1. בפני בקשה לעצור את המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם בת.פ. 1104/06 בהתאם לסעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996 (להלן: "
החוק").
2. נגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "
חוק העונשין"), נסיון שוד, עבירה לפי סעיפים 403 סיפא + 402(ב) לחוק העונשין, נשיאת נשק, עבירה לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין, היזק בזדון, עבירה לפי סעיף 452 לחוק העונשין ויריות באזור מגורים, עבירה לפי סעיף 340א לחוק העונשין. בנוסף, מיוחסות למשיב 1 בלבד עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, נסיון שוד, עבירה לפי סעיפים 403 סיפא + 402(ב) לחוק העונשין וחבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיפים 329(א)(1) + 29 לחוק העונשין.
3. לפי עובדות האישום הראשון, המיוחס למשיב 1 בלבד, במועד מדויק שאינו ידוע למבקשת, קשר משיב 1 קשר עם אחר לשדוד את זאהי בן ודיע זעאטרה (להלן: "
המתלונן") בחנות המכולת שלו ביפיע. במסגרת הקשר ולמען קידומו, בתאריך 14.2.06 בשעה 22:20 או סמוך לכך, הגיע משיב 1 יחד עם האחר למכולת כשעל ראשהים כובעי גרב ובידי כל אחד מהם סכין. משיב 1 והאחר נכנסו למכולת עם הסכינים בידיהם ודרשו מהמתלונן שייתן להם את כספו. המתלונן סרב לדרישתם של משיב 1 והאחר אשר לוותה בהתנהגות מאיימת ובתגובה תוך כוונה לגרום למתלונן לחבלה חמורה ועל מנת לגרום לו לתת להם את כספו, דקר משיב 1 את המתלונן בידו והאחר דקר את המתלונן בחזהו. כתוצאה ממעשיהם של משיב 1 והאחר, נגרם למתלונן חתך באורך של כעשרה ס"מ בידו, שפגע בשריר וגרם לדמם ורידי, וחתך בבית החזה באורך 3 ס"מ. המתלונן הועבר לבית החולים בנצרת אי.מ.מ.ס. שם נותח ופצעיו נתפרו.
לפי עובדות האישום השני המיוחס לשני המשיבים, במועד מדויק שאינו ידוע למבקשת, קשרו המשיבים קשר לשדוד עובדים המספקים סחורה של חברת "תנובה". במסגרת הקשר ולמען קידומו הצטיידו המשיבים באקדח ובכובע גרב. ביום 15.6.06 בשעות הצהריים, הגיע ליפיע במשאיתו, וסים אבו ח'דרה (להלן: "
המתלונן 2") מנהל עבודה בחברת תנובה. הוא פרק סחורה בחנותו של חמד מוחמד גזאללה שביפיע, בעוד משיב 1 צופה במתלונן 2 תוך שהוא מתכנן את העיתוי הנכון לשדוד אותו. לאחר פריקת הסחורה התקדם המתלונן 2 עם משאיתו כמה עשרות מטרים עד סמוך לחנותו של לואי מחמד מחאמסה והחל פורק את הסחורה. במהלך פריקת הסחורה או סמוך לאחריה נפגש משיב 1 עם משיב 2 בבית סמוך, שם תיאמו השניים את הדרך בה ישדדו את המתלונן 2 ומשיב 1 סייע למשיב 2 ללבוש כובע גרב. לאחר שהמתלונן 2 הגיע סמוך למכולת של לואי, ובהתאם לתיאום בין המשיבים, הגיע משיב 2 כשעל ראשו כובע גרב ובידו אקדח טעון בכדורים. משיב 2 ירה באוויר ויריה נוספת לכיוונו של המתלונן 2, שעברה דרך מכנסיו של המתלונן 2 אל תוך הרכב, ודרש מאת המתלונן 2 למסור לו את כספו.
4. בבקשתה טוענת המבקשת, כי בידיה ראיות לכאורה להוכחת אשמתם של המשיבים:
לגבי האישום הראשון, בין היתר, הודעתו של המתלונן, שבמהלך ביצוע העבירות הוריד את כובע הגרב של אחד מתוקפיו. בכובע הגרב נמצא פרופיל DNAאחד, התואם לזה של משיב 1. אמנם, משיב 1 הכחיש בחקירתו, כי כובע הגרב שלו או היה שלו במועד כלשהו, אך לא נתן הסבר להמצאות ה- DNAשלו על הכובע.
