החלטה בתיק בש 1567/05

1.         בפניי ערר על החלטתו מיום 8.5.05 של בית משפט השלום בחדרה (כב' ס. הנשיא השופט ס. מוחסן) לפיה הורה לשחרר את המשיב למעצר בית.

            נגד המשיב, תושב כפר קרע, הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, הטרדת עד ושיבוש מהלכי משפט.

            הארוע המתואר בכתב האישום התרחש ביום 27.4.05, בביתו של המשיב. לפי הנטען, במועד זה המשיב תקף את אישתו בכך שהכה אותה בעין ימין באמצעות אגרוף. כתוצאה מהתקיפה נגרמה למתלוננת חבלה בעין, נפיחות ושטפי דם.

            בסעיפים 4-6 לכתב האישום נאמר:

            "בהמשך לנסיבות האמורות לעיל ביום האירוע, משנודע לנאשם כי המתלוננת הגישה נגדו תלונה במשטרה, הנאשם פנה אל המתלוננת ואמר לה שתבטל את התלונה נגדו ואף ביקש ממנה להדפיס בקשה לביטול התלונה...

                במעשיו, כמתואר לעיל, הנאשם הטריד את המתלוננת בנוגע להודעה שמסרה בחקירה על פי דין. במעשיו כאמור לעיל הנאשם פעל בכוונה למנוע או להכשיל הליך שיפוטי שלא כדין".

2.         בד בבד עם הגשת כתב האישום, ביקשה המבקשת לעצור את המשיב עד תום ההליכים. בבקשה נטען, שקיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב. באשר לעילות המעצר נטען, שקיים יסוד סביר לחשש כי שחרורו של העורר יביא להשפעה על עדים ולשיבוש הליכי משפט (סעיף 21(א)(1)(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) תשנ"ו-1996) וכן שקיימת בעניינו חזקת מסוכנות לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(5) לחוק המעצרים. עוד נטען בבקשה, כי למשיב הרשעות קודמות בעבירות אלימות וכן שתלוי נגדו מאסר על תנאי בר הפעלה בן 6 חודשים, שהושת עליו ביום 14.4.05 במסגרת ת.פ. 2512/04.

3.         בהסתמך על עיון בתיק החקירה, מצא בית משפט קמא "שקיימות ראיות לכאורה המספיקות לדרישות החוק". כן צויין בהחלטה, שאשת המשיב הביעה נכונות לחזור בה מהתלונה ואף הציגה מסמך בכתב כי הושג בין בני הזוג שלום בית.

            בית משפט קמא החליט בסופו של דבר לשחרר את המשיב למעצר בית מלא בביתו של מר ג'מיל מחאמיד באום אל פחם ותחת פיקוחו במשך כל שעות היממה.

            בהקשר לשיקולים בענין זה, הזכיר השופט קמא את החובה לבחון בכל מקרה בו מתקיימת עילת מעצר אם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך שהפגיעה בחירות הנאשם תהיה פחותה. השופט קמא גם ציין את עברו הפלילי של המשיב, תוך שהדגיש כי תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בגין עבירת אלימות.

            בהמשך הדברים נאמר על ידו:

            "אולם לאור העובדה שמדובר בעבירה ראשונה שעבר המשיב כלפי בת זוגו ומאחר והמתלוננת התייצבה בפני והודיעה שהיא ביקשה לבטל את התלונה וכי היא הגישה את התלונה מתוך כעס וכיוון שהיתה במצוקה ומאחר וסבורני כי על אף קיומה של מסוכנות מצידו, ניתן לאיין את המסוכנות על ידי חלופת מעצר שתרחיק אותו ממקום מגוריו, בנוסף לתנאי שחרור שיש בהם יחד כדי לנטרל את המסוכנות של המשיב".

4.         בערר שהוגש על ידי המדינה נטען, כי ההחלטה לשחרר את המשיב שגויה וזאת בשים לב לעברו הפלילי ולאור העובדה שמאסר על תנאי התלוי ועומד נגדו לא הרתיעו לבצע שוב עבירת אלימות. עוד נטען, כי לנוכח מסוכנותו של המשיב והחשש מפני שיבוש הליכי משפט, לא היה מקום להורות על שחרורו, בלא שנערך בעניינו תסקיר מעצר "על מנת לבחון את מסוכנותו של הנאשם והשפעתו על המתלוננת".

            ענין נוסף שהועלה בערר נוגע למקום מעצר הבית, הנמצא בקירבת נסיעה קצרה מבית מגוריה של המתלוננת ולאישיותו של המשגיח, שהינו בעל הרשעות קודמות בעבירות גניבה, הכשלת  עיקול וביצוע עבודות בניה ללא היתר.

            במהלך הדיון בפני נטען, בין היתר, כי בעבירות של אלימות במשפחה אין בחלופת מעצר כדי להבטיח את שלומה של המתלוננת. "בסערת רגשות", כך נטען "עלול המשיב להגיע למתלוננת ולגרום לתוצאות טרגיות אף יותר".

5.         ב"כ המשיב עשה כל מאמץ אפשרי כדי לשכנעני להשאיר על כנה את החלטתו של בית משפט קמא.

            נטען בפני, כי שמדובר בבני זוג הנשואים 16 שנה וכי מעולם המשיב לא הרים יד על אישתו ולא היה מעורב בשום מעשה אלימות כלפי בני משפחתו. כן נטען, שלאחר האירוע ועד מעצרו של המשיב כעבור 24 שעות, בני הזוג התפייסו ואף קיימו יחסי אישות.

            באשר להשגות בקשר לחלופת המעצר, נטען שקיימת נכונות לבחון חלופה הרחוקה מאום אל פחם. בענין זה הועלתה אפשרות שהמשיב יהיה נתון במעצר בית ביפו או בבאר שבע.

6.         כפי שצויין בבש"פ 5773/03 מדינת ישראל נ' פלוני עליו הסתמכה ב"כ המבקשת, בעבירות של אלימות במשפחה קיים סיכון מפני הישנות העבירה ומעצר בית במקום מרוחק, אינו עונה בהכרח על הצורך להבטיח את מעצר הבית כראוי.