כנגד המשיב הוגש כתב אישום בת"פ 5119/06 של בית המשפט המחוזי בחיפה המייחס לו עבירות לפי סעיף 333+335(2)+29, עבירה לפי סעיף 144(א)+(ב) רישא ועבירות לפי סעיף 329(א)(1) ולפי סעיף 329(א)(2), הכל לפי חוק העונשין. ביחד עם כתב האישום הוגשה גם בקשה זו שבפני בה עותרת המאשימה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים כנגדו.
עניינו של כתב האישום באירוע המהווה המשך לסכסוך בין המשיב למשפחת ידידים של המתלונן, על רקע של קשר רומנטי בן המשיב לבת צעירה ממשפחת משייב. כתב האישום מתאר מספר אירועים. הראשון הוא אירוע בו תקף המשיב את אחיה של אותה צעירה במכות אגרוף בפניו. בהמשך, נסעו בני משפחת משייב לבית אימו של המשיב כדי להיפגש ולנסות ליישב את המחלוקת. שם, על פי הנטען, פגש אותם המשיב עם חבריו ואיים עליהם בסכין. באותו אירוע אמר המשיב לבני משפחת משייב כי יסכים לשוחח איתם במקום אחר, פארק אורות באור עקיבא. שם, על פי הנטען, החל מפגש במהלכו רץ המשיב לאחד השיחים, הוציא אקדח וירה לעבר בני משפחת משייב. כתוצאה מהירי נפגע המתלונן בבטנו. יצוין כי העבירות לפי סעיף 329 מיוחסות למעשה הירי כאשר חלופה אחת ענינה בפגיעה במתלונן והחלופה השניה ענינה בניסיון לפגוע ביתר בני משפחת משייב.
אין חולק כי במובנו הטכני של הביטוי קיימות ראיות שיש בהן, לכאורה, תשתית להוכחת האישומים המיוחסים למשיב. חלק מבני משפחת משייב מעידים ומתארים את האירועים שבכתב האישום. עם זאת על בית המשפט לבחון האם ניתן ללמוד ממכלול הראיות כי על אף קיומן של ראיות לכאוריות עדיין נראה כי יקשה על המאשימה להוכיח את תביעתה.
"אכן, הלכה ידועה היא כי בית המשפט הבוחן את דבר קיומן של ראיות לכאורה במסגרת דיון במעצר עד תום ההליכים, אינו נדרש לשאלות של מהימנות העדים ולסתירות כאלה ואחרות ככל שהן עולות מן העדויות שנגבו. ההחלטה בעניינים אלה שמורה לבית המשפט השומע את הראיות בהליך הפלילי (בש"פ 10251/04 קריאולין נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). עם זאת, ולצורך בחינת הפוטנציאל הראייתי הטמון בחומר החקירה לא יתעלם בית המשפט הדן בבקשת המעצר מסתירות העולות בחומר הראיות לכאורה, ואם מצא כי מדובר בסתירות מהותיות הגלויות על פני הדברים, עשוי הדבר לעתים להוביל למסקנה כי בשל חולשתן של הראיות לכאורה אין הצדקה למעצר או שיש מקום להורות על חלופה (בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל פ"ד נ(2) 133, 148 (להלן: פרשת זאדה))." ראה:
בש"פ 4692/06
אלמוגרבי ואח' נ' מ"י, החלטה מיום 20/6/06.
במקרה זה שבפני סבור אני, מהטעמים שיפורטו בתמצית ופורטו בהרחבה בטיעוני הסניגור, כי קימות בחומר החקירה סתירות ואי בהירויות שיש בהן כדי להפחית מעוצמתן של הראיות באופן שיצדיק לשחרר את המשיב לחלופת מעצר, בתנאי פיקוח נוקשים, כפי שיפורט.
בטרם אפרט את הראיות אציין כי המשטרה שחקרה את האירוע הייתה ערה כבר בחקירה לאפשרות שבני משפחת משייב מנסים להעליל על המשיב. הדבר עולה בבירור משאלות שנשאלו בני משפחת משייב בחקירתם כאשר החוקרים מטיחים בהם את הטענה כי הם מנסים להפליל את המשיב. עם זאת, ועל כך אין אלא להצר, לא טרחה המשטרה לנסות ולאתר בזירת העבירה העיקרית עדי ראיה שאינם נמנים על מחנה זה או אחר בסכסוך המתמשך, עדים שיכולים היו לשפוך אור אובייקטיבי על האירועים נשוא כתב האישום.
