החלטה בתיק בש 2704/05

בפני ערר על החלטת בימ"ש שלום (קריות) (השופטת קנטור), אשר דחה ביום 18/9/05 את בקשת העורר לעיון חוזר בתנאי שחרורו.

נגד העורר הוגש כתב אישום ביום 23/8/05 בגין שתי עבירות: האחת, הסגת גבול פלילית - עבירה לפי סעיף 447 (א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "החוק") ועבירה של גניבה בניגוד לסעיף 384 לחוק.

בעובדות כתב האישום נטען כי ביום 20/8/05 סמוך לשעה 16:50 במפרץ חיפה בן רח' הנפח ורח' בן יוסף נכנס העורר לנכס כדי לעבור עבירה בכך שנכנס למכולה השייכת לאוהד פלד וזאת בכוונה לבצע גניבה. במעמד הנ"ל נטל העורר דבר שלא בהסכמת הבעלים וללא תביעת זכות בתום לב בכך שהוציא מהמכולה כלים סניטריים בשווי של כ- 4,000 ש"ח וזאת בכוונה לשלול אותם שלילת קבע מהבעלים.

עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים בבית משפט שלום (קריות) בב"ש 1891/05 שנידונה בפני כב' השופט שחורי. בדיון בבקשה זו הגיעו הצדדים להסכמה לפיה העורר שוחרר בתנאים מגבילים.

יש לציין כי הסנגור הסכים לשחרור העורר בתנאים מגבילים מבלי לעיין בחומר החקירה ומבלי להסכים כי קיימות ראיות לכאורה ועילת מעצר, לטענתו.

ב"כ העורר עיין בחומר החקירה והגיע למסקנה כי לא קיימות ראיות לכאורה ועל כן פנה בבקשה לעיון חוזר. בבקשה זו ביקש הסנגור לצמצם את מעצר הבית כדי לאפשר לעורר לצאת לעבודתו ולחזור לביתו בפיקוח ראוי והולם.

כב' השופטת קנטור דנה בבקשה לעיון חוזר והגיעה לכלל מסקנה כי לא נתגלו עובדות חדשות ולא השתנו הנסיבות ואף לא עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה כדרוש בסעיף 52 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה  - מעצרים), התשנ"ו - 1996.

ב"כ המשיבה מבקשת לדחות את הערר וסומכת ידיה על החלטת בימ"ש קמא המנומקת.

עיינתי בפרוטוקול הדיון שהתנהל בפני כב' השופט שחורי ולא מצאתי כי נרשם בו שב"כ העורר הסכים לתנאי השחרור כדי לזרז את שחרורו של העורר באופן מיידי; אך יש להניח כי אכן הוא לא הספיק להעתיק את חומר החקירה ולעיין בו וזאת משום שכתב האישום הוגש ביום 23/8/05 והדיון בעניינו של העורר התקיים בו ביום.

ב"כ העורר טוען כי לאחר שעיין בחומר החקירה מצא כי לא קיימות ראיות לכאורה ושאין עילת מעצר, לתפיסתו, לכן, היה על בימ"ש קמא לדון בבקשה לעיון חוזר לגוף העניין ולא לדחותה בנימוק כי לא התקיימה אחת החלופות שבסעיף 52 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) התשנ"ו - 1996.

אני סבור כי אין בהסכמת הסנגור כדי לשלול מהעורר את הזכות להגיש בקשה לעיון חוזר לאחר שעיין בחומר החקירה ולמד אותו ועקב זאת גילה כי טעה עת הסכים לשחרור בתנאים מגבילים וכי יש בעובדה זו כדי לענות על דרישת סעיף 52 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) התשנ"ו - 1996.

על אף שעניינו של העורר נידון בפני שני שופטים מתברר כי סוגיית קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר לא נידונו לגופן ובאופן ממשי. כב' השופט שחורי נתן תוקף של החלטה להסכמה לשחרר את העורר בתנאים מגבילים וכב' השופטת קנטור דחתה את הבקשה לעיון חוזר מבלי לבחון את חומר החקירה המהווה בסיס לאישום המיוחס לעורר.

מחומר החקירה שהונח בפני עולה כי המכולה שבבעלות המתלונן אוהד פלד היתה פתוחה וממנה הוצאה סחורה בשווי 4,000 ש"ח שהונחה בסמוך אליה. במסמך אחר טען המתלונן כי שווי הסחורה שנגנבה הוא כ- 25,000 עד 30,000 ש"ח.

מחומר החקירה עולה כי אדם שצפה במתרחש צילם את העורר בסמוך למכולה וכי המכולה היתה פתוחה ולא פרוצה והמנעול היה מונח על ידית דלת המחסן.

גם אם נניח כי קיימות ראיות לכאורה לדעתי אין בעוצמתן של ראיות אלה כדי להביא להשמת העורר בביתו למשך כל היממה ושחרורו יותנה בקיומם של תנאים מגבילים כה חמורים.

כאמור גם אם קיימות ראיות לכאורה ועילת מעצר, מחובת ביהמ"ש לבחון קיומה של חלופת מעצר שיש בה כדי להשיג את מטרות המעצר.

לאחר שעיינתי בבקשה, בהחלטות בימ"ש קמא ושמעתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הערר.

עיון בחומר החקירה שהוביל את הסנגור להגיש בקשה לעיון חוזר יש בו כדי להוות שינוי בנסיבות כדרישת סעיף 52 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) התשנ"ו - 1996 ולכן אני מחליט להזקק לערר ולדון בו לגופו.

אומנם היה ניתן להחזיר את התיק לבימ"ש קמא על מנת שיבחן את עוצמת הראיות שנמצאות בתיק החקירה ועילת המעצר, ולבחון את תנאי השחרור, אך כדי לצמצם את הדיונים בעניינו של העורר בחנתי את הסוגייה והגעתי לכלל דיעה כי בנסיבות העניין ניתן לצמצם את שעות מעצר הבית בין השעות 20:00 עד לשעה 06:30.