החלטה
1. נגד המשיב הוגש כתב אישום אשר בו יחסה לו המבקשת עבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיף 7(א)+(ג) רישא לפקודת הסמים [נוסח חדש], התשל"ג-1973.
נטען בכתב האישום כי ביום 09.04.06 או בסמוך לאותו מועד, החזיק המשיב בסם מסוכן מסוג הרואין, במשקל כולל של 444.61 גרם, אשר חולק לשלוש אריזות והוסתר בערימת לבנים במבנה לא גמור בבניה בפזורת שגב שלום.
2. עם הגשת כתב האישום עתרה המבקשת למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. המבקשת טענה, כי קמה עילה למעצרו של המשיב, בין היתר, מאחר ושחרורו מסכן את בטחון הציבור, שכן קיים יסוד סביר לחשש כי אם ישוחרר ינסה לשבש מהלכי משפט וידיח עדים, וכן כי ינסה להתחמק מאימת הדין.
3. בדיון שהתקיים ביום 09.11.06, טענה באת כוח המבקשת כי בחודש אפריל השנה, בוצע חיפוש על ידי המשטרה בשבט תראבין בעזרת כלבים לצורך איתור סמים וכי הסם מסוג הרואין נמצא במבנה הממוקם כ-20 מטרים מביתו של סוירח סוירר תראבין. לטענת ב"כ המבקשת, נמצאה טביעת אצבעו של המשיב על אחת השקיות בה היה מוטמן חלק מהסם. למשיב, לטענת המבקשת, אין הסבר כיצד הגיעה טביעת אצבעו לשקית. כן הוסיפה המבקשת כי המשיב אותר על ידי המשטרה רק לאחר מספר חודשים, וכי לאור האמור לעיל, יש עילה למעצרו.
ב"כ המשיב טען כי הסם נתפס בעקבות מידע שהיה למשטרה לגבי אדם אחר, ששמו צויין לעיל, המתגורר סמוך למקום הימצאו של הסם, וכי בחיפוש שנערך בביתו נתפסו 58,000 ש"ח ועוד אלפי דולרים, אך הלה שוחרר משלא נמצאו ראיות הקושרות אותו לסם. כן הוסיף ב"כ המשיב כי המשיב מתגורר בשכונה אחרת בשגב שלום, במרחק של כ- 3 ק"מ ממקום הימצאו של הסם, וכי הראייה היחידה הקיימת בתיק הינה טביעת האצבע, על אחת מאריזות הסם. הסם היה מחולק לשלוש שקיות קטנות- בכל שקית היה מעל ל-100 גרם סם- ושלושת השקיות הונחו בשקית גדולה אשר נקשרה בסרט דביק, וטביעת האצבע של המשיב נמצאה על גבי הסרט הדביק.
לטענת ב"כ המשיב, אותו אדם שלגביו היה מידע משטרתי, היה חברו של המשיב ותקופת מה לפני הגילוי, הקשר ביניהם נותק. יתכן, לטענת ב"כ המשיב, כי אותו אדם לווה ממנו את סרט ההדבקה ולחילופין יתכן והמשיב נגע בו בחנות ומישהו אחר קנה את הסרט.
לפיכך, טען ב"כ המשיב עולים ספקות לגבי מעורבותו של המשיב בהחזקת הסם.
עוד טען ב"כ המשיב כי המשיב הינו אדם נורמטיבי, אשר עבד בעבר במפעלי הברום ופוטר בשל צמצומים, אשתו עובדת כגננת וכי הוא שימש בעבר כערב. כן הוסיף כי אין לחובתו רישום פלילי למעט תיק שנסגר ללא הגשת כתב אישום.
ב"כ המשיב טען כי הנזק שייגרם למשיב, באם ייעצר עד תום ההליכים, יהיה בלתי הפיך, ועל כן יש לאפשר לו להשתחרר לחלופת מעצר.
4. מעיון בחומר הראיות שבידי המבקשת עולה, כי ביום 09.04.06 בשעה 15:45, בוצע חיפוש על-פי צו של בית משפט במהלכו נמצא הסם הנזכר בכתב האישום במבנה נטוש כמפורט בכתב האישום.
עולה מחוות דעת המצויה בתיק החקירה כי בתוך שקית מפלסטיק הונחו 2 שקיות פלסטיק סגורות וגרב קשורה. בתוך השקית הראשונה, אשר סומנה כ"אמצעית 1", הונחה שקית מפלסטיק שסומנה כ"אמצעית 2", בתוכה הונחה שקית נוספת שסומנה כ"פנימית" ובתוכה נמצא הירואין. בשקית השנייה, אשר סומנה כ"אמצעית", הונחה שקית מפלסטיק שסומנה כ"פנימית" ובתוכה נמצא הירואין. בתוך הגרב נמצאה שקית מפלסטיק שסומנה כ"אמצעית 1", בתוכה נמצאה שקית מפלסטיק שסומנה כ"אמצעית 2", בתוכה נמצאה שקית מפלסטיק נוספת שסומנה כ"אמצעית 3" ובתוכה נמצאה אריזת פלסטיק עשויה מסרטים דביקים בצבע חום ובתוכה אריזת פלסטיק נוספת עשויה מסרטים דביקים בצבע שקוף, אליה הוצמדה שקית פלסטיק, שסומנה כ"פנימית", ובתוכה נמצא הירואין. משקלו הכולל של ההירואין שנתפס הינו 444.61 גרם.
מדו"ח בדיקה שנערך לצורך פיתוח טביעות אצבע, עולה כי נמצאה טביעת אצבע אחת על גבי פיסת סרט דביק בצבע חום, בצידה הפנימי של אריזת הפלסטיק, אשר בה נמצאה השקית הפנימית ובה היה סם הרואין. טביעת האצבע זוהתה כשייכת למשיב.
5. נקבע כי משקלה של טביעת אצבע שנמצאה בזירת העבירה בלא שניתן להימצאותה הסבר סביר הוא רב ומשמעותי, והיא עשויה להספיק לצורך הרשעה (ראו לדוגמא בש"פ 8465/02 יצחק קריספין נ' מדינת ישראל, תק-על 2002(3), 2886 , 2887), כל שכן די בה כדי לשמש כראיה לכאורה לצורך מעצר עד תום ההליכים.
יחד עם זאת, נקבע בפסיקה כי
"יש חשיבות רבה לשאלה מה טיבו של החפץ שעליו נמצאו טביעות האצבע, משום שלפיו נקבעת עוצמת הזיקה בין הנאשם לבין מעשה העבירה. קביעת זיקה זאת היא, ביסודה, ענין של מסקנה הנובעת מהגיון ומשכל ישר. על כגון דא נאמר כי:
"ברור שכוחה המשכנע של טביעת אצבע כראיה מסיבתית גובר, ככל שקיים בטחון ששני הגורמים הללו התקיימו גם יחד, דהיינו שטביעת האצבע נוצרה במקום המעשה וגם בשעת מעשה. בטחון זה אינו קיים לגבי גורם המקום, וממילא אף לא לגבי גורם הזמן, כשטביעת האצבע מופיעה על חפץ, שהינו בשימוש יום-יומי ודרכו לעבור ידיים רבות ---" (דברי השופט (כתוארו אז) מ' לנדוי בע"פ 389/62 נאטור נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד יח 62, 65) (ההדגשה שלי -י"ט).
ובמקום אחר נאמר:
"במקרה של חפץ נייח ניתן לומר בוודאות גבוהה יותר כי הטביעה שנתגלתה מלמדת על הימצאותו של הנאשם במקום, ולפיכך קשור הוא באירוע הפלילי. לעומת זאת כאשר מדובר בחפץ נייד, שיכול לעבור בקלות מיד ליד וממקום למקום, קיימת אפשרות סבירה שהחפץ נושא טביעת אצבעות של אדם שאינו מעורב, וכי החפץ הגיע בדרך כלשהי למקום שבו הוא נמצא". (דברי כבוד השופט א' גרוניס בע"פ 1888/02 מדינת ישראל נ' מקדאד, פ"ד נו(5) 221, 231. כן ראו: ע"פ 7293/97 עאמר נ' מדינת ישראל, תקדין עליון 98(4) 194; ע"פ 5635/97 סמהדאן נ' מדינת ישראל, תקדין עליון 2001(2) 1029)." (ראו דברי כבוד השופט טירקל בבש"פ 10028/03 פטריק אלקריף נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(2), 577, 579).
טביעת האצבע של המשיב נמצאה על גבי סרט ההדבקה שהודבק על שקית פלסטיק, אשר בה נמצאה אחת מהשקיות שהכילו את הסם. הימצאותה של טביעת האצבע בנסיבות שתוארו מחשידה את המשיב במעורבות בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום, בקושי, אם בכלל, ניתן לומר כי יש בידי המבקשת ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למשיב בכתב האישום. לכן, ולמרות הפסיקה, שאף בכמויות קטנות יותר מזו שנמצאה בתיק זה, סבורתני, כי בשל טיבה של הראיה המסבכת את המשיב, היינו טביעת אצבע על חפץ נייד, בצירוף האמור אודות המשיב בתסקירי המעצר שהוגשו, מצדיק את שחרורו של המשיב לחלופה למעצר המוצעת.