אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בשא 9597/05

החלטה בתיק בשא 9597/05

תאריך פרסום : 22/08/2006 | גרסת הדפסה
בש"א
בית המשפט המחוזי בתל אביב
9597-05
09/10/2005
בפני השופט:
אורי גורן

- נגד -
התובע:
1. אבי-רם שירותי מכס בע"מ
2. רם שחר
3. דרור שחר

עו"ד ח' עדיני ואח'
הנתבע:
אברהם לוקר
עו"ד ליאור להב ואח'
החלטה

זוהי בקשה למינוי בורר לפי סעיף 8(א) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן: "החוק").

רקע

1.       ביום 14/12/99 חתמו הצדדים לבקשה על הצהרת כוונות למיזוג פעילותו העסקית של המבקש בתחום עמילות המכס עם עסקיה של המשיבה 1 (להלן: "החברה") ולשילובו של המבקש בחברה (הצהרת הכוונות על נספחיה צורפה כנספח א' לבקשה). במסגרת הצהרת הכוונות, הסכימו הצדדים כי אם יוחלט על מימושה, יחל המבקש ביום 1/1/00 את עבודתו בחברה בתור מנהל יבוא תמורת שכר מנהלים כמקובל בחברה ותמורת חלק במניותיה (ללא זכות הצבעה).

2.       סמוך לאחר החתימה על הצהרת הכוונות, ביום 22/12/99, חתמו הצדדים על הודעה בדבר החלטתם לממש את האמור בה. עוד נקבע בהודעה כי "הסכם התקשרות מפורט יערך וייחתם בין הצדדים מאוחר יותר" וכי "אם לא ייחתם ההסכם הנ"ל, יחולו על הצדדים היחסים והתנאים המפורטים בהצהרת הכוונות מיום 14/12/99." בסופו של דבר, לא נערך הסכם התקשרות בין הצדדים והיחסים ביניהם התנהלו על-פי מה שהוסכם בהצהרת הכוונות ונספחיה.

3.       ביום 16/1/05 שיגרה החברה למבקש הודעה על פיטוריו מתפקידו (נספח ב' לבקשה), שבעקבותיה התפתחו חילופי דברים בין הצדדים. במהלך חילופי דברים אלה, ביום 10/4/05 שלח המבקש, באמצעות בא-כוחו, מכתב שהופנה לבא-כוח המשיבים, בו הם נדרשים ליתן הסכמתם למינויו של עו"ד משה צ'צ'יק כבורר לעניין זה, בהתאם להוראת סעיף 13 להצהרת הכוונות. הוראה זו קובעת כי "במקרה והצדדים לא יגיעו להבנות בכל נושא כלשהו, ימונה בורר מוסכם", ומשנענה בשלילה, הגיש המבקש את הבקשה שבכאן. ביום 30/5/05 הוריתי למבקש להגיש בנוסף טיוטה של כתב התביעה שיוגש לבורר, אם וכאשר ימונה, וזאת משום שסברתי כי עד לאותו שלב לא הוגדרה מהות הסכסוך די הצורך. 

טענות הצדדים

4.       המבקש טוען בתביעתו כי פיטוריו עומדים בניגוד למצג שהציגו בפניו המשיבים עובר לחתימה על הצהרת הכוונות, לפיו יועסק כמנהל בחברה עד פרישתו לגמלאות, וכן בניגוד להתחייבויות המשיבים בהצהרת הכוונות גופה. אשר על כן, עותר המבקש לקבלת פיצוי בגין אובדן השתכרות ממועד הפסקת ההתקשרות עמו ועד המועד שבו הוא צפוי לפרוש לגמלאות (תקופה של כ- 10 שנים) בסכום של 2,216,426 ש"ח. לחילופין, תובע המבקש פיצוי בסך 1,834,560 ש"ח בגין אובדן לקוחות לטובת החברה, והוא סבור כי עניינים אלה ראויים להתברר בפני בורר מוסכם, כמתחייב מהוראת סעיף 13 הנ"ל להצהרת הכוונות.

