1. נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות נשק (נשיאת נשק) עבירה לפי סעיף 144 (ב) רישא לחוק העונשין התשל"ז -1977; עבירות נשק (נשיאת תחמושת) עבירה לפי סעיף 144 סיפא לחוק הנ"ל; חבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329 (א) (1) לחוק הנ"ל וירי באיזור מגורים - עבירה לפי סעיף 340 א' לחוק הנ"ל
על פי כתב האישום, המשיב הינו תושב תפוח שבשומרון, מורשה להחזיק נשק מסוג עוזי, השייך לצה"ל, בתחומי הישוב תפוח לשם שמירה בישוב ואבטחת הסעות, ואין לו הרשאה כללית לשאת את הנשק ברחבי הארץ.
ביום 16.6.05, נסע המשיב מהישוב תפוח לגוש קטיף, למלון מעוז הים, שם שהה עד ליום 18.6.05, על מנת לבצע עבודות חשמל ונשא עימו את העוזי.
ביום 18.6.05 בשעות אחר הצהריים, שוטט המשיב על החוף, בסמוך למלון, שעה שעל החוף הסתובבו תושבים פלשתינאים משכונת מואסי הסמוכה ומספר מיושבי המלון.
בסמוך לכך מספר מיושבי המלון, הצטיידו במקלות וברוגטקות ותקפו על החוף שלושה מתושבי שכונת המואסי עד כי השלושה נחבלו חבלות של ממש ואף פונו לטיפול רפואי.
בעקבות אירוע זה, החל ידוי אבנים בין הפלשתינאים, תושבי המואסי, לבין יושבי המלון.
בשלב זה המשיב הגיע לזירת האירוע יחד עם אחרים מיושבי המלון, כשהוא מצוייד בעוזי והחל להסתובב בין הניצים. המשיב נעמד סמוך לחוף ליד עמוד וירה מספר יריות בעוזי שברשותו, חלקן באוויר וחלקן לעברו של נאצר ואפי (להלן:"המתלונן") שעמד במרחק של כמה עשרות מטרים ממנו , במטרה לפגוע בו ולגרום לו חבלה של ממש. כתוצאה מהירי, נפגע המתלונן בירך ונגרמה לו חבלה חמורה, בגינה אושפז בבית החולים, נותח ושוחרר ביום 23.6.05.
2. המשיב מאשר שירה, אך טוען שעשה כן משחש סכנה לחייו. בעדותו מיום 22.6.05 שעה 13:50, מעיד שהגיע לגוש קטיף בכוונה לנפוש ימים אחדים. בשבת בצהריים יצא מהמלון לטייל יחד עם כלבתו, כשהוא נושא עוזי ובו מחסנית אחת. לאחר כ- 10 דקות ראה כמה עשרות מטרים לפניו, קבוצת יהודים, כשאחד מהם צעק לו שירה, כי הם מותקפים. ראה במקביל קבוצה של כ- 30 ערבים שעמדו לצד הכביש, בצד הרחוק מהים. המשיך ללכת וכשהתקרב, הערבים החלו לידות אבנים לעבר קבוצת היהודים אליה התקרב. החליט שאינו רוצה להסתבך והחל לסגת לכיוון המלון, אך באותו שלב התקרבו עוד כ- 15 ערבים שהיו דרומה יותר, החלו להשליך אבנים לעברו, כלבתו נפצעה מאבן וכדבריו "באותו רגע התחלתי להבין שהחיים שלי עומדים בסכנה, דרכתי את הנשק...." (עמ' 2, ש' 4-5). הזהיר אותם גם בערבית שיתרחקו או שירה. שניות אחדות כשראה שהם ממשיכים להשליך אבנים, ירה יריה אחת באוויר, כולם התכופפו וניצל הזמן לסגת לכיוון המלון. כעבור זמן קצר, הערבים שוב השליכו אבנים ושוב ירה באוויר, הפעם ללא אזהרה, אחרי פעמיים או שלוש שירה באוויר החל לברוח מהמקום, מעד על אבן, נפל וכך גם הנשק. הרים הנשק והמשיך לרוץ למלון. קודם לכן הגיעו 2 אנשים שנשאו רובי סער ,16-M וגליל ככל הנראה, לבושים בגדים אזרחיים, סבר שהם חיילים, הורו לו ללכת מהמקום ושהם מטפלים בנושא.