ב"כ הצדדים פירטו בפני באריכות את טיעוניהם בעניין התשתית הראייתית. כאמור - אין חולק כי חלק מבני משפחת משייב מתארים בעדויותיהם את האירועים נשוא כתב האישום. אין גם מחלוקת כי בשלב מסוים החל המשיב לשמור על זכות השתיקה, ולמעט אמירות כלליות שעניינן הכחשת האירועים, לא מסר גרסה. כל אלו פועלים לחובתו. עם זאת, לא ניתן להתעלם מסתירות שעלו בחומר הראיות, עליהן הצביע הסניגור בהרחבה בטיעוניו.
כאמור - הרקע לאירועים נשוא כתב האישום הוא סכסוך מתמשך בין משפחת משייב למשיב. יצוין כי בני המשפחה גם חושדים במשיב כי ירה בבן משפחה אחר בעבר. עם זאת, מכחיש עד התביעה העיקרי, סביי משייב, כי קיים סכסוך בין משפחתו למשיב. הכחשתו זו עומדת בסתירה לעדויות רבות אחרות של בני משפחתו על הסכסוך וטיבו. עדותו של סביי אינה מתיישבת עם עדויות אחרות בכל הנוגע לזיהוי האדם שירה בפארק. העד תיאר את היורה כאדם לבוש ג'ינס, שתי חולצות וכיפה עם פסים. עדי תביעה אחרים מתארים את היורה כלבוש בחליפת אימונית (טרנינג) לבנה וראשו מכוסה בקפוצ'ון. בני משפחה אחרים שהיו בזירה לא ראו, על פי עדותם, את המשיב.
עד תביעה נוסף, אלכסנדר משייב, אחיו של סביי, מסר גם הוא גרסאות סותרות. בעדותו הראשונה הרחיק עצמו מהזירה וניתן ללמוד מעדותו כי היא בעיקרה עדות מפי השמועה, כאשר הפרטים נמסרו לו ע"י סביי, שלו הוא מאמין. בעדותו השניה משתנה הגרסה, שם הוא טוען שהגיע לזירה מראשית האירוע, היה עד לכל האירועים וראה את המשיב מבצע את הירי. אין בעדויותיו הסבר לשינוי הגרסה, האם חשש להעיד אמת בעדות הראשונה או שינה את גרסתו בלחץ אחיו בעדות השניה. בכל מקרה שתי העדויות יחדיו מטילות צל גדול על מידת האמון שניתן יהיה לתת בעד זה.
גם בעדותו של המתלונן עצמו קיימת תופעה ברורה של התפתחות הגרסה בין העדויות. בעוד שבעדותו הראשונה אין הוא מוסר את פרטי האנשים שנסעו עימו מבית משפחת משייב למפגשים עם המשיב הרי שבעדותו השלישית מפורטים פרטי העדים הרלוונטיים לאירוע. יצוין כי בעדותו של העד מיום 24/5/06 העיד העד כי לא ראה את היורה שפגע בו ובעדות קודמת מיום 19/5/06 הוא מציין כי משפחת משייב מסבכת אותו בסכסוך לא לו. ניתן ללמוד מכך שהעד נתון בלחץ ע"י משפחת משייב.
יצוין כי בנו של סביי, נאום, שעל פי הנטען הותקף באירוע הראשון בכתב האישום, היה בזירת הירי ולא זיהה את המשיב, אם כי לטענתו אביו, סביי, ראה את המשיב יורה. העד מציין גם כי לא ראה את המשיב אוחז בנשק ומעלה אפשרות שאדם אחר שהיה במגע פיזי עם המתלונן הוא זה שירה בו.
גם בן משפחה אחר, בנימין משייב, שהיה בזירה, לא ראה את המשיב מבצע את הירי.
ניתן אם כן לראות כי התשתית הראיתית בכל הנוגע לזהות מבצע הירי אינה ברורה ועצמתה אינה במידה המספיקה כדי לקבוע כי בראיות גלום פוטנציאל של ממש להרשעת המשיב.
