ב"ש
בית המשפט המחוזי באר שבע
|
20222-07
15/02/2007
|
בפני השופט:
ניל הנדל
|
| - נגד - |
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד א. ביטון
|
הנתבע:
עומר בן חאמד אלהואשלה
עו"ד א. ג'וליאן
|
| החלטה |
1. המבקשת עותרת להורות על מעצרו של המשיב עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו. כתב האישום מורכב משני אישומים. על פי האישום הראשון, המשיב עבר את העבירות של נהיגה בפסילה, הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו וסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. על פי האישום השני, כחמישה ימים לאחר ביצוע העבירות נשוא האישום הראשון, נהג המשיב פעם נוספת בהיותו בפסילה.
על פי האישום הראשון, בתאריך - 24.1.07 נהג המשיב ברכב B.M.W בכביש בינעירוני בו ישנם שני נתיבים לכל כיוון ושטח הפרדה ביניהם. המשיב הסיט את ההגה שמאלה וירד לשטח ההפרדה. קצין משטרה שנסע ברכב משטרתי בכביש הנ"ל, הבחין ברכב ובמשיב המוכר לו, כאשר המשיב מתקדם לעבר הכביש. הקצין עצר את הרכב המשטרתי בשטח ההפרדה, תוך כדי חסימת דרכו של המשיב. הקצין סימן למשיב לעצור את רכבו, המשיב התעלם מכך והסיט את הרכב, עבר את החסימה והחל לנסוע בניגוד לכיוון התנועה כשהוא נוסע במהירות ובפראות. כלי רכב שנסעו נאלצו לסטות מדרכו לשולי הכביש על מנת למנוע תאונה. שוטר אחר הבחין במשיב וסימן לו לעצור. המשיב התעלם מהוראות השוטר והמשיך לנסוע לעברו במהירות בכביש עד שהשוטר נאלץ להסיט את רכבו לשולי הכביש. כן המשיך המשיב לנסוע במהירות ובפראות בכביש בניגוד לכיוון התנועה ונהגי רכב נוספים נאלצו לסטות מדרכם ולרדת לשולי הכביש על מנת למנוע תאונה. המשיב חצה שוב את נתיבי הכביש לנתיב הנגדי וירד לשטח העפר ונמלט מאנשי המשטרה.
2. הסניגור הודיע שלכאורה קם בסיס לקבוע שהמשיב נהג ברכב באירוע האמור בהיותו תחת פסילה. עם זאת, הדגיש הסניגור ששני השוטרים שהעידו מתארים את המקרה באופן שונה. לטענתו, יש בכך כדי להחליש את עוצמת הראיות כנגד המשיב.
עיינתי בחומר ונחה דעתי שתביעה יצאה ידי חובתה בנטל השכנוע המוטל עליה בשלב זה של ההליך. המבחן בעת הזאת הינו לכאורה. הקצין עמיאל ציין שנהיגתו של המשיב סיכנה את הרכבים אשר נאלצו להגיב כדי למנוע התנגשות בין כלי הרכב. לדברי הקצין, הוא נסע במקביל למשיב מרחק של קילומטר וחצי. השוטר ברזילי מסר שהוא נאלץ לרדת מהכביש בעקבות נהיגת המשיב. עוד העיד שנסעו על הכביש באותה עת כשלושה ארבעה כלי רכב שונים. הוא מסר כי
"רק בדרך נס לא נפגע שום רכב".
עדויות אלו יחד עם גרסת המשיב לפיה כלל לא נהג ברכב בזמן האירוע, מניחות את התשתית הראייתית הנדרשת בבקשה מעין זו. באשר לטענה שקיים הבדל בתאור האירוע בין שני השוטרים, אשיב בשתיים. ראשית, כפי שהסניגור בעצמו ציין, שני השוטרים ראו את המקרה מזווית אחרת, הן מבחינת נקודת מקום והן מבחינת נקודת זמן מדוייקת. שנית, עסקינן בראיות לכאורה ואין זה מתפקידו של ביהמ"ש לקבוע מימצאים סופיים כאילו המדובר בפסק דין.
לכאורה, המשיב סיכן את הנוסעים בכביש בדרגה שיש בה לענות על מבחן הציפייה שנקבע כמרכיב בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה (ראה ע.פ. 217/04 אלקורעאן נ' מ"י מפי כב' הנשיא ברק). המעיין בהודעות אנשי המשטרה, יגיע למסקנה שעל פני הדברים המשיב נהג בצורה מסוכנת שיש בה להצביע על כוונה לסכן את בטיחותם של כלי תחבורה.
בבש"פ 329/07 שניתנה בתקופה האחרונה, קבע כב' השופט לוי ש
"תופעת המרדפים" הינה תופעה קשה וכרוכה בה
"סכנה רבה לציבור המבקש לנהל את שיגרת יומו מבלי חשש שרכב נמלט יפגע בו. על כן, נראה לי כי ככלל נכון לעצור נאשמים החשודים בנהיגה מסוג זה עד תום ההליכים". כב' השופטת ברלינר הביעה את דעתה בעניין אלטסד בבש"פ 9701/06 שהתוצאה של מעצר עד לסיום ההליכים בעבירה העיקרית הנדונה הינה
"דרך התמודדות חיונית והכרחית במלחמה בנגע הנהיגה הפרועה והמסוכנת".
3. זאת ועוד. המשיב עבר את העבירות הנדונות עת נפסל מלנהוג. עד כה צבר 47 הרשעות בענייני תעבורה. התמונה המצטיירת היא שהמשיב מתייחס לכללי הנהיגה אף לא בגדר המלצה, קל וחומר לא כדין מחייב. עוד יוזכר שלמשיב הרשעות קודמות ותלוי ועומד נגדו מאסר מותנה שאינו בר הפעלה במקרה זה.
משכך, מסופקני אם ניתן לקבוע שהחלופה שהוצעה תואמת את מטרת האלטרנטיבה למעצר כלשון החוק. הסניגור הציע שהמשיב יהא במעצר בית מלא תחת פיקוח של הוריו. לא התרשמתי כי מי מהם מתייחס ברצינות הראוייה לתפקיד. נוסף על כן, השאלה הראשונה בכגון דא הינה, האם ניתן לסמוך על המשיב. צר לי לומר כי על סמך החומר אין בידי להשיב על שאלה זו בחיוב.
4. הבקשה מתקבלת.
הנני מורה על מעצרו של המשיב עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו.
ניתנה היום כ"ז בשבט, תשס"ז (15 בפברואר 2007) במעמד הצדדים.
020222/07בש 055 ציונה נסירי