החלטה בתיק בש 21223/05

1. כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, סחר בסם מסוכן, החזקת סם שלא לצריכה עצמית, סחר עם מסתנן, שתי עבירות של הסתייעות בכלי רכב לביצוע פשע, נסיון לסחר בסמים מסוכנים, נסיון להחזקת סם מסוכן, נסיון לסחר עם מסתנן ועבירה של מתן מחסה או סעד אחר למסתנן. יחד עם כתב האישום הוגשה בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים.

2. ביום 17.8.05, לאחר שבחנתי את חומר הראיות שהובא בפני, קבעתי כי קיימת תשתית ראייתית לכאורה להרשעת המשיב בעבירות המיוחסות לו ומכח קיומה של חזקה סטטוטורית בדבר מסוכנות המשיב, קבעתי כי קיימת עילה למעצרו עד תום ההליכים.

3. ב"כ המשיב ביקש כי בית המשפט יבחן חלופה למעצרו של המשיב ולצורך כך התבקשה התערבותו של שירות המבחן.

במסגרת הדיון, אשר נקבע לבחינת חלופת המעצר, ביקש ב"כ המשיב להצביע על כרסום בתשתית הראייתית אשר יש בה, לטענתו, כדי להטות את הכף לטובת שחרור המשיב בחלופת מעצר וכן טען בזכות חלופת המעצר ויכולתה לשמש חלופה מתאימה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

ב"כ המשיב הטיל יהבו על גרסתו של העד העיקרי בתיק החקירה, הוא שותפו של המשיב בביצוע העבירות, אשר תחילה מסר שם של אדם אחר ממנו קיבל את הסם ובעדותו השניה מסר את שמו של המשיב. ביקש ב"כ המשיב לראות בשינויים בגרסאותיו של העד משום כרסום בתשתית הראייתית בדבר זיהוי המשיב, אשר יש בו כדי להצדיק את שחרורו של המשיב.

עוד הצביע ב"כ המשיב על מחדל של המבקשת  אשר לא ערכה מסדר זיהוי לעד העיקרי וכי בפועל כל שנעשה כפעולת חקירה היא הצגת תמונה בודדת, היא תמונתו של המשיב בפני אותו עד שותף. לטענתו, הצגת תמונה בודדת זו פוגעת בהליך הזיהוי שנעשה על ידי החוקרים ומקום שלא נעשה הליך של מסדר זיהוי תקין, בנסיבות בהן במשך מספר  ימים חזר העד וציין בעדותו שמו של אדם אחר ולא את שמו של המשיב, יש בכל אלה כדי לפגוע באמינות העד השותף וכדי לכרסם בתשתית הראייתית הקיימת.

לעניין חלופת המעצר ביקש ב"כ המשיב לאמץ את המלצת שירות המבחן אשר המליץ לשחרר את המשיב לחלופת מעצר בביתו של שייח' השבט מר גרגאי עטייה ובפיקוח משותף שלו ושל מר סלימאן גדיפת ומר אלגדיפי מוצאלח, כששירות המבחן ראה בחלופה זו כחלופה מציבת גבולות למשיב וסבר כי מדובר בערבים אחראים המוכנים למלא תפקידם כראוי והמגלים אחריות ומשמעות לתפקיד אותם הם מוכנים ליטול על עצמם.

4. ב"כ המבקשת חזרה וטענה בדבר מסוכנותו של המשיב, לנוכח העבירות החמורות המיוחסות לו וכן חזרה והפנתה את בית המשפט לתסקיר הראשון, שבא בפני בית משפט מטעם שירות המבחן, ממנו ניתן ללמוד על המשיב כאדם המתקשה לתת אמון במימסד וכי יש לו נטייה להשליך את האחריות על אחרים וכן מגלה קשיים לבחון את התנהגותו במושגים של אחריות אישית. עוד ציינה קצינת המבחן כי קיימת רמת מסוכנות גבוהה מצד המשיב להישנות התנהגות פורעת חוק.