לגבי האישום השני, קיימות עדויות של שלושה עדי ראיה לאירוע, החל מהמפגש בין שני המשיבים ועד לביצוען של העבירות. עוד טוענת המבקשת, כי העבירות המיוחסות למשיבים מקימות עילות מעצר מכוח חזקת המסוכנות הסטטוטורית הקבועה בסעיפים 21(א)(1)(ג)(4) ו- (2) לחוק. בנוסף, טוענת המבקשת, כי עברם הפלילי של המשיבים (למשיב 1 הרשעה מ- 12/04 בגין עבירה של תקיפה חבלתית בנסיבות מחמירות ולמשיב 2 גזר דין מ- 03/04 בגין עבירה של פציעה בנסיבות מחמירות), נסיבות ביצוע העבירות המיוחסות להם ומהותן יוצרים חשש כבד ששחרורם יסכן את שלום הציבור ובטחונו.
5. בישיבה מיום 22.8.06 ביקש סניגורם של המשיבים לדחות את הדיון בבקשה לצורך למידת חומר החקירה ובד בבד ביקש להורות על הגשת תסקירי מעצר אודות שני המשיבים. ב"כ המבקשת התנגד לבקשה, שכן לטעמו טרם נידונה שאלת הראיות לכאורה. בסיבות העניין, נדחה הדיון בבקשה מבלי להכריע בעניין הגשת תסקירי מעצר.
6. ב"כ המבקשת חזר על נימוקי הבקשה והוסיף, כי המתלונן הצליח להוריד את כובע הגרב לאחד מתוקפיו, כאשר כובע זה נשלח למז"פ והוצא ממנו פרופיל נקי של DNAוכי האליבי של משיב 2 נסתר על ידי אביו. לגבי עילה המעצר וחלופת מעצר טען ב"כ המבקשת, כי לפי ההלכה הפסוקה, מי שעושה שימוש בסכין או באקדח לפגיעה בחברו יעצר עד תום ההליכים וכי לא ניתן לשחרר את המשיבים לחלופה, שכן לא ניתן לתת בהם אימון בסיסי בשל נסיבות ביצוע העבירות והשימוש בסכינים ובנשק ובשל עברם הפלילי. ב"כ המבקשת הפנה להודעותיהם של עדי הראיה לאירוע נשוא האישום השני (עדים 30, 31 ו- 37) הדגיש, שמדובר בעדים ניטרליים, שעדותם נתמכת ע"י ראיות חיצוניות נוספות. ב"כ המבקשת הוסיף וטען, כי העובדה שאותו אקדח טרם נתפס והחשש שהמשיבים ישובו ויעשו בו שימוש אם ישוחררו, מצדיקה כשלעצמה את מעצרם עד תום ההליכים.
7. הסניגור מצידו טען באריכות, כי עוצמת הראיות לכאורה במקרה דנן אינה מצדיקה מעצר מאחורי סורג ובריח; לטענתו, אין מחלוקת לגבי עובדות האישום השני מלבד העובדה שהאדם שהיה רעול פנים, ירה באקדח ונמלט מהמקום הינו משיב 2 וכי משיב 1, שכלל לא השתתף באירוע, היה שותפו, הגם שמשיב 1 עובד בנגריה שנמצאת במקום האירוע והוא נמצא באזור בדרך כלל. הסניגור תהה מדוע עדי הראיה עליהם נסמכת המבקשת נחקרו בתאריכים 3.8.06 ו- 8.8.06 כאשר האירוע התרחש ביום 15.6.06, מדוע עד הראיה לואי, שמסר כי ראה את משיב 2 חובש כובע גרב, יורד לביצוע העבירה, יורה ומסתלק מהמקום, לא הצביע עליו כשחזר למקום עם משקפי שמש בזמן שהיתה משטרה במקום. הסניגור העלה תהיות וטען לסתירות נוספות בהודעותיהם של עדי הראיה (אשתו של לואי וילד בן 9). עוד טען הסניגור, כי על בית המשפט להסתמך על עד תביעה מס' 35, שהינו העד היחיד שמסר את הודעתו ביום האירוע ותיאר את השודד כבחור בגובה 1.8 מטר, תיאור שאינו תואם לגובה המשיבים. הסניגור הפנה לסתירה בין עדותו של לואי לבין עדותו של הילד בנוגע לרגע שבו משיב 2 שם את כובע הגרב על ראשו, כאשר לואי מסר שמשיב 2 חבש את הכובע בעצמו והילד מסר כי משיב 1 שם לו את הכובע. הסניגור טען גם נגד ממצאי ה- DNA, כי עפ"י חוות הדעת של מז"פ, השכיחות המחושבת אינה מתייחסת לקרובי משפחה, שעה שמשפחתו של משיב 1 מונה כ- 500 איש הגרים באותו איזור. הסניגור ביקש לשחרר את המשיבים לחלופת מעצר מחוץ לעיר נצרת, שבה התרחשו האירועים נשוא כתב האישום.
