החלטה זו מהווה המשך להחלטה מיום ו', 19.8.05, בערר שהגישה המדינה נגד החלטת ביהמ"ש קמא מיום 17.8.05.
בבסיס העניין, מסכת היחסים הקשה בין המשיב, חיים גולן, לאשתו שלומית, שבגינה כבר הוגשו כמה כתבי אישום נגד המשיב.
כתב האישום נשוא ערר זה (ת.פ. 3470/04 עכו) הוגש לפני שנה באוגוסט 2004, ובו הואשם המשיב בתקיפת אשתו בבית מגוריהם בשלומי. בתחילת השנה, 4.1.05, הודה המשיב בכתב האישום המתוקן. לכתב אישום זה צורפו בינואר 2005 שני כתבי אישום נוספים:
א. ת.פ. 1311/04 עכו, שהוגש בפברואר 2004, ובו הואשם המשיב בתקיפת אשתו ואיומים כלפיה, ביולי 2003, בשלומי.
ב. ת.פ. 1215/04 טבריה, שהוגש בפברואר 2004, ובו הואשם המשיב בשורת עבירות של תקיפה ואיומים בבית הורי אשתו בטבריה, בינואר 2004, כלפי אשתו ובני משפחתה.
המשיב הופנה לשירות מבחן למתן תסקיר בעניינו, והתיק נקבע לטיעונים לעונש ל-23.6.05. התקבל תסקיר חמור מאוד, המעיד על מידת סיכון גבוהה מצד המשיב לאשתו. תסקיר זה הביא את המדינה לבקש את מעצרו עד תום ההליכים. במסגרת הדיון הסכימה המאשימה, לתת למשיב הזדמנות שיקומית מסוימת נוספת, ואכן הוחלט כי המשיב ישהה בהוסטל לגברים אלימים ברעננה, "בית נועם" (תנאי השהות נקבעו בהחלטה). התיק נדחה להמשך דיון ולצורך קבלת תסקיר משלים - ליום 14.12.05.
יש להוסיף, כי בינתיים הוגש כתב אישום נוסף נגד המשיב בבימ"ש השלום בעכו (ת.פ. 1781/04), ועניינו איומים קשים של המשיב כנגד אשתו, באפריל 2005, בשלומי. נמסר לי, כי משפט זה הסתיים בהרשעת המשיב ובהטלת עונש מאסר נגדו, החופף את תקופת מעצרו בגין אותו מקרה.
המפנה המשמעותי הנוסף חל לאחרונה, כאשר ההוסטל החליט על הפסקת הטיפול במשיב, נוכח התנהגותו החמורה והעדר כל שינוי בהתנהגותו (ראו בהרחבה תסקירה המשלים של גב' ענת דהן, קצינת המבחן למבוגרים, מיום 16.8.05). לאור זאת, התבקש מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. בדיון שהתקיים ביום 17.8.05 העידה גם אשתו של המתלונן, אשר הפצירה בביהמ"ש שלא לעצור את המשיב.
בהחלטתו מאותו יום - נשוא ערר זה - ציין ביהמ"ש, כי שוכנע מדברי אשת המשיב, לפיהם איננה חוששת מהמשיב, וכן שוכנע "שאין כל הצדקה לשלוח היום את המשיב לבלות מאחורי סורג ובריח עד לתום ההליכים בתיקים התלויים ועומדים נגדו, שהמשך הדיון בהם נדחה ליום 14.12.05".
בית המשפט הורה, כי המשיב ישהה ב"מעצר בית חלקי" בבית אביו בקרית ביאליק, דהיינו בשעות הלילה (21:00 עד 07:00). בנוסף, נאסר על המשיב לנסוע צפונה מעכו.
העוררת גורסת, כי לפנינו מקרה חריג מבחינת מסוכנותו של המשיב, וכי אין מנוס במקרה זה - נוכח הכשלון הטיפולי במשיב בהוסטל ברעננה - מלעוצרו עד תום ההליכים.
ב"כ המשיב סבורה, כי אין לקבל את הבקשה, והדגישה כי עד כה לא נעצר המשיב, במשך תקופה ארוכה מאוד - בהסכמתה של המבקשת. לדעתה, גם עתה אין מקום לכך. המשיב מקפיד לקיים את כל צווי בית המשפט בעניינו, ולא יפר כל תנאי שיוטל עליו ע"י ביהמ"ש במסגרת שחרורו בערובה - כפי שנהג עד כה.
מקרה זה אינו פשוט כלל ועיקר, ואף אני סברתי תחילה, כי ראוי לשקול את מעצרו של המשיב - נוכח מסוכנותו, ולאור התחשב באמור בתסקירי המבחן. ואולם, במהלך שמיעת הדברים הגעתי לכלל דעה, כי ניתן להימנע ממעצרו של המשיב, בדרך של תוספת איסור על המשיב ליצור קשר כלשהו עם אשתו, ובנוסף להנחות את ביהמ"ש קמא, כי יסיים במהרה את משפטו של המשיב בתיקים התלויים נגדו.
חששה של ב"כ המדינה הוא, כי המשיב יפר את האיסור המוטל עליו לנסוע לבית מגוריו בשלומי, או כי המשיב ייפגש עם רעייתו - ויפגע בה - בעת שהאשה תגיע אליו. סברתי, כי ניתן לנטרל סכנה זו, ולשם כך זימנתי בפניי גם את אשתו של המשיב.
בישיבה היום התייצבה אשת המשיב, גב' שלומית גולן, והצהירה, כי אם יצווה בית המשפט על איסור קשר כלשהו בין המשיב לבינה - היא מצידה תעמוד בכך.
לאור כל האמור לעיל, תעמוד בעינה החלטתו של בימ"ש השלום מיום 17.8.05, כאשר בנוסף לכך נאסר על המשיב ליצור קשר כלשהו, לרבות קשר טלפוני, עם אשתו שלומית גולן.
כאמור, אין עתה מניעה לסיים במהרה את משפטו של המבקש, שבעניינו הוגש כבר התסקיר המשלים של שירות המבחן. הודאתו של המבקש ניתנה לפני למעלה משמונה חודשים, ונכון יהיה עתה להקדים ככל האפשר את מתן גזר הדין בעניינו. נראה לי, כי ראוי הדבר שביהמ"ש קמא ייערך למתן גזר הדין במחצית הראשונה של חודש ספטמבר 2005.
המזכירות תעביר העתק מההחלטה לכב' השופטת יצחקי.
ניתנה היום ט"ז באב, תשס"ה (21 באוגוסט 2005) בנוכחות ב"כ הצדדים והמשיב.