בקשה לעיון חוזר בתנאי שחרורו של המבקש. נגד המבקש הוגש כתב אישום חמור המייחס לו עבירה של סחר בסמים, עבירות נשק ועבירות בטחוניות. המבקש נעצר בחודש 02/03 או בסמוך לכך, והושם במעצר עד תום ההליכים. בהחלטה מיום 20.4.04, בעקבות החלטת בית המשפט העליון מיום 8.4.04, נוכח התמשכות ההליכים, בעיקר בשל ישומה של הלכת קינזי, הורה כב' השופט ארבל על שחרורו של המבקש למעצר בית. בהמשך, בחודש 10/04 ובחודש 04/05, הגיש המבקש בקשות לשינוי תנאי שחרורו באופן שיאופשר לו לצאת לעבודה, אולם כב' השופט ארבל דחה את בקשותיו. כעת לפני בקשה נוספת בענין זה. המבקש מבקש שיאופשר לו לצאת לעבוד בגן הארועים באפק בפיקוח בעל המקום מר יגאל יפרח. מר יגאל יפרח נחקר על ידי המשיבה המתנגדת לבקשה וטוענת כי המקום המוצע אינו הולם וכי מר יפרח אינו ערב הולם.
בדיון זה שומה עלי לצעוד בדרך שהתווה חברי כב' השופט ארבל בהחלטותיו הקודמות. כאמור, כב' השופט ארבל דן בבקשות קודמות של המבקש לעיון חוזר בתנאי שחרורו, ודחה את בקשותיו.
בהחלטותיו מיום 26.10.04 ומיום 21.4.05, לא דחה כב' השופט ארבל את עצם האפשרות שהמבקש יורשה לצאת לעבודה. בהחלטתו מיום 21.4.05 אף ציין במפורש כי "מן הראוי לשקול את תנאי שחרורו של המבקש, על מנת לאפשר לו למצוא לעצמו מקום עבודה, למען יוכל לפרנס עצמו, ואולי אף לפעול לשם שיקומו". אולם לגופו של ענין, לא מצא כב' השופט ארבל שמקומות העבודה והערבים המוצעים - הולמים.
בהחלטה מיום 26.10.05 דחה את הצעת המבקש לעבוד במסעדה שבבעלות שני אחיו הצעירים של המבקש.
בהחלטה מיום 21.4.05 דחה את הצעת המבקש לעבוד בבית עסק של מר ברוך קמחי, המנהל בית קליה לפיצוחים. כב' השופט ארבל מצא שהערב המוצע אינו הולם, וכן המקום המוצע אינו הולם, בהיות "בית עסק הפתוח לקהל הרחב ונמצא בעיבורה של עיר". בסעיף 19 להחלטתו הנ"ל קבע כב' השופט ארבל, כדלקמן:
"לטעמי, אמנם כל מקום עבודה מאפשר למבקש ליצור קשר עם הרבים. לעניין זה שונה מקום עבודה, אשר אינו משמש כבית מועד והתקהלות לציבור, לבין בית עסק, כגון מסעדה, או קיוסק, בו מתאסף קהל רביחסית, או כאשר מתקיימת בו תנועה ערה של בני אדם.
על כן, לו יציע המבקש את שינוי תנאי השחרור, באופן אשר יתאפשר לו לעבוד בבית עסק שאינו מסוג העסקים האמורים, תוך הצעת תנאי פיקוח הולמים, אהיה מוכן לשקול את ההצעה בחיוב."
ביום 10.5.05 הגיש המבקש בקשה לאפשר לו לצאת מביתו מדי פעם כדי לחפש מקום עבודה.
ביום 23.5.05 הוגשה בקשת המדינה עקב כך שהמבקש הפר את תנאי שחרורו. כב' השופט ארבל דן בבקשות הנ"ל במאוחד. בהחלטתו מיום 24.5.05 נעתר חלקית לשתי הבקשות, תוך שהוא מציין:
"המבקש הקשה על החלטתי בסוגיה זו, שעה שהפר, כמפורט לעיל, את תנאי השחרור.
עם זאת, סבורני כי לנוכח התארכות משפטו בתיק העיקרי, הרי מן הראוי יהיה לאפשר לו, חרף האמור, לנסות ולמצוא מקום עבודה וזאת למען הקל את הלחץ בו הוא נתון פרק זמן כה ממושך."