ראיות לכאורה
8. חומר החקירה שהונח בפני כולל, בין היתר, הודעותיהם של שני המתלוננים, הודעותיהם של המשיבים, של חשודים אחרים, של עדי התביעה, שחלקם עדי ראיה לאירוע נשוא האישום השני ועדים נוספים, דוחות עיכוב ומעצר, דוחות פעולה ומזכרים. בנוסף, עיינתי בחוות דעת שונות של מז"פ, בתיעוד הרפואי אודות פגיעתו של המתלונן וכן בתמונות ובדוחות נוספים.
להלן אתייחס לחומר הראיות הרלוונטי לצורך בחינת שאלת קיומן של ראיות לכאורה.
9. בהודעותיו מיום 14.2.06 ומיום 15.2.06 מסר המתלונן, כי ביום 14.2.06 סמוך לשעה 22:10 במכולתו ביפיע, כאשר כיבה את האורות, פתאום הבחין בתוך המכולת בשני אנשים שהיו רעולי פנים עם כובעי גרב מצמר בצבע שחור ושניהם החזיקו סכינים ארוכות והבחור הגבוהה מביניהם הורה למתלונן להוציא את מה שיש לו. המתלונן המשיך ומסר, כי משהבינו שהוא מתנגד, אחד מהם דקר אותו ביד שמאל והשני דקר אותו בחזה בצד שמאל. במהלך המאבק קפץ המתלונן על אחד מהם מאחור והוריד לו את הכובע. שני התוקפים נמלטו מהמקום. המתלונן הוסיף ומסר, כי לא זיהה את התוקפים, כי קולם מוכר לו, כי לפי המבטא שלהם הם תושבי יפיע, כי שניהם גבוהים, אחד 1.8 מטר והשני 1.7 מטר, רזים וצעירים בני כ- 23 שנים וכי מי שדקר אותו ביד הינו הנמוך מביניהם.
בהודעתו מיום 27.7.06 הכחיש משיב 1 את המעשים המיוחסים לו הן בעובדות האישום הראשון והן בעבודות האישום השני. משיב 1 מסר, כי בזמן אירועים אלה הוא שהה בביתו וכי הוא בונה בית ומתעתד להתחתן בקרוב. עוד מסר המשיב 1, כי שמע על האירועים בשכונה ובחדשות ולגבי האירוע נשוא האישום השני, הוא שמע ירייה בזמן ששהה בנגריה בה הוא עובד. משיב 1 נתבקש להסביר את העובדה, כי בבדיקת הכובע שהוריד המתלונן מעל ראשו של אחד מתוקפיו, התגלו ממצאים(DNA) לפיהם, הוא זה שחבש אותו ודקר את המתלונן; משיב 1 הכחיש כל מעורבות באירוע. בהמשך הוא מסר, כי בעבר לפני מעל שנה זרק בזבל כובע ושתי חליפות עור, שהיה לובש לדייג. בהודעתו מיום 30.7.06 סירב המשיב 1 לענות לשאלות החוקר וביקש להיפגש עם בא כוחו. בהודעתו מיום 6.8.06 סירב משיב 1 למסור פרטים נוספים.
בהודעת אביו של משיב 1, מר עורסאן ג'זאלה, מיום 30.7.06, מסר, כי משיב 1 עובד אצלו בנגריה מזה 5 שנים וכי הם עובדים בכל ימי השבוע למעט יום ראשון. האב לא זכר מה עשה משיב 1 ביום האירוע וציין שהוא יוצא לפעמים מהנגריה לצורך סידורים. האב מסר, כי משיב 1 ומשיב 2 למדו יחד באותה כיתה והם גרים אותה שכונה. עוד מסר האב, כי בד"כ בימי 14 ו- 15 לחודש הוא יוצא מהנגריה לצורך תשלום המע"מ.
