בבימ"ש השלום לעונש של 6 חודשים ועונש זה הוחמר ע"י בימ"ש מחוזי חיפה ביום 12.11.98, ל- 24 חודשי מאסר. העורר ריצה את עונשו ומזה מספר שנים הוא מתפקד באופן נורמטיבי עד למקרה שבפני.
יש להעיר כי העורר היה מכור לסמים וככל הנראה, ביצע את העבירות בהן הורשע בעבר על רקע זה ולשם מימון רכישת הסם. כעת העורר נקי, לטענת הסנגור, ובעניינו נערך תסקיר של שירות המבחן שאינו שולל את תהליך שיקומו, תהליך שאינו חסר כל סיכוי.
בית משפט קמא לא היה מוכן ליתן בעורר אימון ואף סבר כי חלופת המעצר אצל אביו, אינה ראויה, משום שהאב:
" ... ניסה בעבר לשקם את בנו וללמדו דרך ארץ, אך לאור מעשי המשיב כמפורט לעיל אומר, כי לא צלחה דרכו של האב ומשכך, אין חלופה זו מספקת."
מנוסח הדברים אנו למדים כי החלופה אינה פסולה ובלתי ראויה, אלא היא "אינה מספקת", לדעת בימ"ש קמא; לכן ומכאן יכל בית משפט קמא לבקש חלופה אחרת או נוספת. בפני נטען כי חבריו של העורר מוכנים לפקח עליו, הצעה שהיה ניתן לבדוק אותה ולבחון באם יש בה כדי לאיין את מסוכנות העורר ולצמצם את חומרת הפגיעה בו.
זאת ועוד יש להבחין בין יכולת הפיקוח של הורה לבין יכולתו ללמד את בנו דרך ארץ. כישלון בחינוך אינו ערובה לכישלון בפיקוח. נהפוך הוא, יתכן ויהיה זה גורם מאיץ להושיט כעת יד שומרת, תומכת ומכוונת, להצלת העורר מעולמו הרע, יד שלא הושטה לו בעבר, ככל הנראה.
מכלל החומר עולה כי הדומיננטי בפרשה זו היה הנאשם 2 - טל, וחלקו של הנאשם 3 - אסף, לא היה שולי, חרף זאת הם שוחררו לביתם בתנאים מגבילים. העורר בוגר מהאחרים בשלוש שנים, לערך, למרות זאת הוא לא היה הרוח החיה והיוזם.
העורר ביצע סדרת עבירות כנגד הרכוש בשנת 1997, ומאז לא נרשמו לחובתו הרשעות קודמות. בימים אלו הוא מנסה לאזור כוחות נפשיים ופיזיים כדי לשקם את עצמו ולצידו מוכנים לעמוד מספר קרובי משפחה. הדיון בענייננו נדחה לחודש ינואר 2006, וככל הנראה בחינת התהליך השיקומי יארך זמן לא קצר, מכאן שיש להביא מרכיב זה במניין יתר השיקולים.
מכל האמור לעיל ומשום שכב' השופטת לאופר-חסון לא פסלה את חלופת המעצר והואיל והאבחנה בין העורר לבין טל מתאזנת עקב חלקו הגדול של האחרון, ראוי הוא לנהוג בעורר באופן דומה לזה שבו הלך בימ"ש קמא כלפי טל אשר כבר הורשע בעבירה נשוא כתב האישום בתיק העקרי וצירף תיק נוסף בגין התפרצות לרכב.
על כן אני בדעה כי יש לקבל את הערר ולהסתפק בחלופת מעצר שיש בה כדי להשיג תכלית המעצר.
אשר על כן, אני מקבל את הערר ומורה על שחרור העורר לחלופת מעצר אצל אביו המתגורר בשכונת אלרואי 2 קרית טבעון.
העורר יחתום על ערבות עצמית על סך 5,000 ש"ח וימציא ערבות צד ג' ע"ס 5,000 ש"ח.
ניתנה היום, ט"ז בתשרי התשס"ו (19 באוקטובר 2005) במעמד הצדדים.