5.       המשיבים, מצדם, מתנגדים לבקשה, וזאת מכמה טעמים. ראשית, הם מציינים כי על-פי סעיף 11 להצהרת הכוונות אמורים היו הצדדים להסדיר את הפסקת ההתקשרות ביניהם במסגרת הסכם (שלא נחתם), ולפי סעיף 12 לאותו מסמך, כל עוד לא נחתם הסכם כאמור, לא תהיה למי מהצדדים כל תביעה או תובענה כנגד משנהו בקשר למסמך זה או לכל מסמך הנגזר ממנו. שנית, טוענים המשיבים, כי הסוגיות שאותן מעלה המבקש בתביעתו אינן נובעות מן הצהרת הכוונות, ולפיכך, אין הן נמנות עם סוג העניינים שאותם התכוונו הצדדים למסור לבורר המוסכם בסעיף 13 להצהרת הכוונות. יתרה מכך, טוענים המשיבים כי תביעתו של המבקש עניינה בזכויות קוגנטיות המוקנות לו לכאורה מכוח משפט העבודה המגן, וכי הסמכות הבלעדית לדון בזכויות אלה נתונה לבית הדין לעבודה. שלישית, הימנעותו של המבקש מלהגדיר את מהות הסכסוך, חרף בקשות חוזרות ונשנות מצד המשיבים, יש בה, לטענתם, משום חוסר תום-לב, ואף בשל כך טוענים המשיבים כי יש לדחות את הבקשה. רביעית, ולגופו של עניין, טוענים המשיבים כי פיטורי המבקש נעשו כדין, על רקע קיצוצים בחברה ועל רקע אי-שביעות רצונם מתפקודו, וכי המבקש עצמו אישר את הודעת הפיטורין במכתב מיום 20/1/05 (נספח ב'2 לתגובה). לבסוף, טוענים המשיבים 2-3 כי תביעתו של המבקש אינה מגלה כל עילה כלפיהם, וממילא לא ניתן יהיה לחייבם להופיע בפני הבורר, אם ימונה, כיוון שחתמו על הצהרת הכוונות כנציגי החברה ואינם צד להסכם הבוררות.

דיון והכרעה

המסגרת הנורמטיבית

6.       עניין לנו, אם כן, בסעיף 8 לחוק, המורה כך:

"8. מינוי בורר ע"י בית המשפט

(א)   נתגלע סכסוך בענין שהוסכם למסרו לבוררות ולא נתמנה בורר לפי ההסכם, רשאי בית המשפט, על פי בקשת בעל-דין, למנות את הבורר; בית המשפט רשאי לעשות כן בין שהבורר צריך היה להתמנות על ידי בעלי הדין או אחד מהם, ובין שצריך היה להתמנות על ידי הבוררים שנתמנו או ע"י צד שלישי.

(ב)   לא ימנה בית המשפט בורר כאמור בסעיף קטן (א), אלא לאחר שהמבקש נתן לבעל - דינו הודעה בכתב כאמור להלן ולא נענה תוך שבעה ימים מהיום שנמסרה ההודעה:

(1)    נקבע בהסכם הבוררות שכל צד ימנה בורר, ינקוב המבקש בהודעה את שם הבורר שמינה וידרוש מבעל-הדין למנות בורר מצידו;

(2)    בכל מקרה אחר יציע המבקש בהודעה בורר וידרוש מבעל-הדין להסכים למינויו.

(ג)    נקבע בהסכם-הבוררות שכל צד ימנה בורר, רשאי בית-המשפט, על פי בקשת הצד שמינה בורר, למנות אותו בורר, או אדם אחר, כבורר יחיד."

7.       הנה-כי-כן, תנאי ראשוני ומקדמי למינוי בורר הוא שנתגלע סכסוך " בענין שהוסכם למסרו בוררות", ולשם בדיקת התמלאותו, יש לפנות אל הסכם הבוררות ולפרשו - ככל הסכם - על-פי לשונו ועל-פי כוונת הצדדים, כפי שהיא משתמעת מלשון ההסכם ומנסיבות כריתתו (ראו: ע"א 614/79  המשרד הלאומי לתיירות - ליטורל - מקונסטנצה אשר מושבה הרשום הוא במאמאיה (רומניה) נ' תור-עולם בע"מ, פ"ד לד(4) 617; ס' אוטולנגי בוררות דין ונוהל (תשנ"א-1991) 17 - 19). ודוק: אף אם התמלא תנאי זה, עדיין מסור בידי בית המשפט שיקול הדעת אם למנות בורר בנסיבות המקרה. ככלל, ייטה בית המשפט לקיים את הסכם הבוררות ולהיעתר לבקשה למינוי בורר. על כלל זה עמד כבוד השופט (כתוארו אז) ברק בעניין ליטורל הנ"ל:

"סעיף 8 לחוק הבוררות מעניק סמכות לבית-המשפט למנות בורר במקום שהצדדים לא עשו כן. אין סעיף 8 לחוק הבוררות מטיל חובה על בית-המשפט לעשות כן. סמכותו של בית-המשפט סמכות שבשיקול דעת היא... כעיקרון, יעשה בית-המשפט שימוש בשיקול דעתו וימנה בורר לצדדים, שכן בכך הוא מקיים את ההסכם בין הצדדים ומונע סיכולה של כוונתם המשותפת בעת כריתת ההסכם (בר"ע 124/68 [3], בע' 18 ; בר"ע 158/77 [6]). עם זאת, במקרים מיוחדים רשאי בית-המשפט שלא למנות בורר לצדדים. כפי שאומר השופט מני: 'בענין זה נטיית בית-המשפט היא לקיים את ההסכם בין הצדדים, (וכי) נחוצים נימוקים כבדי משקל, כדי להניע את בית-המשפט לדחות בקשה למינוי בורר ועל-ידי כך לאפשר לצד אשר הסכים לבוררות להשתחרר מהתחייבותו זו' (ע"א 302/64 [7], בע' 650)." (שם, בעמוד 626). 