עוצמת הראיות באירוע הירי, שהוא העיקרי בכתב האישום, משליכה גם על יתר האירועים. בכל הנוגע לאירוע הראשון יצוין כי לתקיפתו של נאום היו עדות אובייקטיביות, שתי שכנות. אלו לא נחקרו כלל. נאום, שלכאורה הוכה, לא הציג תיעוד רפואי ולא מצאתי בחומר החקירה ראיות על סימני חבלה בגופו. בכל הנוגע לאירוע השני אציין כי מעדות סביי משייב עולה כי הוא נקט באלימות כנגד המשיב. בכל הנוגע לטענה כי המשיב שלף בתגובה סכין העדויות חלוקות ונראה כי יקשה על המאשימה לבסס ממצא עובדתי בעניין. בכל מקרה ולעת הזו סבור אני כי גם בעניין זה התשתית הראייתית אינה בעוצמה המצדיקה מעצר עד לתום ההליכים.
אין חולק כי המעשים המתוארים בכתב האישום מקימים עילות מעצר הן של מסוכנות והן של חשש להשפעה על עדים, במיוחד אם ישוחרר המשיב בתנאים שיאפשרו מפגש חוזר בינו ובין בני משפחת משייב. אלא שכאמור עוצמת הראיות, הגם שקימות ראיות הקושרות את המשיב למעשים המיוחסים לו, אינה מספיקה כדי להצדיק את מעצרו עד לתום ההליכים. החובה המוטלת על בית משפט לבחון חלופת מעצר בכל מקרה, גם כאשר קיימת עילה מבוססת בראיות, כפולה כאשר התשתית הראייתית פגומה. כך במקרה שבפני.
על זאת יש להוסיף, אל מול התשתית הראייתית הלוקה בחסר, כי על בית המשפט להביא בחשבון את התמשכות ההליכים הצפויה בתיק זה. כתב האישום כולל 38 עדי תביעה. חלקם עדים טכניים ואולם 14 עדים הם עדי ראיה שאינם שוטרים. כאמור - קימות סתירות בעדויות עדים אלו שחלקם מסרו מספר הודעות במשטרה. מכאן, ובהכירי את העומס המוטל על השופטים עשויות לדון בתיק זה ולוחות הזמנים הצפויים לשמיעת ראיות בתיק זה, על בית המשפט להביא בחשבון כבר כעת כי מדובר במשפט ששמיעתו תארך זמן, סביר להניח שאף יותר מתשעה חודשים. כאשר התשתית הראייתית לוקה בחסר מחד, והצפי הריאלי למשך ניהול המשפט הוא כאמור לעיל, מתחזק הצידוק בשחרורו של המשיב לחלופה הולמת.
שקלתי אם במקרה זה יש מקום לבקש תסקיר משירות המבחן והחלטתי כי לא אזקק לתסקיר. המשיב כופר במיוחס לו. עברו הפלילי מכביד. מכאן שעל פי הניסיון המצטבר צפוי התסקיר לקבוע כי המשיב אינו לוקח אחריות על מעשיו ומכאן שמסוכנותו רבה, ומפאת חומרת העבירה לא יכול שירות המבחן להמליץ על כל חלופה שהיא. בנסיבות אלו, סברתי כי התשתית הראיתית מחד והימשכות ההליכים הצפויה מאידך הם אלו שמכתיבים את התוצאה אליה הגעתי, הכל בהנחה שתסקיר בעניינו של המשיב יהיה שלילי.
בנסיבות כפי שעולות מחומר בראיות, סבור אני כי במקרה זה ניתן יהיה לשחרר את המשיב לחלופת מעצר בתנאים הבאים:
1. החלופה שתוצע תהיה במעצר בית מלא בישוב המרוחק לפחות 70 ק"מ מאור עקיבא. יובהר כי המרחק הנ"ל אינו אקראי והוא מביא בחשבון את משך הנסיעה מאותה כתובת אל אור עקיבא אל מול נתוני מערך הפיקוח האלקטרוני, אליו אתייחס בהמשך, ומהירות התגובה של מערך זה.