כנגד המשיב הוגשו שני כתבי אישום בשני תיקים שונים, בד בבד הוגשו שתי בקשות למעצרו עד תום ההליכים. בקשות אלו הן נשוא החלטה זו.
כתב אישום בתפ' 8113/07 (להלן "כתב אישום ראשון") מייחס למשיב עבירות של נהיגה ללא רישיון לפי סע' 62+10 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשל"ג-1973 (להלן: "הפקודה"); הפרעה לשוטר במילוי תפקידו לפי סע' 275 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק"); סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה לפי סע' 332(2) לחוק; חבלה לרכב לפי סע' 413 ה' לחוק; נהיגה בשכרות לפי סע' 62(3) + 64ד(א) לפקודה.
ב.ש.20771/07 היא בקשה למעצר עד תום הליכים שהוגשה בגין העברות נשוא כתב אישום זה.
כתב אישום בת.פ. 8115/07 (להלן "כתב אישום שני"), מחזיק שני אישומים המייחסים למשיב עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סע' 499(א)(1) לחוק; חטיפה לשם סחיטה לפי סע' 372 לחוק; החזקת סכין לפי סע' 186(א) לחוק; תקיפה בנסיבות מחמירות לפי סע' 382(א) + סע' 379 לחוק; תקיפה בנסיבות מחמירות הגורמת לחבלה של ממש לפי סע' 392(א) + 380 לחוק; גניבה לפי סע' 384 לחוק.
בש' 20766/07 היא בקשה למעצר עד תום ההליכים שהוגשה בגין העבירות נשוא כתב אישום זה.
על פי העובדות המפורטות בכתב האישום הראשון, רישיונו של המשיב נשלל בשנת 2006, בתאריך 13.4.07 סמוך לשעה 2:00 נהג המשיב ברכב לאחר ששתה שתייה אלכוהולית. שוטר ופקח שנסעו בניידת משטרתית הבחינו ברכב הנוסע במהירות בנתיב השמאלי ועוקף את הניידת, תוך שהוא נוסע בעקלתון (זיג-זג) ועוקף כלי רכב אחרים שנסעו בכביש באותה העת. חלק מנהגי הרכב שהיו בכביש נאלצו לסטות מנתיבי נסיעתם ולבלום במהירות כדי למנוע התנגשות ברכב. השוטר הפעיל אור כחול מהבהב מעל לניידת וכרז למשיב לעצור בצד. המשיב הגביר את מהירות נסיעתו, עבר שלושה צמתים באור אדום, גרם לכלי רכב אחרים לסטות ממסלולם ולבלום. המשיב התקדם במהירות לעבר הצומת בה עמד שוטר עם ניידת אחרת והפעיל אורות כחולים מהבהבים, השוטר יצא מהניידת כשהוא לבוש מדי משטרה וסימן למשיב לעצור, אולם המשיב המשיך בנסיעה מהירה לעבר השוטר, שנאלץ להיכנס לניידת ולהתרחק מהמקום. המשיב המשיך בנסיעה לכיוון דרום. שוטר אחר עצר ניידת בצומת שרה, פרס מחסום דוקרנים, ויצא מהניידת כשהוא לבוש מדי משטרה. המשיב עבר את הצומת, עלה על מחסום הדוקרנים והמשיך בנסיעתו על אף שנגרמו לתקרים בגלגלים. המשיב נכנס לאזור התעשייה עמק שרה וכאשר הניידת עם השוטר והפקח נסעה במקביל אליו- הסיט את ההגה שמאלה, פגע בניידת מצד ימין, וגרם לה נזק במגן הגלגל האחורי הימני ולגלגל הימני האחורי. השוטר והפקח המשיכו לנסוע ולבסוף המשיב נאלץ לסטות לצד ימין ולעצור. המשיב יצא מהרכב והתחיל לברוח בריצה, אולם שוטרים נוספים שהגיעו למקום חסמו את בריחתו. המשיב התנגד למעצרו, עד שהיה צריך להפעיל כוח כדי להתגבר עליו. המשיב סרב לבצע בדיקת נשיפה לגילוי רמת אלכוהול.
