כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות בנשק לפי סעיפים 144(א) + 144(ב) וכן עבירה של החזקת נכס חשוד כגנוב, עבירה לפי סעיף 413, הכל לפי חוק העונשין. ביחד עם כתב האישום הוגשה גם בקשה זו שבפני בה עותרת המאשימה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים.
על פי עובדות כתב האישום הבחינו אנשי משטרה במשיב ובאחר. הם קראו למשיב לעצור והוא החל להימלט. השוטר שרדף אחר המשיב הבחין שהוא משליך דבר מה. התברר כי מדובר באקדח ומחסנית שהיו עטופים בניילון ובגרביים. בכיסו נתפס גם מטבע זר ומזומן בשקלים. בבדיקה התברר כי מדובר באקדח שנגנב שבועיים קודם לכן מבעליו שבחיפה.
אין מחלוקת על קיומן של ראיות המבססות, ולו לכאורה, סיכוי להרשעת המשיב. השוטרים שהיו במעקב רציף אחר המשיב הבחינו בהשלכת החפץ שהתברר שהוא אקדח, ועצרו את המשיב שעל גופו סכומי כסף ניכרים. המשיב שמר על זכות השתיקה ושתיקתו מחזקת את הראיות כנגדו, במיוחד בכל הנוגע להחזקת רכוש שחשוד כגנוב. האופן בו היה האקדח ארוז מצביע כי לכאורה לא הוחזק במטרה כשרה. מכאן שמעבר לראיות יש במכלול הנסיבות כדי להצביע על מסוכנות.
כאשר יש ראיות לכאורה לעבירות של החזקת נשק הכלל הוא שיש לראות את המחזיק כאדם שנשקפת ממנו מסוכנות. כפועל יוצא מכך גם עילה למעצרו עד לתום ההליכים כנגדו. ראה דברים שנאמרו בבש"פ 2262/99,
ארפינו נ. מדינת ישראל
, תק-על 99(2) 412, שם דן בית המשפט בעבירה של החזקת נשק (להבדיל מסחר בו) נקבע כי: "
משקלה של הסכנה שבהחזקת נשק למטרות כאלה, כבד ביותר ומטה, בדרך כלל, את הכף לכיוון של מעצר. לפיכך, על מחזיק הנזק המבקש לפדות את עצמו מן הכליאה, להביא טעמים כבדי משקל שיצדיקו חלופה למעצר".
ראה עוד:
בש"פ 10028/03
פטריק אלקריף נ' מדינת ישראל
, פ"ד נח(2), 577 , 581-582;
בש"פ 5124/02
אשרף נ' מדינת ישראל
, תקדין עליון 2002(2) 2110;
בש"פ 4958/01
אלנבארי נ' מדינת ישראל
, תקדין עליון 2001(2) 425;
בש"פ 4840/03
גאלי נ' מדינת ישראל
, תקדין עליון 2003(2) 2715).
הכלל הוא שגם כאשר קיימת עילה למעצרו של אדם חובה על בית המשפט לבדוק ולשקול לשחררו לחלופת מעצר. בעניין זה נבחן המעשה המיוחס למשיב וכן טיבו של המשיב עצמו, העושה. ראה:
בש"פ 6700/04
מדינת ישראל נ' תבאת גרה
, תק-על 2004(3), 322;
בש"פ 4812/05
עיסאם זחאלקה נ' מדינת ישראל
, תק-על 2005(2), 3683;
בש"פ 5222/97
פטשניק נ' מדינת ישראל
, פ"ד נ"א(4) 720.
במקרה זה שבפני מדובר במשיב שבעברו 13 הרשעות קודמות במספר רב של עבירות רכוש וסמים. הרשעתו האחרונה משנת 2005 בגין עבירה משנת 2004 ובגינה גם תלוי ועומד כנגדו מאסר מותנה. כל אלו לא הרתיעו אותו, ככל הנראה, מלחזור ולבצע עבירות. מכאן שמדובר באדם שהפשע הוא דרך חיו. כפועל יוצא מכך גם מידת מסוכנותו, זאת מעבר לחזקת המסוכנות החלה על עבריינים המחזיקים בנשק. בנסיבות אלו, כאשר משלבים את עברו המוכח עם הראיות הלכאוריות, ובמיוחד היות האקדח שנתפס עטוף בניילון ובגרב, יש להגיע אל המסקנה כי מדובר באדם שיש בו פוטנציאל של מסוכנות לציבור.
עם זאת מעיון בגיליון הרשעותיו עולה כי עיקר העבירות שביצע היו בשנת 1997 וקודם לכן. אמנם בינואר 2002 ובמאי 2004 עבר עוד עבירות של החזקת נכס חשוד כגנוב וכן עבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו והפרת הוראה חוקית ואולם נראה כי עיקר מעורבותו בעבריינות משמעותית הייתה לפני כעשור שנים. בנסיבות אלו סבור אני כי ניתן לשקול את שחרורו לחלופת מעצר, ובתנאי שיהיו בה סדרי פיקוח הולמים.
המשיב הציע להשתחרר לחלופת מעצר אצל מר אבי חן ממושב משמר הירדן. מדובר באדם המקיים קשרי עבודה עם הרשות לשיקום האסיר. ביחד עם אשתו מחזיק בביתו ובמשק שברשותו אסירים משתקמים וכן נאשמים שדינם טרם הוברר, זאת המסגרת של חלופת מעצר. יצוין כי מדובר במשפחה המתפרנסת, בין היתר, ממתן שירות בתשלום של חלופת מעצר. מכאן שיש לבני הזוג חן אינטרס כלכלי מובהק לקיים פיקוח יעיל על נאשמים המוחזקים אצלם. בתי משפט מפנים אליהם עצורים מעת לעת, במקרים מתאימים, לרבות בעבירות חמורות. ראה למשל:
בש"פ 5814/06
מדינת ישראל נ' שלומי אוחיון, תק-על 2006(3), 532 (2006).
מר חן שהתייצב והעיד בפני אישר גם כי ניתן להתקין בחדרים שמשמשים אצלו לשמירה על נאשמים איזוק אלקטרוני, זאת כאבטחה נוספת.
בנסיבות אלו, וגם בהביאי בחשבון את עברו של המשיב, סבור אני כי ניתן להורות של שחרורו ממעצר לחלופה בפיקוח אבי ומרצ'י חן, שניהם התייצבו ונחקרו בפני, במשקם שבמשמר הירדן, כל זאת בתנאי שיותקן גם אזיק אלקטרוני למשיב. סבור אני כי בבטוחה זו די כדי להבטיח פיקוח יעיל על המשיב, זאת עד שיתברר משפטו.