אשר לטענה בדבר כרסום בראיות - חזרה ב"כ המבקשת וטענה כי טענה בדבר חוסר מהימנות גרסה של עד תביעה עיקרי, אינה יכולה לשמש טענה בדבר כרסום בראיות ודינה להתברר במהלך שמיעת הראיות ולא בשלב דיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים. ב"כ המבקשת אף חזרה וציינה כי למשיב הרשעה קודמת משנת 2002 בעבירה של החזקת סמים שלא לצריכה עצמית וכי התשתית הראייתית אשר הוכחה לכאורה מבססת פעילות רחבת היקף של יבוא וסחר בסמים העושים דרכם ממצרים לתוך שטחה של מדינת ישראל, פעילות המלמדת כאמור על המסוכנות הרבה.

מכל הטעמים הנ"ל ביקשה ב"כ המבקשת שלא להורות על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר כלשהי ולהותירו מאחורי סורג ובריח עד לתום ההליכים נגדו.

5. אין חולק כי העבירות המיוחסות למשיב הינן עבירות חמורות ביותר המלמדות על מסוכנות גבוהה ביותר ודינו של מבצע עבירות שכאלו הינו למעצר מאחורי סורג ובריח עד לסיום ההליכים נגדו. אלא שבנסיבות העניין  טען הסנגור כאמור לכרסום משמעותי בתשתית הראייתית, כרסום אשר לטענתו, יהא בו כדי להביא לשחרורו של המשיב. את טענת הכרסום מבקש המשיב לבסס על חוסר מהימנות שיש לייחס לעד התביעה המרכזי בתיק זה,  הוא שותפו של המשיב.

שאלת מהימנותו של עד כזה או אחר תקבע ותבחן על ידי המותב אשר בפניו יבוא התיק לכלל בירור האשמה. בשלב זה של ההליכים, שלב בדיקת קיומן של תשתית ראיתית לכאורה, לא נדרש בית המשפט לייחס קביעת מהימנות לעדים, כי אם לבחון קיומה של תשתית ראייתית להרשעת המשיב בעבירות המיוחסות לו. אלא, שלעיתים כאשר על פניו גרסתו של עד עשויה להיות גרסה מופרכת, לנוכח התשתית הראייתית הקיימת, ידרש בית משפט ללבן את המשקל שיש לתת לאותה עדות ויכול שיקבע בית משפט כבר בשלב זה של ההליכים דבר כרסומן של הראיות.

6. בנסיבות דנן אין לומר כי קיים כירסום משמעותי בתשתית הראיתית לנוכח עדותו של העד  המרכזי אשר רק בשלב מאוחר יותר של הודעותיו מסר את שמו של המשיב כמי שעמד מאחורי פעולות הסחר בסמים. קיימת תשתית ראיתית המחזקת את גירסתו של העד השותף,  כפי שהצבעתי עליה בהחלטתי מיום 17.8.05 בדבר קיומה של התשתית הראיתית, אשר יש בה כדי לבסס תשתית ראיתית איתנה, ולדחות את הטענה בדבר הכרסום.

טענת הסניגור בדבר הליך הזיהוי אין בה כדי לקעקע את התשתית הראייתית, שכן מדובר בעדות של שותף לעבירות המכיר את המשיב ומוסר את פרטי זהותו.

7.         אשר לחלופת המעצר המוצעת נדרש בית המשפט לבחון את חלופת המעצר בשני מישורים. האחד לנוכח המסוכנות הנלמדת ממעשיו של המשיב והשני  טיבה של חלופת המעצר. במקרה דנן סבורתני כי הערבים, שהנם אנשים מכובדים מקרב קהילת המשיב מהווים לכאורה חלופה ראויה למעצרו של המשיב. מדובר באנשים נורמטיבים אשר יש ביכולתם להציב גבולות למשיב, אך טיבה של חלופה זו נסוגה לנוכח מסוכנותו הרבה של המשיב, כפי שהיא נלמדת מחומרת העבירות המיוחסות לו ומהתשתית העובדתית המוכחת לכאורה. שחרורו של המשיב למעצר בית לא יהא בה כדי להבטיח כי המשיב יחדל מעיסוקיו, שכן לא אחת מבוצעות עסקאות של סחר בסמים מביתם של סוחרים. רק החזקת המשיב מאחורי סורג ובריח עשויה להבטיח כי פעילות הסחר בסמים תגדע.

לאור כל האמור לעיל, סבורתני כי בנסיבות דנן לא קמה כל חלופה למעצרו של המשיב והמשיב ישאר במעצר עד לתום ההליכים.

ניתנה היום כ"א באלול, תשס"ה (25 בספטמבר 2005) במעמד הצדדים