על פי העובדות המפורטות באישום הראשון של כתב האישום השני, אחיו של המשיב חסן חשד כי תאאר ג'בר הצית את הג'יפ שלו לאור סכסוך קודם ביניהם. המשיב יחד עם אחיו חסן ושני אחים אחרים, קשרו קשר לחטוף אנשים ותוך איומים ואלימות כדי לגלות מי הצית את הג'יפ של חסן, ולשלם לו את עלות הג'יפ. המשיב יחד עם אחיו הגיעו לאשדוד בלילה שבין 27/4/06-28/4/06, כשהם מצויידים בשלושה כלי רכב, חטפו אחד, הכניסו אותו לרכב באיומי סכין, לקחו ממנו פלאפון, תעודת זהות את מפתחות ביתו, אזקו את ידיו, כיסו את עיניו והעבירו אותו מרכב לרכב עד שהגיעו בסמוך שבט אבו קרינאת, בפזורת ערוער. הם לקוח את החטוף למערה, ודרשו כי יאמר מי הצית את הג'יפ. אחד מהם אחז באבן, קירב אותה לראשו ואיים כי יפגע בו, וכולם המשיכו יחד לאיים עליו כי יפגעו בו. האחר הכחיש כל מעורבות, אולם נתן להם פרטים לגבי חבריו המתגוררים באשדוד, וביניהם פרטים על דיאא בוקסה. לאחר מכן העבירו את החטוף לדירה שטרם נסתיימה בנייתה, ושוב "חקרו" אותו תוך איומים שיפגעו בו ויהרגו אותו. לאחר מכן כיסו שוב את עיניו, הכניסו אותו לרכב, נסעו והורידו אותו באשדוד.
על פי העובדות המפורטות באישום השני שבכתב אישום זה, ב 28.4.06, בשעות הערב המאוחרות, הגיעו הנאשם ואחרים לאשדוד במטרה לחטוף את דיאא במטרה לאיים עליו כדי שישלם סכום כסף גדול לאחר שחשדו בו שהוא קשור להצתת הג'יפ. הנאשם והאחרים פגשו את דיאא עם שני חברים (המתלוננים), ביקשו שיתלוו אליהם לחוף, שם תקפו אותם, צעקו עליהם, איימו שיפגעו בהם, תוך שהם מחזיקים בסכינים דרשו לדעת מי הצית את הג'יפ, לאחר מכן הוסעו דיאא והמתלוננים לביתו של דיאא, שם הוכנסו לבית, דיאא הוכנס לחדר אחר שם צעקו עליו, הכו אותו ואיימו עליו תוך דרישה לפיצוי בגין הצתת הג'יפ בסך של 120,000 ש"ח. המהלך שהייתם בבית לקחו הנאשם והאחרים סכין שבריה יקרה השייכת לדיאא. לאחר מכן הוסעו השלושה עד שהגיעו בסמוך לשבט אבו קרינאת, הכניסו את דיאא למערה, שם תקפו אותו ודרשו ממנו כסף עבור הג'יפ. השניים האחרים (המתלוננים), הובאו גם הם למערה, הקושרים קשרו אותם בחבלים ואיימו עליהם שיעשו להם מה שעשו לדיאא ויכו אותו שוב, הקושרים האחרים לקחו את דיאא לשבט, שם שמרו עליו עד שיגיע המצית כשהם מחזיקים סכין כדי להפחידו. המתלוננים האחרים הוסעו לאשדוד, שוחררו לאחר שאיימו עליהם שמי שיפתח את הפה ימות.
דיאא נמצא ע"י שוטרים, כתוצאה ממעשי הקושרים נגרמו לדיאא כאבים וחבלות רבות בפניו ובשתי ידיו והוא נזקק לטיפול רפואי.
בד בבד עם הגשת כתבי האישום הוגשו שתי הבקשות דנן למעצר עד תום ההליכים.
בדיון ביום 2.5.07 הסכים ב"כ המשיב לקיומן של ראיות לכאורה ולקיומה של עילת מעצר בב"ש 20771/07, וביקש להזמין תסקיר מעצר. לגבי ב"ש 20766/07 ביקש ב"כ המשיב לדחות את השמעת טענותיו עד לאחר קבלת התסקיר.
מתסקיר שירות המבחן מיום 17.6.07 עולה כי המשיב הינו בן 30, מתגורר בשבט אבו קרינאת, נשוי, אב לשני ילדים בגילאים 3.5 ו-1.5, אשתו בהריון מתקדם ואמורה ללדת בעוד כחודשיים. המשיב סיים שתי שנות לימוד, ועד למעצרו עבד כשכיר בחברת מ.ב.מ.ב. נכסים בע"מ. מהרישום הפלילי עולם כי המשיב הורשע בשנת 1994, והוטל עליו קנס, התחייבות ופסילה על תנאי. בשנת 2005 הוטל עליו קנס ומאסר מותנה שלא יעבור עבירות של הכשלת שוטר ואיומים.
