בעניינם של המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם סדרה של מעשי שוד וסחיטה באיומים (למעט משיב 3 המעורב באירוע שוד אחד בלבד) שבוצעו בשני בתי עסק של הימורים באמצעות האינטרנט, בכרמיאל ובנהריה. ביחד עם כתב האישום הוגשו גם שתי הבקשות שהדיון בהן אוחד, בקשות למעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים כנגדם. בקשות אלו הן הבקשות שבפני.
יצוין כי כתב האישום הוא אחד משרשרת של כתבי אישום שהוגשו כנגד מספר נאשמים בשרשרת מעשי שוד שבוצעו באותם בתי עסק. ככל הנראה חששו בעלי העסקים הנ"ל לפנות למשטרה, בשים לב לסוגית מעמדם של אותם עסקים. הנאשמים שבפני, כמו גם בתיקים אחרים שהובאו בפני, ניצלו חשש זה של בעלי העסק להתלונן וביצעו את המעשים המיוחסים להם. אלא שבשלב מסוים אזרו בעלי העסקים אומץ ופנו למשטרה. מכאן נפתחה החקירה והוגשו מספר כתבי אישום, בהם כתב האישום והבקשה שבפני.
אין, למעשה, חולק על קיומן של ראיות לכאורה שיש בהן כדי לבסס סיכוי סביר להרשעתם של כל המשיבים בעבירות המיוחסות להם. בבתי העסק הנ"ל פעלו מצלמות נסתרות שתיעדו את מעשי השוד וקיימים צילומים של המשיבים בעת ביצוע המעשים המיוחסים להם בכתב האישום. מעבר לכך, חלק מהמשיבים אף מודים בעדויותיהם בביצוע המעשים אלא שטוענים הם כי פעלו לגבות חוב שהגיע להם או לאחרים שהם פועלים בשמם. כל זאת לאחר שהם או חבריהם שהם פועלים בשמם, הפסידו בהימורים, לטענתם, שלא כדין ועקב מרמה של בעלי העסקים שנשדדו. כאמור, הסניגורים שטענו בפני לא חלקו על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר והתמקדו בטענות בדבר מסוכנות המשיבים והאפשרות להסתפק בחלופת מעצר.
בית המשפט בחן את הצילומים המתעדים בסרט את כל האירועים ונחה דעתו כי אכן קימות ראיות לכאורה המבססות סיכוי סביר, ויותר מכך, להרשעתם של כל ארבעת המשיבים בעבירות שיוחסו להם בכתב האישום. למעשה, מעבר לעדויות של עובדי העסקים הנ"ל, עדויות המשיבים עצמם, הצילום המתעד את כל האירועים מדבר בעד עצמו. מדובר בתשתית ראייתית מוצקה המבססת סיכוי סביר להרשעתם של המשיבים בכל העבירות המיוחסות להם.
כלל הוא כי גם אם קיימת עילת מעצר, חובה על בית המשפט לשקול חלופת מעצר, זאת בכל מקרה. כבר נפסק כי:
"האיזון הראוי בין זכות האדם לחירותו לבין הצורך להגן על שלום הציבור, המעוגן בסעיף 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, מחייב שלא לעצור נאשם - על אף קיומה של עילת מעצר, לרבות חששות לשיבוש הליכי משפט ולסיכון שלום הציבור - אם ניתן להסיר חששות אלה בדרך של שחרור בתנאים מגבילים, שפגיעתם בחירותו של הנאשם חמורה פחות.
ודוקו: מדובר בבדיקה אינדווידואלית בעניינו של כל נאשם ונאשם ולא בהסקת מסקנה כללית על-פי סוג העבירות המיוחס לו. יחד עם זאת, חומר הראיות שביסוד כתב-האישום משמש גם כראיה עיקרית, שעל פיה על בית-המשפט להחליט אם ניתן להסתפק בחלופת מעצר."
בש"פ 4414/97
מדינת ישראל נ' מוחמד סעדה ואח' , תק-על 97(2), 59.
וכן ראה:
בש"פ 3442/98
מדינת ישראל נ' אייל מלכא, תק-על 98(2), 1161 ,עמ' 1162, שם נאמר:
"כידוע, חומרת העבירה כשהיא לעצמה, אינה מצדיקה מעצר עד תום ההליכים, וגם כאשר קיימת חזקת מסוכנות, העולה מנסיבות המקרה, עדיין חייב בית המשפט לשקול אם חלופת מעצר עשויה להשיג את מטרת המעצר. במקרים רבים אין בידי הנאשם דרך להוכיח בראיות חיצוניות כי הוא לא ינצל את חלופת המעצר באופן שיסכן את בטחון הציבור, או ישבש את הליכי המשפט, או יפגע בדרך אחרת במטרות המעצר. לפיכך, במקרים כאלה חייב השופט לסמוך במידה רבה על הרקע של הנאשם, ובעיקר על הרקע העברייני ככל שהוא משתקף במרשם הפלילי, ועל התרשמות אישית מן הנאשם ומנסיבות המקרה."
במקרה שבפני יש לבחון את האפשרות לשחרורו של כל משיב בנפרד, בשים לב לחלקו בביצוע העבירות ובהתחשב בנתוניו האישיים, לרבות עברו הפלילי . כל מקרה ונסיבותיו וכל נאשם והמסוכנות האינדיבידואלית הנשקפת, לכאורה, ממעשיו. כבר נפסק כי:
"בדיקת המסוכנות מחייבת בחינתם של שני היבטים: האחד ענינו במעשה. במסגרת זו
על ביהמ"ש לשקול האם המעשה כשלעצמו בנסיבותיו מעלה חשש כי הנאשם עלול לחזור על מעשים דומים, האם המעשה מגלה אופי רע ואלים או מעיד על מועדות. ההיבט השני מתמקד בעושה,
עברו ואופיו.
כאן אנו שואלים לנוכח אופיו, אישיותו או תכונותיו של העושה נשקפת ממנו סכנה לציבור או ליחידיו".
(ההדגשות הוספו.ר.ש.)
בש"פ 6700/04 מדינת ישראל נ' תבאת גרה, תק-על 2004(3), 322.
כן ראה:
בש"פ 4812/05 עיסאם זחאלקה נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(2), 3683;
בש"פ 5222/97 פטשניק נ' מדינת ישראל,פ"ד נ"א(4) 720.
בבחינת המסוכנות האישית ניתן להיעזר, לפי הצורך, גם בתסקירים של שירות המבחן. ואולם אין הכרח בהכנת תסקיר לכל המשיבים, זאת בשים לב לנתוניהם האישיים. כפי שיפורט, סבור אני כי רק בנוגע למשיב 3 ראוי הוא כי בטרם תינתן החלטה יורה בית המשפט על הכנת תסקיר בעניינו. בכל הנוגע למשיבים 1, 2, ו-4, סבור אני כי יש להורות על מעצרם עד לתום ההליכים כנגדם ללא כל צורך להיעזר בתסקיר של שירות המבחן להערכת מסוכנותם. נכונים לאבחנה שבין המשיבים, כפי שתפורט בהמשך, הדברים שנאמרו בבש"פ 1092/05
זוהיר תראבין נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(1), 2360 ,עמ' 2362: