בפני בקשה שהוגשה על ידי קצין משטרה, וזאת מכוח חוק הגבלת שימוש במקום, לשם מניעת ביצוע עבירות, התשס"ה - 2005 (להלן: "החוק").
בבקשה פורט, כי בתאריך 6.2.07, נערכה פשיטה משטרתית, במקום שהינו בית בושת, וזאת ברח' פרישמן 7, בתל אביב (להלן: "הדירה"), וכי במהלך אותה פשיטה, הושגו ראיות לכאורה, כי בדירה אכן מתנהל בית בושת.
עוד פורט, כי בעבר נערכה פעילות פקחנית במקום, והנוכחות בדירה הוזהרו לבל יפעילו בית בושת, שמהווה מטרד חמור ביותר לשכנים, על פי תלונות רבות שנתקבלו במוקד המשטרתי.
כן נטען, כי למרות אזהרות חוזרות ונשנות, מצד מחלק מוסר, במשטרת תל אביב, המקום ממשיך בפעילותו. עוד פורטו בבקשה שמו של בעל הנכס - מילט משה, ומנהלת בית הבושת והמחזיקה במקום, היא משיבה 1.
נוכח זאת, ולאור הוראת סעיף 2 (א) (1) לחוק, נתבקשתי ליתן צו להגבלת שימוש במקום, כשנטען כי קיים יסוד סביר לכך, כי אי מתן הצו יאפשר המשך השימוש בדירה, לביצוע עבירות על פי סעיף 204 לחוק העונשין.
במועדים שנקבעו לדיון (15/2/07 ו - 20/2/07), התייצבה משיבה 1, ואילו לדידו של משיב 2 נמסר, כי הינו מודע באשר למועד הדיון, שנקבע לתאריך 20/2/07, אך לא היה ביכולתו להגיע.
הדיון נקבע אפוא, להמשך, לתאריך 22/2/07, שעה 9.00, והוריתי שוב על זימונו של משיב 2.
בפתח הדיון טען ב"כ משיבה 1, עו"ד בר, כי ההליך נשוא בקשה זו, צריך שיתנהל כולו בהתאם לסדר הדין האזרחי, ועל כן, יש מקום כי המבקשת תפעל בהגשת בקשה זו, בכפוף ותוך מילוי דווקני של תקנות סדר הדין האזרחי, כאשר לטעמו מדובר בבקשה שצריכה להיות מוגשת על דרך המרצת פתיחה, וביישומם של הליכים נוספים, נשוא תקנות סדר הדין האזרחי, לעניינה של בקשה זו.
לעניין זה, מפנה עו"ד בר, לפרוטוקול ישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט, שהוגש במלואו (פרוטוקול 399, מיום 2/2/05), שמעלה להבנת הסנגור, כי משנאמרו המילים בסעיף 2 (א) (1) לחוק, כי: "בית משפט השלום, רשאי, לבקשת תובע, ליתן צו להגבלת שימוש במקום, בהליך אזרחי...", הדעת נותנת, כי מדובר בהליך אזרחי, ככתבו וכלשונו, לאמור, אימוץ תקנות סדר הדין האזרחי במלואן ויישומן על בקשה זו שבפניי.
כמו כן, מפנה עו"ד בר לאמור בסעיף 2 (ו) לחוק, לפיו הערעור על החלטת ביהמ"ש, יוגש לבימ"ש מחוזי, בדרך שמערערים על החלטה ב"עניין אזרחי".
שקלתי טענות אלו ואני סבור שיש לדחותן. אבהיר את דבריי:
כפי שעולה מדברי ההסבר להצעת החוק, (ה"ח 56, מיום 15.1.04), מדובר בהסדר, שנועד ליתן בידי רשויות אכיפת החוק, אמצעי יעיל לצמצום התופעה העבריינית להעסקת הנשים בזנות, ועל מנת להצר את צעדיהם של מבצעי העבירות, בתחום זה של זנות.
עוד צויין בדברי ההסבר, כי נוכח אופייה של הפעילות העבריינית, הקשורה בעבירות זנות, מתברר כי זו עשויה להתחדש תוך זמן קצר ביותר, באותה דירה שהתקיימה בה פעילות זו, גם אם באי המקום יעצרו קודם לכן, ועל מנת למנוע את חידושה, יש לנקוט בצעד שיש בו כדי להפסיק את השימוש במקום לאלתר, או להגבילו.
נמצא אפוא, כי חוק זה נועד במהותו, ליתן מענה מיידי לתופעה קשה זו של זנות, המתבצעת בדירה, וזאת נוכח אותה פעילות בתחום הזנות, ואופייה המאפשרת לעבריינים להמשיך בפעילות העבריינית, באופן שוטף וסדרתי, גם לאחר שהמשטרה פשטה על אותם בתי דירות, שנועדו לזנות, ועצרה את העבריינים, ונוכח ההשלכות הקשות, שיש במצב הדברים הנוכחי, כשפעילות זו מתחדשת חדשות לבקרים, באין מפריע.
תכליתו של החוק למנוע ביצוע עבירות לעתיד לבוא, כפי שהדבר עולה מלשון סעיף 2 לחוק, וכפי שהדברים גם באו לידי ביטוי בישיבת הכנסת, מספר 24
1, בקריאה השנייה והשלישית לחוק, וגם בדיוני הועדה, כשעולה כי מדובר בצו סגירה הניתן במישור המנהלי ומטרתו מניעתית, כפי שהדברים עולים בבירור, גם מסעיף 2 (א) (1) לחוק, לאמור: "החשש הינו שהמקום
ישמש לביצוע עבירה, אם לא ינתן צו הגבלת שימוש" (ההדגשה שלי - מ.פ.).
אין מדובר אפוא, בהתייחסות לעבירה שנעברה בעבר, אלא באמצעי אכיפה נוסף שנועד כאמור, לשבש את הפעילות במקום המשמש לעבירת זנות, ולמנוע את הישנות ביצוע העבירות באותו מקום, כפי שהדברים עולים גם מסעיף 1 להצעת החוק, כמפורט לעיל (וכן ראה לדוגמא, גם סעיף 10 בחוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין, התשס"ו - 2006).
מטרתו של החוק שבפנינו, הינה אפוא, מניעת נזק עתידי, ואין הוא עוסק בעונש על מעשים שבוצעו בעבר, כפי שהדברים גם בוטאו על ידי המשתתפים בדיוני הועדה (ראה לדוגמה: עמ' 10 ועמ' 24 לפרוטוקול הועדה), כשאין באמור בפרוטוקול דיוני הועדה, ללמד כלל ועיקר, כי הדעה היתה כי יש מקום להחלת תקנות סדר הדין האזרחי על ההליך, הגם שהודגש כי מדובר בהליך אזרחי, שמטרתו מניעת נזק מהציבור לעתיד לבוא.
קריאת החוק במלואו מלמדת, ביתר שאת, כי אין כוונתו להחיל על הוצאת הצווים של ביהמ"ש את תקנות סדר הדין האזרחי, אלא שהשימוש במונח הליך אזרחי, נועד כדי להבחין בין הליך הוצאת הצו, לבין הענישה הפלילית.
יתרה מזו, הצורך ביעילות הוא שעומד ביסוד חקיקתו של חוק זה, יש בו כדי להבהיר, כי נחוצים לדידו, סדרי דין מהירים, המותאמים לתכליתו של החוק והכל במובחן מההליך הפלילי.