המשיב ביטא קושי במעצרו, ודאגה לאשתו לילדיו. כאשר נעצר הוכה על ידי שוטרים. שירות המבחן התרשם כי המשיב מגיב באופן מותאם לעובדת מעצרו ללא נסיגות במצבו הנפשי או הרגשי. עוד התרשם שירות המבחן כי המשיב הינו ברמה כללית בינונית, ללא השכלה פורמלית. על אף מעורבותו בעבר בפלילים, מנהל היום אורח חיים אשר אינו מאופיין בפעילות עבריינית פעילה, דבר המתבטא בתעסוקתו. עם זאת התרשם שירות המבחן כי המשיב מתקשה להציב גבולות פנימיים להתנהגות ולקבל גבולות חיצוניים.
המשיב הודה בפני שירות המבחן בביצוע חלק מהעובדות שהביאו למעצרו ותירץ זאת בשל היותו נתון תחת השפעת אלכוהול. לדברי המשיב הוא אינו נוהג לשתות לשוכרה, אולם הנסיבות הקשות של אחריות רבה בעברות ומעצר אחיו הובילו אותו לצרוך אלכוהול. הוא ביטא עמדה קורבנית.
שירות המבחן בחן את רמת הסיכון מהמשיב, והעריך כי לא ניתן לשלול על הסף מעורבות בהתנהגות פורצת גבולות מחוץ למסגרת סגורה או בהעדר חלופת מעצר מפקחת. המלצת שירות המבחן, בסופו של יום, לשקול את שחרור המשיב לחלופת המעצר המוצעת, נבעה מחד מהערכה לנטייה מסויימת של המשיב לפריצת גבולות, העובדה כי תלוי ועומד כנגד המשיב כתב אישום נוסף ובקשה נוספת למעצר עד תום הליכים בבש' 20766/07 אך מאידך נלקחו בחשבון הבטי חייו הנורמטיביים, היותו נשוי ומשולב במסגרת תעסוקתית וכן העובדה שיש בכוחה של החלופה המוצעת להציב גבולות ולגלות מחוייבות כלפי החוק.
המשיב כאמור הודה בקיומן של ראיות לכאורה בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום הראשון והשני אך טוען לחולשת הראיות לביצוע העבירות בכתב האישום השני.
ב"כ המשיב מבקש לאמץ את המלצות התסקיר. לטענתו, השייח אבו קרינאת שימש בעבר בהצלחה כחלופת מעצר ועמד בתנאים שהטיל עליו בית המשפט. לטענת ב"כ המשיב, העבר הפלילי של המשיב אינו מן הכבדים, והוא טוען כי אין חשש לשיבוש חקירה בתיק נשוא ב"ש 20766/07, מכיוון שהם הגיעו להסדר. הטענה כאילו המשיב יכול לשבש הליכי משפט אינה מבוססת ואין לה אינדיקציה. ב"כ המשיב ביקש להתחשב גם בנסיבותיו האישיות של המשיב כפי שתוארו לעיל.
ב"כ המבקשת התנגד לשחרור המשיב למעצר בית, תוך שהוא הדגיש את חומרת העבירות בהם מואשם המשיב. לטענתו, העבירות בהם מואשם המשיב, מלמדות כי הוא אינו ירא מהחוק ואין סיבה לחשוב שעתה יציית לצווי בית המשפט ולחלופת המעצר. לטענתו, אין הצדקה לתת אמון במשיב, לכן גם חלופת מעצר טובה לא תועיל. עוד ציין ב"כ המבקשת כי מדיניות המעצרים בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה התוותה על ידי בית המשפט העליון, ועל פיה לא ניתן לסמוך על שיקול דעתו של העובר עבירות אלו. לכך יש להוסיף את כתב האישום השני בו מואשם המשיב בחטיפה אכזרית. לטענת ב"כ המבקשת רמת המסוכנות הנובעת מהמשיב גבוהה וקיים יסוד סביר שהוא ישבש הליכי משפט, בייחוד שהעדים העיקריים עדיין לא העידו.
ב"כ המשיב ביקש ללמוד גזירה שווה מהחלטת בימ"ש העליון בבש"פ 2723/07
עטאונה נ' מדינת ישראל (
www.nevo.co.il), שם בנסיבות דומות לטענתו, הורה ביהמ"ש לשחרר את המשיב לחלופת מעצר, בית המשפט העליון ראה נקודת זכות בכך שהמשיב לא הואשם בעבירות נלוות, כגון נהיגה תוך כדי פסילה תקיפת שוטרים ונהיגה בשכרות. לבסוף, ראה חיוב בעדות מעבידו של המשיב במשך שבע שנים, והחליט לשחררו למעצר בית.