1. ההליך העיקרי בבקשה דנן נפתח בשנת 2000 כאשר המבקשת-התובעת, חברת החשמל לישראל, ביקשה סעד כספי בסך כ- 70,000 ש"ח (שלאחר מכן תוקן ל-105,738 ש"ח) נגד המשיבים-הנתבעים בגין הפרת הסכמים לאספקת מוצרים שונים. ההליך הועבר לטיפולי בשנת 2004 ולאחר סיום שלב קדם המשפט נשמעו ראיות הצדדים בשתי ישיבות בשנת 2006 והוגשו סיכומי הצדדים.
2. בפניי בקשה להורות לבאי כוח הנתבעים כי הם אינם משוחררים מייצוגה של המשיבה (נתבעת) 2 וזאת לאור הצהרותיהם לאורך ניהול ההליך.
לטענת המבקשת, הנושא התעורר לאחר שביום 19/4/07 התקבלה במשרדי באי כוחה בקשה מוסכמת להארכת מועד להגשת סיכומים. לטענת בא כוח המבקשת, נדהם להיווכח כי מלשון הבקשה עולה כי משרד עוה"ד נשר אינו מייצג את המשיבה 2 והסיכומים לגביהם מבוקשת הארכת המועד מתייחסים למשיב (הנתבע) 1 בלבד. לטענת בא כוח המבקשת, עומד מצג זה בניגוד מוחלט למהלך העניינים משך ניהול ההליך, לרבות הודעות ומצגים מפורשים מטעם המשיב 1 ובאי כוחו באשר לייצוג שני המשיבים-הנתבעים.
3. המבקשת הוסיפה כי הסתמכה במהלך כל ההליך על המצג לפיו משרד עוה"ד נשר מייצג את שני המשיבים ועל יסודו לא פעלה להמציא את כתב התביעה או כתבי טענות אחרים למשיבה 2 באופן אישי.
4. לטענת משרד עורכי דין נשר, נפלה שגגה כאשר נרשם כי הינם מגישים ייפוי כוח בלשון רבים כאשר בפועל הוגש רק יפוי כוח מטעם המשיב 1. נטען כי המשיבה 2 לא הסמיכה את עו"ד נשר לייצגה וכי היא אף אינה כשירה רפואית, ולכך צורף מסמך המעיד על כשירותה הרפואית. בנסיבות אלו, משרדם לא מוסמך לייצגה. נטען עוד כי עו"ד נשר הודיעה במהלך אותו דיון בית המשפט כי לא הוגש כתב הגנה מטעם המשיבה 2 הואיל ולא נמסר לידיה כתב התביעה.
המסגרת הנורמטיבית
5. מערכת היחסים בין עורך דין ללקוחו מושתתת על דיני השליחות. סעיף 3(א) לחוק השליחות, תשכ"ה-1965 (להלן - חוק השליחות) קובע כי הקניית השליחות לשלוח (עורך הדין) יכול שתיעשה בכתב, בעל-פה או על-ידי התנהגות השולח (הלקוח) כלפי השלוח. גם הוראת סעיף 5(א) לחוק השליחות, המורה כי שליחות החלה על הליכים משפטיים תהא אך בהינתן הרשאה מפורשת, איננה מחייבת השולח ליתן לעורך דינו הרשאה בכתב דווקא (ראה: דנ"פ 2192/00 דורון נוי, עו"ד נ' אהרון אמינוף, שופט בית המשפט המחוזי בנצרת, פ"ד נד(2) 138, עמוד 142; א' ברק, חוק השליחות (כרך א, תשנ"ו), עמודים 564-567. ראו גם, סעיפים 90-91 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961).
6. תקנה 472 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן:
התקנות) מורה כי כל פעולה של בעל דין בבית משפט רשאי לעשותה עורך דין, בכפוף לכך "
שהגיש לבית המשפט יפוי כוח מטעם בעלי הדין או העתק ייפוי כוח כללי מטעמו שאושר כדין." יחד עם זאת, הלכה פסוקה היא כי אין בקיומו או העדרו של ייפוי כוח כדי להוות תנאי לתקפות הייצוג.
7. בע"א 22/83
סוזן ריטה יוחימק ואח' נ' תרז קדם ואח', פ"ד לח(4) 309, 315 נקבע:
"העובדה שלא הוגש לבית המשפט ייפוי-כח מאת המערערת וככל הנראה לא היה אז בידי עורכי הדין הנ"ל, אינה גורעת מסמכותם. סמכות הניתנת לעורך דין, יוצרת שליחות, שחוק השליחות, תשכ"ה-1965 חל עליה, והיא איננה חייבת להיעשות בכתב (סעיף 3(א)). גם הוראות חוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961, הדנות בשליחות הספציפית ביחסי עורך דין ולקוח, אינן מחייבות הרשאה בכתב.
