1. כנגד העורר הוגש כתב אישום לבימ"ש השלום בקרית גת, בו יוחסה לו עבירה של סחר בסם מסוכן.
בכתב האישום נטען, כי בתאריך 20.9.05 קבע סוכן משטרתי סמוי פגישה עם אדם, שזהותו ידועה למאשימה, כדי לרכוש ממנו 100 כדורי אקסטזי תמורת 1,800 ש"ח.
כבר כאן אציין, כי לטענת המאשימה ועל פי חומר הראיות שבתיק החקירה, אותו אחר הינו אילן נעים, אשר לא אותר על ידי המשטרה ולכן טרם הוגש נגדו כתב אישום (למען הנוחות, חרף אי ציון שמו בכתב האישום, יכונה אותו אחר - "אילן").
עוד נטען בכתב האישום, כי הסוכן הסמוי ואילן נפגשו לאחר שיחת הטלפון האמורה באשקלון, בסביבות השעה 22:00, ויחד נסעו לככר צפניה בעיר. במהלך הנסיעה אמר אילן לסוכן, כי העסקה תהא על סך 2,200 ש"ח, ולא כפי שהבטיח קודם לכן.
כשהשניים הגיעו לכיכר צפניה, ניגש אילן אל העורר, אשר המתין במקום, ושוחח עמו. אחרי שיחה זו, חזר אילן אל הסוכן, ואמר לו, כי המדובר ב-100 כדורים של סם מסוכן מסוג L.S.D., ולא כפי שסוכם מראש, והסוכן הסכים לקנות סם זה, תמורת 2,200 ש"ח.
מיד בסמוך לאחר מכן, הגיע למקום אדם נוסף, אשר זהותו לא הובררה לאשורו. יש לציין, כי תחילה סברה המדינה, שאותו אחר הוא יוחאי בן-דוד, ולכן גם הגישה את כתב האישום המקורי נגד העורר ונגדו, אך בהמשך התברר כי טעתה, ויוחאי האמור נמחק מכתב האישום. נותר, אם כן, כתב האישום כנגד העורר בלבד.
בכתב האישום נטען עוד, כי האדם, שהגיע אחרון למקום, מסר לידי העורר את הסם המסוכן, וזה העבירו לידיו של אילן, אשר נתנם לסוכן. במקביל, מסר הסוכן לאילן 1,800 ש"ח, והבטיח כי ישלים את 400 הש"ח החסרים בימים הקרובים.
כאמור, נטען כי במעשים אלה עבר העורר עבירה של סחר בסמים מסוכנים, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים.
2. יחד עם הגשת כתב האישום הוגשה גם בקשה למעצרו של העורר עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו. בקשה זו נדונה בפני כב' השופטת נ. נצר, אשר שמעה את הצדדים, עיינה בחומר הראיות, וקבעה, כי ישנן ראיות לכאורה כנגד העורר, כי קמה עילת מעצר כנגדו וכי אין חלופה אשר תבטיח את הציבור מפניו במידה וישוחרר.
על החלטה זו הוגש הערר נשוא החלטתי דלקמן.
3. טענתו העיקרית של ב"כ העורר, טענה אשר גם הועלתה בפני בימ"ש השלום, היא כי חומר הראיות שבתיק החקירה אינו כזה, אשר מצדיק השארתו של העורר במעצר. אולם, עיון מדוקדק בחומר הראיות מגלה, כי צדק בימ"ש השלום, כשקבע שחומר הראיות מספיק לשלב זה של הדיון, הגם שמדובר בראיות נסיבתיות.
מתוך חומר הראיות שבתיק החקירה, עולה, כי אילן היה "היעד" של הסוכן וכי אליו הוא נשלח על ידי מפעיליו לצורך ביצוע העסקה. לפיכך, היה זה אילן, אשר הסוכן שוחח עמו טלפונית שוב ושוב, כאשר מרבית השיחות נוהלו מטלפון סלולרי שקיבל מהמפעיל - והוקלטו.
בעקבות השיחות האמורות, ולאחר שהסוכן הסמוי נפגש עם מפעילו והצטייד במכשיר הקלטה, נפגשו הסוכן ואילן באשקלון, לאחר שאילן הכווין את הסוכן טלפונית. אילן עלה לרכבו של הסוכן, והשניים נסעו ביחד למקום המפגש. נסיעה זו מתועדת על ידי אנשי משטרה, אשר עקבו אחרי רכבו של הסוכן.