לעדותו בא לכמה ימים "לראות את המתרחש" (עמ' 3, ש' 3) לא זוכר עם מי דיבר, היה שם חדר פנוי והאדם שגר בחדר, עזב ביום הגעתו.
מאשר שלא דווח על התקרית משסבר שהשניים שהגיעו הם חיילים, לא וידא זאת. מאשר שהיה צריך לדווח ומוסיף שהוא טועה מדי פעם. אין הוא זוכר אף אחד מהיהודים שהיו באירוע.
מעיד שאיש, חוץ ממנו, לא החזיק נשק למעט אותם שני חיילים שהגיעו ואם עוד מישהו ירה קרוב לודאי שזה הם.
מאשר שלא נפגע מאבן או מדבר אחר. כשנשאל איזו סכנה נשקפה לו שירה משיב שאחד היהודים נפצע מאבן וכן גם כלבתו, כך שידע בוודאות שהוא בטווח האבנים וחש שחייו בסכנה. לא ראה ערבי שנפצע, אך גם לא חיפש, לא דיווח על האירוע וגם לא סיפר לאיש על כך במלון כי לא ראה שם אנשים שהכיר. כשחזר לתפוח סיפר לכמה מחבריו, שאין להם שייכות לענין, ואינו מוכן למסור שמותיהם.
לא לקח הכלבה לטיפול רפואי כי אחרי שראה שהיא הולכת רגיל, לא ראה צורך בטיפול רפואי.
כשנשאל כיצד מסביר שנפצע פלשיתנאי מהירי שלו ברגל, משיב שאין לו הסבר אם זה קרה לפני שהגיע או אחרי שהלך.
טוען שאין לו קשר לאירוע, לא נראה לו שנפלט כדור מלבד הירי באוויר אבל איש לא נפגע.
בניגוד לעדות הראשונה שם מעיד שנשקו נפל והרים אותו, הרי בהארכת מעצר בפני כב' השופט מכליס מיום 23.6.05, (עמ' 5) משנה גירסתו ומציין שאין הוא יודע כיצד האדם שנפצע, נפצע, מוסיף שהיה שלב שהנשק נפל מידיו ויתכן שאז נפלט כדור, אין הוא יודע אם כך היה.
בהמשך החקירה מיום 29.6.05 מתעקש שדבריו לא נרשמו במלואם ועומד על כן שיכתוב במו ידיו. כשהדבר מתאפשר לו כותב שכבר מסר עדות מלאה ואין לו מה להוסיף. לעיתים עונה ולעיתים לא, כשהדבר תואם את עדותו.
3. המתלונן העיד שכאשר עמד לזרוק רשת דייגים, הבחין ב- 20 מתנחלים המתקרבים אליו, הקיפו אותו ואת חבריו והחלו להכותם. החל לברוח לכיוון ביתו במואסי, תוך כדי הבריחה שמע ירי של נשק, ראה חדירה של קליע ברגל וחש בכאבים. ראה המשיב מכוון הנשק לכיוון שם היה - וירה.
הלאל מג'אידה בעדותו מיום 19.6.05, מעיד שלאחר שהמתנחלים היכו פלשתינאים ששהו בחוף, הגיעו פלשתינאים נוספים והחלה זריקת אבנים הדדית שגם הוא השתתף בה. אחד היהודים החל לירות בעוזי שהיה לו והיה אדם נוסף שירה מרובה ארוך, חושב 16-M וראה את המתלונן נפגע ברגל.