8.       השיקולים הרלוונטיים למינוי בורר לפי סעיף 8 לחוק, דומים ביסודם לשיקולים להם נדרש בית המשפט בדונו בבקשה לעיכוב הליכים לפי סעיף 5 לחוק, בשינויים המחוייבים. שיקולים אלה הובאו בפסק-דינו של כבוד השופט גולדברג ברע"א 985/93 אלרינה אינווסטמנט קורפוריישן נ' ברקי פטה המפריס (ישראל) בע"מ ואח', פ"ד מח(1) 397:

"עלינו לקיים מבחן דו-שלבי: ראשית, לבחון את "הנחיצות הדיונית", דהיינו אם צורף לתובענה מי שאינו צד להסכם הבוררות צירוף של אמת, או רק כדי שתהא בידי התובע עילה להתחמק מהתחייבותו ליישב את הסכסוך בבוררות (ספרה של פרופ' ס' אוטולנגי, בוררות - דין ונוהל (דע-פורט, מהדורה 3, תשנ"א) 138). בשלב השני תיבחן "הנחיצות המהותית" שבקיום הליך אחד בבית המשפט כנגד הנתבעים כולם; דהיינו אם חיוני הוא, כדי שיהא בידי התובע לזכות בסעד אפקטיבי, כי הדיון לא יפוצל אלא יתנהל כמיקשה אחת. אם עולה החשש כי פיצול הדיון ישאיר את התובע חסר סעד, גם אם יזכה באחד ההליכים, משום שעלולים להיקבע בהליך האחר מימצאים, מסקנות או תוצאות סותרים - כי אז תקנת הציבור מחייבת שלא תיגרם למתדיין תוצאת תיקו אשר כזאת." (שם, בעמוד 403 ).

9.       בענייננו יש לבדוק, בראש ובראשונה, האם קושר הסכם הבוררות את כל הצדדים המעורבים בסכסוך הדרושים לבירורו, ולאחר-מכן יש לבדוק, האם יוכל המבקש לזכות בסעד אפקטיבי במסגרת הליך הבוררות, או שמא יידרשו לצורך כך הליכים משפטיים נוספים באותו עניין. שהרי במקרה כזה, חוסר הנוחות והמעשיות שייגרם עקב פיצול וריבוי ההתדיינויות בין צדדים ופורומים שונים, עלול להוביל למסקנה שאין טעם בקיום הליך בוררות (לעניין השיקולים שמפעיל בית המשפט טרם מינוי בורר ראו עוד: ע"א 430/54 ולטר נתן (זאב נחום) ויליאמס נ' חברה ארצישראלית לתוצרות כימיות כלליות בע"מ ו-2 אח', פ"ד י(1) 455; ע"א 20/70 " עמיר" חברה להספקה של התאחדות האיכרים בישראל בע"מ נ' מ.צ.ק. בע"מ, פ"ד כד(1) 692; ע"א 169/80 יעקב אורי בע"מ ואח' נ' פרידה קנטי ואח', פ"ד לה(2) 837; ע"א 2889/91 מן תעשיות שימורי מזון ודגים בע"מ נ' שיא אחזקות בע"מ, פ"ד מז(1) 93; אוטולנגי,  בעמודים 138-139, 197- 203).

מן הכלל אל הפרט

אדון להלן בטענות שהעלו המשיבים כסדרן.

10.   המשיבים טענו להיעדר סמכותו של הבורר המוסכם, לפי סעיף 13 להצהרת הכוונות, לדון בהפסקת קשרי העבודה בין החברה והמבקש, שכן את עניין זה, לטענתם, לא התכוונו הצדדים למסור להכרעת הבורר. טענה זו אינה יכולה להתקבל. כזכור, ביום 22/12/99 הסכימו הצדדים על מימוש הצהרת הכוונות וכן הסכימו על כך שהצהרה זו על כל תנאיה תחייב את הצדדים כל זמן שלא ייכרת ביניהם הסכם אחר. משכך הוסכם בין הצדדים, ומשלא נחתם כל הסכם אחר ביניהם, יש לראות בהצהרת הכוונות משום חוזה מחייב לכל דבר ועניין, שהפרתו מזכה את הנפגע בתרופות. זאת ועוד, הפסקת ההתקשרות היא עניין שנלקח בחשבון והוסדר כראוי בסעיף 10 להצהרת הכוונות, ועל-כן, הוא נכנס בדלת אמותיו של סעיף 13 להצהרת הכוונות, הקובע בלשון רחבה כי במקרה שיהיו אי-הבנות ב "נושא כלשהו", ימונה בורר מוסכם .

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