השאלה שיש לדון בה אם כן הינה האם מקום העבודה המוצע כעת עונה על הקרטריונים שקבע כב' השופט ארבל. לשם כך יש לדון בנקודות הבאות: (א) האם הערב המוצע ראוי; (ב) האם המקום המוצע ראוי במובן זה שאינו מהווה "בית עסק הפתוח לקהל הרחב והנמצא בעיבורה של עיר." דומה שאין חולק שהמקום המוצע אינו בעיבורה של עיר, ויש לדון אפוא בשאלה האם הוא "פתוח לקהל הרחב".
אציין שהחשש שעמד לנגד עיני כב' השופט ארבל, ושעמד בבסיס הקריטריונים שהתווה כאמור לעיל, הינו החשש שהמבקש ינצל את יציאתו לעבודה לחידוש פעילותו העבריינית. כב' השופט ארבל מצא שלמבקש מסוכנות גבוהה, אולם בהחלטתו מיום 21.4.05 מצא שמסוכנות זו פחתה עם חלוף הזמן, ולאחר שהמבקש עמד תקופה ארוכה בתנאי השחרור והוכיח שהוא ראוי לאמון בית המשפט.
החשש מפני מסוכנות המבקש והאפשרות שינצל את יציאתו לעבודה לצורך חידוש פעילותו העבריינית מהווה כמובן שיקול גם כיום. עם זאת, ככל שחולף הזמן וקיצם של ההליכים נגד המבקש טרם נראה לעין, הולך מאזן האינטרסים ומשתנה וגוברת הנטיה לצמצם את הפגיעה בחרות המבקש ואת המגבלות המוטלות עליו. ראה בש"פ 6347/05
מ"י נ' פלוני:
"מושכלות ראשונים הם כי ככל שזמן המשפט מתארך משתנה נקודת האיזון ההתחלתית בין האינטרס הציבורי בהמשך המעצר כדי לגונן על הציבור מפני מסוכנותו של הנאשם וכדי להבטיח את תקינות ההליך השיפוטי מפני חשש לשיבושו, לבין ההגנה על חירותו האישית של הנאשם בטרם הוכרע דינו. לעולם נדרש איזון מחודש על פי הנסיבות המשתנות, ומתן משקל משתנה לערכים הנוגדים הפועלים זה כנגד זה. ככל שמשפטו של הנאשם מתארך, נוטות כפות המאזניים לכיוונו וערך חירותו האישית גובר לעומת אינטרס ההגנה על הציבור."
ראה גם בש"פ 7297/05
מ"י נ' קהמוז. "
לא למותר לציין בהקשר זה שההגבלות על חרות המבקש - בין במעצר ממש ובין במעצר בית - תחילתן בחודש 02/03 או בסמוך לכך,כלומר לפני למעלה משנתיים, וכאמור קיצם של ההליכים בענינו טרם נראה לעין.
במצב דברים זה, ובהתחשב בכך שהמבקש מחפש מקום עבודה הולם מזה קרוב לשנה אולם עד כה טרם נמצאה אופציה הולמת, יש ליישם את הקריטריונים שהתווה כב' השופט ארבל בדרך גמישה, והנטיה היא לקיים אופציה מוצעת אם היא עונה באופן סביר על הדרישות שנקבעו.
בנוסף, יש לזכור שפעילות עבריינית מסוג סחר בסמים, בנשק וכיוב', אינה דורשת בהכרח זיקה הדוקה בין ביצוע העבירות לבין מיקומו הפיזי של העבריין. המבקש אינו נמצא במדרג התחתון של השרשרת העבריינית, וכמו כל "מנהל" הוא מסוגל לעסוק בפעילות עבריינית - אם יחפוץ - גם בתנאים של ריחוק פיזי מהפעילות גופה, ולעניננו - גם בתנאי השחרור הנוכחיים. לפיכך, מתן אפשרות למבקש לצאת לעבודה מגדילה בשעור קטן יחסית את מסוכנותו. בסופו של דבר המבחן העיקרי נעוץ ברצונו של המבקש וברמת האמון שהוא מעוניין לשמר, או, אותו דבר: מידת המוטיבציה שלו להפר את אמון בית המשפט, מידת הסיכון שהוא מוכן לקחת על עצמו בהקשר זה. אולם אין פירוש הדבר שאין צורך לשקול את הסביבה בה יושם המבקש ואת מהימנותם של האנשים שיפקחו עליו ושעימם יבוא במגע; יש חשיבות גם לגורמים אלו, כמו גם למידת האפשרות האפקטיבית של המשטרה לפקח על המבקש.