תקנה 433 מתקנות סדר הדין האזרחי תשכ"ג-1963, שהיתה בתוקף אותה עת (כיום תקנה 472 מתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984), היא הדורשת הגשת ייפוי-כח לבית המשפט. אך הוראה דיונית זו, שיכולה לשמש מניעה לפעולת עורך דין בבית משפט ללא ייפוי-כוח בכתב, איננה יכולה לפגוע ביחסי שולח ושלוח, אם כאלה נוצרו בדרך אחרת.ומכל מקום, די בכל האמור כדי להצביע על כך, שעורכי הדין... פעלו בנושא ההסכמות כעורכי הדין של המערערת, גם אם לא הוסמכו לייצג אותה במשפט. פעולתו של עורך דין אינה מתמצה בייצוג לקוחו בבית משפט. היא משתרעת גם על פעולות בעלות אופן משפטי אחר (ראה סעיף 20 של חוק לשכת עורי הדין). כפי שצויין, די לצורך תקנה 439 שמקבל ההמצאה יהיה עורך הדין של הנמען, ואין התקנה דורשת, שיהא מוסמך לייצג את מרשו בבית המשפט דווקא".
מכאן, הוראת תקנה 472 לתקנות סדר הדין האזרחי, המורה כי עורך דין יגיש לבית המשפט ייפוי כוח בכתב, הינה הוראה דיונית, אשר אי קיומה עשוי לשלול אפשרות עורך הדין מלייצג את לקוחו בבית המשפט, אך אין היא יכולה לפגוע ביחסי השליחות שבין עורך הדין ללקוח.
ממצאים
8. ביום 24.10.04, נשלח מכתב ע"י עו"ד נשר לפיו הודיע לבא כוח המבקשת את הדברים הבאים: "הנני להודיעך כי קבלתי על עצמי את
ייצוגם של הנתבעים
בתיק זה וכי מכאן ואילך יש
לשלוח אלי את כל התכתובות בעניין..."
(נספח ג' לבקשה- ההדגשה הוספה).
9. בפרוטוקול הדיון מיום 31.10.04 ציין עו"ד נשר כי הוא מגיש "יפויי כוח" בלשון רבים ונטען כי לא הוגש כתב הגנה מטעם הנתבעת 2 וכי היא אינה כשירה. יודגש, כי עו"ד נשר הופיע בדיון זה גם בשם בא כוח התובעת אשר לא נכח בדיון אך אישר את הסכמתו למתן אורכה מהטעם שלא הוגש כתב הגנה מטעם המשיבה 2.
10. בפרוטוקול הדיון מיום 20.12.04 הופיעה עו"ד נשר בשם
הנתבעים
וביקשה ארכה נוספת לצורך הגשת כתב הגנה מצד המשיבה 2 ולהגשת בקשת אפוטרופסות.
11. גם מ"הודעה על הגשת תצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעים" מיום 27.11.05 צויין כי הנתבעים מיוצגים "
שניהם
ע"י עוה"ד נפתלי נשר ו/או שולמית (רענן) נשר..." ובגוף הבקשה נכתב- "
ב"כ הנתבעים
מתכבדת להגיש תצהיר עדות ראשית
מטעם הנתבעים
על נספחיו" (ההדגשות הוספו).
12. גם מפרוטוקול הדיון מיום 27.12.06 צוין כי עו"ד נשר הינה "
ב"כ הנתבעים".
13. יפוי הכוח אשר צורף מטעם המשיב 1 נחתם ביום 28.10.04, דהיינו לאחר מועד הצהרתו הראשונית של עו"ד נשר מספר ימים קודם לכן. גם לאחר מועד הגשתו המשיכו עורכי הדין נשר להצהיר כי שני המשיבים מיוצגים על ידי משרדם בשורה של מסמכים והצהרות לפרוטוקול. יצויין כי בשום שלב של ההליך לא ביקשו באי כוח המשיבים תיקון פרוטוקול.
14. המסמך שצורף מעיד על מצבה הרפואי של הנתבעת 2 ולא על אי כשירותה. לא צורף אף מסמך המעיד על בקשת אפוטרופסות או נקיטת בהליך כלשהו וזאת חרף ההצהרה שניתנה כאמור בשנת 2004.
15. משרד עוה"ד נשר היה מוסמך, לכל הפחות, להוות כתובת להמצאת כתבי בי-דין עבור המשיבה 2 מאז יום 24.10.07. המשיבה 2 לא הגישה כתב הגנה, תימוכין לכך ניתן למצוא בעובדה לפיה באי כוח המשיבים לא ביקשו עד למועד דנן לתקן את הפרוטוקולים ו/או ההחלטות בדבר העדר ייצוג המשיבה 2. אשר על כן, מוחזקת הנתבעת 2 כמי שמודעת להליך וקורותיו ופסק דין לכשיינתן יתייחס גם אליה באשר משרד עו"ד נשר מהווה כתובת למסירת כתבי בי-דין אליה.
16. כל האמור לעיל הביאני למסקנה כי עסקינן בניסיון התחמקות הלוקה בחוסר תום לב בשימוש בהליכי משפט (ראו: בש"א 6479/06
בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' משה שנפ , (נבו)). בנסיבות אלו ולאור האמור, אני מקבל את הבקשה ומחייב את הנתבעים, יחד ולחוד בהוצאות לדוגמא בסך 5,000 ש"ח לתשלום תוך 30 ימים מהיום ללא קשר לתוצאות ההליך.