החלטה בתיק בש 1444/05

1.         בפני בקשה למעצרו של המשיב עד תום הליכים כנגדו בת.פ 4073/05.

2.         כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977.

בכתב האישום נטען כי ביום 15.4.05 בסביבות השעה 22:30 נסעו בשכונת אלסקנדר שבאום אל פאחם מוחמד אגברייה והמתלונן, שהינו קטין בן 16. השניים נעצרו על ידי בני משפחתו של המשיב. בני המשפחה פנו למוחמד אגבריה. המשיב ניגש אף הוא לכיוונו של מוחמד כשבידו סכין. המשיב דקר את המתלונן בסכין שבידו באזור המותניים. כתוצאה מכך נפצע המתלונן ונזקק לטיפול רפואי.

התברר כי המתלונן נפגע באזור הבטן ובניתוח נאלצו הרופאים לכרות למתלונן את הטחול. המתלונן נותר באישפוז בבית החולים לפחות עד מועד הגשת כתב האישום.

3.         בדיון שנערך בבקשה הצהיר ב"כ המשיב כי הינו מסכים שלצורך שלב זה של ההליך קיימות ראיות לכאורה לביצוע מעשי העבירה הנטענים על ידי המשיב. כמו כן הסכים כי ביצוע המעשים מקים עילת מעצר על פי סעיף 21 לחוק הסדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), התשנ"ו- 1996. עם זאת טען כי ניתן להפיג את מסוכנתו של המשיב בדרך של חלופת מעצר.

            ב"כ המשיב הציע כי המשיב ישוחרר למעצר בית מלא  בבית אחותו בברטעה.

4.         על פי בקשת המשיב הוריתי על קבלת תסקיר קצין מבחן לענין מעצרו של המשיב. קצין המבחן מסר תסקירו ביום 9.5.05. מהתסקיר עולה כי המשיב הינו בן 18.5 שנים. המשיב הינו החמישי מבין שמונת ילדי הוריו. הוא הבן הראשון וזוכה לייחס מיחד בשל כך. אביו של המשיב מרצה כעת מאסר. עוד עולה כי המשיב עזב את הלימודים אחרי 7 שנות לימוד ויצא לעבוד כדי לסייע בפרנסת המשפחה.

            קצין המבחן המליץ להעתר לבקשת המשיב ומצא כי חלופת המעצר שהוצעה הינה ראויה. חשוב להדגיש כי קצין המבחן התרשם כי המשיב אינו בעל אישיות אלימה וכי המשך מעצרו עלול לגרום לו לנזק נפשי.

5.         המבקשת מתנגדת לשיחרור המשיב לחלופת מעצר. ב"כ המבקשת הדגישה את המסוכנות  הרבה הנלמדת ממעשיו של המשיב. כן ציינה כי כנגד המשיב תלויים ועומדים שני כתבי אישום בבית משפט השלום בחדרה; האחד בגין תקיפת שוטר והפרעה לשוטר במילוי תפקידו, והאחר בגין הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ושיבוש מהלכי משפט.

6.         ב"כ המשיב מבקש להדגיש כי למשיב אין כל עבר פלילי והגשת כתבי האישום לבדם אינה מלמדת מאום שכן כל עוד לא הורשע באישומים עומדת למשיב חזקת החפות.

7.         כאמור אין מחלוקת על קיומן של ראיות לכאורה ועל קיומה של עילת מעצר. אדגיש רק כי זיהויו של המשיב כמי שדקר את המתלונן מבוסס לא רק על עדות המתלונן אלא גם על עדותו של מוחמד אגברייה. כן עולה מהעדויות כי קדם לאירוע הדקירה סכסוך במסגרתו נטען כי המשיב גנב לאחרים דלתות ומנגד מכוניתו של המשיב נשרפה. עוד עולה כי המשיב טען לאליבי. לטענתו הוא שהה אצל דודו תאופיק. אלא שמעדותו של דוד אחר, מחמוד ג'אברין, עולה כי עזב את ביתו של תאופיק לפני השעה 22:00 כך שטענת האליבי הנ"ל אינה יכולה להואיל למשיב.

8.         מסוכנתו של נאשם נבחנת על רקע נסיבות ביצוע העבירות המיוחסות לו, עברו, התנהגותו לפני ואחרי מאסרו ושאר נסיבותיו האישיות. דומה שבמקרה זה על אף העדרן של הרשעות קודמות ניתן להסיק על מסוכנתו של המשיב מנסיבות ביצוע העבירות עצמן.

            המשיב דקר את המתלונן למרות שמדובר בקטין אשר בינו לבין המשיב לא היה כל סכסוך ישיר. לא מדובר בדקירה במהלך קטטה המונית כפי שניסה ב"כ המשיב לטעון שכן על פי העדויות שהוצגו לעיוני השתתפו באירוע רק אנשים ספורים. מכל מקום אין כל ראיה כי המתלונן תקף את מי מהמעורבים בקטטה בנסיבות שבהן ניתן לחשוב כי המשיב פעל להגנה עצמית או הגנתו של אחר. כעולה מחומר החקירה המשיב וחבריו הגיעו למתלונן ולחברו מתוך כוונה לפגוע בהם וללא כל התגרות מצד המתלונן.

            אין צורך להכביר מילים על תופעת הסכינאות שפשטה באחרונה ברחובותינו ועל החובה המוטלת על בתי המשפט לשים לה קץ. יש לשלוח מסר ברור לציבור עד כמה מסוכנת התופעה. כך במקרה שבפני אך כפסע היה בין פציעה חמורה לאבדן חיים. מי שיוצא מביתו עם סכין מעיד על נכונות לעשות בה שימוש ובכך מלמד על מסוכנתו. לאיזה צורך יוצא צעיר לרחוב עם סכין, אלא אם מתכוון הוא לעשות בו שימוש כלפי אחרים?

9.         דומני כי בנסיבות כאלו, על אף גילו הצעיר של המתלונן ולמרות המלצת קצין המבחן, אין מקום להסתפק בחלופת מעצר. נוסיף על כך את החשדות, אף כי טרם הוכחו, כי המשיב אינו סר למרות ונחשד כי הפריע לשוטרים, תקף שוטר ואף שיבש מהלכי משפט, ונגיע למסקנה כי אין די בחלופה שהוצעה כדי להפיג את מסוכנתו של המשיב.

10.        לאור כל האמור הנני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים כנגדו.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

ניתנה היום ו' באייר, תשס"ה (15 במאי 2005) בהעדר הצדדים.