10. מתלונן 2, וסים אבו ח'דרה, סיפר בהודעתו מיום 15.6.06 על פרטי האירוע נשוא האישום השני באומרו, כי במהלך פריקת סחורה בשכונת "מראח אלג'וזלאן" יחד עם נהג המשאית, סוהיל פאח'ורי, הגיע בחור רעול פנים שנשא נשק ואף ירה יריה באוויר ויריה נוספת שנכנסה דרך מכנסיו ויצאה מהצד השני מבלי לפגוע בגופו וביקשו לתת לו את הכסף שעליו. מתלונן 2 לא זיהה את הבחור שתקף אותו היות והיה רעול פנים. בהודעתו מיום 19.6.06 הוסיף מתלונן 2, כי בעלי החנויות בשכונה לא אמרו שום דבר לאחר התרחשות האירוע, דבר שהיה מוזר בעיניו, כי לדעתו מי שניסה לבצע את השוד הינו תושב המקום ומוכר להם.
סוהיל פאח'ורי, נהג המשאית, שהיה עד לאירוע נשוא האישום השני, אף הוא לא הצליח לזהות את הבחור שהיה רעול פנים וירה שתי יריות.
בהודעותיו מיום 16.6.06, מיום 17.6.06 ומיום 6.8.06 הכחיש משיב 2 כל מעורבות במעשים המיוחסים לו בכתב האישום; משיב 2 מסר, כי בזמן האירוע נשוא האישום השני הוא שהה בתחנת הדלק עם אחיו ויצא לראות מה קרה כמו שאר בני השכונה.
בהודעתו מיום 15.6.06 מסר אביו של משיב 2, מזהר אבו עאבד, כי לא ידע איפה היה בנו שלו באותו יום.
11. בהודעתו מיום 31.7.06 מסר חמד ג'זאלה (הבעלים של המכולת המוזכרת בעובדות האישום השני), כי משיב 1 הינו בן אחיו וכי לאחר שקיבל סחורה מסוכן תנובה, הוא החל לסדר את המוצרים בתוך המכולת ולאחר כעשר דקות הגיע ילד למכולת וסיפר לו, כי ירו בסוכן של תנובה. חמד ציין, כי לא ראה את האירוע נשוא האישום השני ואף לא שמע את הירי. חמד הוסיף ומסר, כי משיב 1 תמיד לחץ יד לסוכן וגם במקרה זה, משיב 1 היה במכולת בזמן שהגיע סוכן תנובה ואחרי שהסוכן עזב את המכולת גם הוא עזב.
בהודעתו של לואי מחאמסה (בעל המכולת שלידה היה הנסיון לשדוד את הסוכן של תנובה) מיום 3.8.06 מסר, כי בצמוד לנגריה של עורסאן ג'זאלה יש בית נטוש של משפחת זעאתרה עארף, וכי ראה משיב 1 יחד עם משיב 2 מדברים ביניהם בבית הנטוש. פתאום ראה, כי משיב 2 חובש רעלה מצמר בצבע שחור שרואים ממנה רק את העיניים ולבש חולצה אפורה ומשיב 1 היה מסביר למשיב 2 איך לרדת בסימנים ואז ירד מהצד של החנות של חמד כאילו לא קרה כלום ומשיב 2 שהיה רעול פנים קפץ מהדרך שליד חנותו של לואי ולא מאותו מקום שיצא ממנו משיב 1. משיב 2 החל לצעוק לכיוון הסוכן וביקשו להוציא את הכסף וירה באוויר ובכיוון הסוכן ואף לא המתין שהאחרון יוציא את הכסף ונמלט מהמקום ליד החנות של לואי לכיוון השכונה למעלה. לואי הוסיף ומסר, כי לאחר כרבע שעה ממועד האירוע, חזר משיב 2 למקום כשהוא לובש משקפי שמש והחליף את בגדיו. במקום היו אנשי משטרה וגם משיב 1 היה במקום. בהודעתו מיום 8.8.05 זיהה לואי מחאמסה את תמונותיהם של המשיבים.