ב"ש
בית המשפט המחוזי באר שבע
|
20204-05
06/04/2005
|
בפני השופט:
סגן הנשיא ידין טימור
|
| - נגד - |
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד חביביאן עמיחי
|
הנתבע:
בלאל מרעי
עו"ד בוסקילה
|
| החלטה |
1. בבקשה הנדונה מתבקש ביהמ"ש להורות על מעצר המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו. כנגד המשיב הוגש כתב אישום, בו הוא מואשם בשורה של עבירות חמורות:
- סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, עבירה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין תשל"ז-1977
(להלן "החוק");
- פריצה לרכב בכוונה לבצע גניבה, עבירה לפי סעיף 413 ו' לחוק;
- גניבת רכב, עבירה לפי סעיף 413 ב' לחוק;
- קשירת קשר לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(ו) לחוק;
- הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275(ו) לחוק;
- תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 274(ו) לחוק;
- הסתייעות ברכב לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה תשכ"א 1961.
2. נטען בכתב האישום שבתחילת חודש פברואר שנה זו, קשר הנאשם קשר עם תושב הרשות הפלסטינית לגנוב רכב ולהעבירו לתחום הרשות. ביום 8.02.05 חיפש הנאשם אחר הרכב המתאים ברמת גן ולאחר שמצא רכב זה, מסוג סיטרואן ברלינגו, פרץ לרכב בשעה 03:00 ונסע עמו דרומה, כאשר רכב אחר נוסע לפניו. עת הגיעו כלי הרכב לאזור שדרות, החלון השבור ברכב, בו נהג המשיב, עורר חשד ניידת במקום שדלקה אחריו והורתה לו לעצור. המשיב לא שעה להוראות, לאיתות באורות כחולים ולקריאות במערכת הכריזה והמשיך לנהוג במהירות רבה ובפראות תוך שהוא חוצה צומת מרומזר באור אדום ומסכן רכב אחר שחצה הצומת באור ירוק. מדי פעם בלם המשיב את הרכב, במטרה לשבש המרדף אחריו ולסכן הניידת שמאחריו. הוא אף סטה ממסלולו על מנת לנסות ולנגח הניידת שנסעה במקביל אליו. לבסוף עצר המשיב את הרכב וניסה להימלט רגלית, אך נתפס ע"י שוטרים שדלקו אחריו. גם בשלב זה התנגד המשיב למעצרו תוך שהוא משתולל ובועט בשוטרים.
3. בחקירתו מיתמם המשיב באמרו שלא הבחין ברכב המשטרה הדולק אחריו, אלא רק בשלב האחרון קודם שעצר את רכבו. הוא כופר בכך שניסה לפגוע ברכב המשטרה ושניסה לחמוק ממנו כפי שפורט לעיל. עוד מאשר המשיב שאכן היה בקשר עם פלשתיני תושב השטחים אשר "הזמין" ממנו את הרכב. יש בכך להחשיד את המשיב שאין זו פעם ראשונה שהוא מנסה למכור רכב גנוב והוא מקיים קשר עם אחרים העוסקים בכך בשטחים.
4. הסניגור הודה בטיעוניו שקיימות ראיות לכאורה באשר לעובדות והעבירות שבכתב האישום ואף קיימת עילת מעצר.
5. לבקשת הסניגור הוגש תסקיר מעצר ממנו עולים עיקרי הדברים שלהלן:
המשיב כבן 20, רווק, תושב הכפר כאמנה. הוא בן למשפחה בה שבעה ילדים. הוא עובד ומסייע בפרנסת המשפחה. יחסו של המשיב לעצמו ומשפחתו שטחי מבחינה רגשית. המעצר הינו אירוע קשה ומשמעותי עבורו. אביו של המשיב נכה ומובטל עקב פגיעה בעבודה והוא מציע לפקח על המשיב היה וישוחרר. שירות המבחן קיים עימו שיחה טלפונית לבירור הפרטים ואף שוחח עם קצינת מבחן המכירה אותו. מוצע לבחור בחלופת מעצר לפיה יהיה המשיב בבית אביו בכפר כאמנה בצפון הארץ.
6. ב"כ המאשימה מציין כי התיק העיקרי קבוע לשמיעת ראיות כבר ביום 4.05.05.
7. למרבה הצער, נהיגה פרועה, תוך הימלטות מאנשי חוק וסיכון עוברי אורח תמימים, הפכה לנורמה במקומותינו. יעידו על כך החלטות רבות שניתנו לאחרונה שרבות מהן הובאו בערר לפיתחו של ביהמ"ש העליון. מקרה דומה למקרה זה נידון ב-בש"פ 9924/03 מדינת ישראל נ. סלימאן בן מחמד אלאטרש. נאמר שם:
"ההחלטה בדבר מעצרו של נאשם, או שחרורו לחלופת מעצר, היא תוצאה של איזון בין השיקולים של שמירת שלום הציבור ובטחונו וההגנה על תקינות ההליך השיפוטי, לבין השיקולים של ההגנה על חירותו של הנאשם... אם נשתכנע בית המשפט כי מעצר בית לא ישיג את המטרה שבחלופת מעצר זו, וכי נדרש פיקוח צמוד על הנאשם שלא יפר מגבלה זו, כי אז אין מנוס ממעצר של ממש לשם בידודו והבטחת המטרה שלשמה נעצר".
במקרה דומה נוסף ב-בש"פ 10888/03 סלאמה בן חסן אבו כף נפסק:
" עובדותיו של כתב האישום מצביעות על העורר כמי שאינו נתון למורא החוק, ועל כן גלום בו סיכון ממשי לבטחון הציבור ולרכושו. בנסיבות אלו שימוש בחלופת מעצר מן הסוג שהוצע לבית המשפט קמא אינה יכולה לשמש חלופה ראויה".