אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בש 1143/07

החלטה בתיק בש 1143/07

תאריך פרסום : 31/07/2007 | גרסת הדפסה
ב"ש
בית המשפט המחוזי חיפה
1143-07
11/02/2007
בפני השופט:
ר. שפירא

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
מחמוד בן חאלד טאהא
החלטה

כנגד המשיב הוגש כתב אישום בת"פ 6004/07 המייחס לו עבירות של שידול להצתה, עבירה לפי סעיף 30 + 448(א) לחוק העונשין וכן סיוע לניסיון הצתה, עבירה לפי סעיף 25+31+32+ 448(א) לחוק העונשין. ביחד עם כתב האישום הוגשה גם בקשה זו שבפני בה עותרת המאשימה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים כנגדו.

על פי עובדות כתב האישום היה למשיב סכסוך עם נהג מונית מהכפר ראמה. המשיב שידל אחד בשם וואסים להצית את המונית של אותו נהג. על פי הנטען הסיע המשיב את וואסים לראמה כדי להצביע בפניו על בית אותו נהג ועל המונית נשוא ההצתה.

בהמשך לשידול הנ"ל ובמהלך הניסיון להצית את המונית ע"י אותו ואסים ואדם נוסף אירע אירוע של רצח. ואסים והנוסף עומדים לדין בגין עבירת הרצח. המאשימה לא קשרה את המשיב לרצח עצמו אלא לעבירת ההצתה שלא הושלמה, מכוח היותו משדל ומסיע לניסיון שלא צלח. בהתאם, ולצורך החלטה בבקשה זו, על בית המשפט להתעלם מהתפתחות האירוע המצערת בשלב המאוחר ולהתמקד בעבירות המיוחסות למשיב, בלבד.

הראיות הקושרות את המשיב לביצוע העבירה הן עדויותיו של אותו וואסים שמסר גרסה מפורטת המתארת את פניית המשיב אליו והאופן בו התבקש לבצע את ההצתה. בנוסף עדויות של שלושה עדים, אשרף זידאן, סאהר זידאן וגאזי עודה בפניהם התוודה המשיב וסיפר כי שידל את וואסים לבצע את ההצתה. המשיב הכחיש בחקירתו את העבירות המיוחסות לו, אם כי אישר את קיומו של הסכסוך עם אותו בעל מונית מראמה. המשיב טען טענת אליבי לפיה שהה בבית אביו במועדים הרלוונטיים לאישום. האב נחקר ואישר שהמשיב היה בביתו באותו היום ואולם בשעות מוקדמות יותר של היום. המשיב נחקר על שיחות טלפון שהיו לו עם ווואסים והכחיש קיומן של שיחות למעט שיחה בודדת כשבועיים לפני מועד האירוע. עם זאת מחקר התקשורת מצביע על מספר רב של שיחות ביום שקדם לאירוע וביום האירוע עצמו. מכאן שמדובר בממצא אובייקטיבי הסותר את גרסת המשיב. אין גם הסבר של ממש בגרסת המשיב מדוע יפעל ואסים להפללתו של המשיב דווקא.

יצוין עוד כי גרסתו של ואסים בנודע לניסיון ההצתה שבוצע נתמכה במספר עדויות נוספות. עדויות אלו קשורות למעשה עצמו ולאירוע ההמתה שאירע בהמשכו ואין בהן ראיה לקשר שבין המשיב לואסים ואולם יש בהן חיזוק כללי לאמינות גרסתו של ואסים.

המשיב עצמו טוען כנגד הראיות. לטענתו מנסים אחרים לטפול עליו כדי להרחיק אחד אחר המעורב במעשה ואולם טענותיו אלו אינן מתיישבות עם מחקר התקשורת המצביע על קשר הדוק ביונו ובין וואסים בסמוך לאירוע. מעבר לכך - מדובר למעשה בטענות כנגד אמינותו של ואסים וכן שלושת העדים בפניהם התוודה, על פי הנטען, המשיב. סוגית האמינות של אותן עדויות, והטענה כי תיאמו עדויות, מקומה להתברר בתיק העיקרי, שם גם ניתן יהיה לחקור את העדים בדבר מניעה שיש להם, לכאורה, להעיד כנגד המשיב.    ההלכה היא, כי בשלב זה אין בית המשפט קובע " ממצאים מרשיעים או מזכים" ואין הוא עוסק בסיכום הראיות ובהכרעה באשמה. על בית המשפט להעריך את סיכויי ההרשעה וזאת בשים לב לערכן הראייתי הגולמי של הראיות שבפניו. מדובר בהערכת הסיכויים הגלומים בראיות, כאשר על בסיס כל אלה על בית המשפט להעריך את סבירות הסיכוי להרשעה. ראה:

בש"פ 8087/95, זאדה נ. מדינת ישראל, פ"ד נ(2), 133, 148-149 ;

בש"פ 1915/95, חליל אבו עיסא נ. מדינת ישראל, תק-על 95(2), 221 ;

בש"פ 7159/04, אבו ג'ילדן נ. מדינת ישראל ,תק-על 2004(3), 1767 ;

בש"פ 1119/04 , סאלם זנון נ. מדינת ישראל, תק-על 2004(1), 1537 .

לעת הזו אני קובע כי יש בראיות די כדי לבסס, ולו לכאורה, סיכוי להרשעת המשיב במיוחס לו.

שידול להצתה או סיוע להצתה, הגם שלא צלחה, הן עבירות המצביעות על מסוכנות. נאמר לא אחת כי השותף למעשה הצתה מעיד על עצמו כי הוא מסוכן מעצם הנכונות לביצוע הצתה, עבירה שאת מידת הסיכון ממנה לא ניתן לצפות. אש המיועדת להצית יעד מסוים, כגון רכב, עלולה להתפשט ולהצית פרטי רכוש אחרים, ולסכן חיי אדם. מכאן המסוכנות הרבה שבהצתה, בין אם צלח הניסיון ובין אם לאו. מכאן גם המסוכנות הרבה של המשדל להצתה. בהתאם, קיימת עילת מסוכנות המבססת, לכאורה, עילה למעצר. לעניין המסוכנות שבהצתה ראה:

בש"פ 3080/06 אליהו (אלי) לפיד נ' מדינת ישראל, תק-על 2006(2), 1007;

בש"פ 498/06, פלוני נ ג ד מדינת ישראל, תק-על 2006(1), 1696;

בש"פ 5072/02, אשרף מוחמד כבהה נגד מדינת ישראל, תק-על 2002(2), 2644;

בש"פ 7554/98, אהרון שמואל קורנבליט נ' מדינת ישראל, תק-על 98(4), 554.

על זאת יש להוסיף כי חלק מעדי התביעה מוכרים היטב למשיב ומכאן הסכנה כי שחרורו יאפשר לו לנסות ולהשפיע על אותם עדים.

בסיכומו של דבר אני קובע כי קיימות עילות למעצרו של המשיב.

גם אם קיימת עילת מעצר, חובה על בית המשפט לשקול חלופת מעצר, זאת בכל מקרה. כבר נפסק כי:

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