לטענת הסוכן באימרתו, שוחח אילן במהלך הנסיעה ממכשיר הפלאפון שלו עם אשה ושאל אותה איפה אורן. אילן נענה, שאורן כבר למטה. שיחה זו לא מתועדת בתמליל ההקלטה של הסוכן ובעניין זה צודק הסניגור, כי המדינה לא הוציאה פלט של השיחות שיצאו מהפלאפון של הסוכן כדי לאמת את גירסתו. אולם, גם צודק בימ"ש קמא, כי די לצורך הדיון שבפנינו בעדותו של הסוכן בנוגע לשיחה זו, מה גם שבשיחות המאוחרות יותר של הסוכן עם אילן, ואשר הוקלטו, ובעצם הפגישה עם אורן (הוא העורר) בהמשך, יש תימוכין לכך שהשיחה הנטענת אכן התקיימה.
בשלב מסויים עצר הרכב וממנו ירד אילן, אשר נפגש עם העורר, שהמתין במקום, ושוחח עמו. פגישה זו - מתועדת בוידאו, ואין חולק שהיה זה העורר שאילן נפגש עמו. אין גם חולק, שבשלב מסויים מגיעה למקום המפגש מונית, ממנה יוצא אדם, אשר ניגש אל העורר. השניים משוחחים אחרי המונית, ומעשיהם אינם נראים בקלטת, אך בשלב מסוים הם עוברים את המונית ומתקרבים אל אילן, כשבדרך מעביר האדם שירד מהמונית משהו לעורר. העברה זו נראית היטב בקלטת. מיד אח"כ, כשהשניים הגיעו אל אילן, העורר ואילן "לוחצים ידיים", ולטענת המדינה, בשלב זה מעביר העורר את הסמים, שקיבל קודם לכן מהאדם שירד מהמונית, לאילן. לטענת ב"כ העורר לחיצת יד זו תמימה ובבימ"ש השלום גם טען, שבמהלך האירוע אמנם נתן העורר כסף לאילן, אך לא היתה לו כל נגיעה לסמים. העורר עצמו לא נתן הסבר למעשיו באותו לילה או לאותה "לחיצת יד", אשר - כפי שגם השוטרים ראו, כפי שהסוכן ראה וכפי שגם בימ"ש השלום ראה, גם אני יכולתי להבחין, כי בהחלט ניתן לומר לגביה, שאינה לחיצת יד תמימה אלא נועדה להעביר דבר מה לידיו של אילן.
מיד לאחר העברת אותו דבר מה לאילן הוא נצפה עוזב את המקום. משלב זה לא יכלו השוטרים לקלוט בוידאו את מעשיו של אילן, אך על פי עדות הסוכן - אילן הגיע לרכבו ומסר לידיו את החבילה ובה הסמים המסוכנים. עדותו של הסוכן נמסרה זמן קצר לאחר העיסקה, כשנפגש שוב עם מפעילו ומסר לידיו את הסמים (ר' חוו"ד מז"פ בעניין הסמים). מספר ימים לאחר מכן מסר הסוכן אימרה נוספת, מפורטת יותר בנקודות מסויימות, שהתעוררו לאחר התפתחות החקירה.
כדי לבסס את האמור לעיל נסמכת המדינה בעיקר על הקלטת המתעדת את המפגש של העורר - אילן - והאדם הנוסף, על עדותו של הסוכן, על הקלטת השיחות של הסוכן עם אילן, ועל עדויות השוטרים.
בנוסף לכל האמור, הרי שהעורר לא מסר כל גירסה בחקירתו ולא נתן כל הסבר למפגש הלילי, גם לא לאחר שהקלטת הוצגה בפניו. ההסברים שמסר ב"כ העורר בפני ביהמ"ש קמא, לפיהם במפגש נתן העורר כסף, אינם יכולים לשמש תחליף למסירת עדות על ידי העורר עצמו, ומשקלם בהתאם. מה גם, שצדק בימ"ש השלום כאשר תמה, כיצד העורר עצמו לא ידע למסור הסבר זה בחקירתו.
דעתי היא, כפי שגם בימ"ש השלום סבר, כי די במכלול הראיות האמורות כדי לבסס לכאורה תשתית ראייתית כנגד העורר, תשתית אשר יהיה בה די כדי להרשיעו בעבירה המיוחסת לו. אכן, ראיות אלו נסיבתיות, אך העורר לא נתן כל הסבר אפשרי אחר למארג הראייתי - לכאורי שהוצג על ידי התביעה ובשתיקתו אף חיזק ראיות אלה.